1

1.      לפני בקשת הנאשמים לביטול קובלנה פלילית שהוגשה על ידי הקובל.

2

2.      במסגרת עובדות כתב הקובלנה צוין כי ביום 14.2.18 במסגרת הליך שהתקיים בפני כב' השופט יוסי טורס בתיק שמספרו 30870-01-18 בבקשה לקבלת סעד זמני, התיר כב' השופט טורס לקובל (המבקש שם) לחברה שהקובל הוא בעליה, להסיר שלטים שנתלו על ידה בתוך פרק זמן של כחודש ימים. ביום 28.2.18 פנה הקובל לכב' השופט טורס בבקשה להארכת מועד להסרת השלטים וזאת על מנת לאפשר לקובל להגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה. על פי כתב הקובלנה הבקשה התקבלה ומועד ההסרה הוארך ליום 14.3.18. על פי כתב הקובלנה ביום 7.3.18 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי ולפיה עוכבה החלטה לעניין הצו הזמני עד למתן החלטה אחרת. לטענת הקובל בכתב הקובלנה, החלטה זו הומצאה לידיעת ב"כ הנתבעת. על פי כתב הקובלנה ביום 8.3.18 פנה נציג הנתבעת שם עו"ד אמיר קיאיד ביה (נאשם 1 ), רכז מנהלת צפון בחטיבת תפעול ואחזקה בנתיבי ישראל, בשליחותם וידיעתם של הנאשמים ומסר הודעה ותלונה שקרית ולטענת הקובל הוציא דיבתו רעה. על פי התלונה נטען כי הקובל הפר החלטות בית המשפט וצו בית המשפט וזאת תוך שהוא מעלים מידע לפיו ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בדבר עיכוב ביצוע הצו עד למתן החלטה אחרת. הקובל טוען כי נוכח האמור, הוכתם שמו הטוב והנאשם 1 מר אמיר קאיד הוציא דיבתו רעה. לטענת הקובל, הדברים נעשו מתוך כוונה להכפיש את שמו ולהתיר את דמו ולגרום לו נזק. כמו כן נטען כי ניסה הנאשם (לא מצוין מי מהנאשמים) ליצור קשר עם בעלי השלטים באדמת חברו וניסה ללחוץ על הקובל לשלם שכר כלשהו שאינו ברור מתוך עובדות כתב הקובלנה.

3.      בתאריך 29.4.18 הוגשה הודעה על ידי הנאשמים ל"דחיית הקובלנה כנגד הנאשמים 3 ו - 4 על הסף" וזאת נוכח העובדה שהיכרותם של הנאשמים היתה מכוח היותר עורכי דין מייצגים בהליך אזרחי כנגד המבקשת בשם "אלסלאם מדיה" שהקובל על פי טענתו בעליה. בהליך שימשו הנאשמים 1 ו - 2 נציגים מקצועיים של חברת נתיבי ישראל ועבדו מול הנאשמים 3 ו - 4. בקשת המבקשת בהליך האזרחי לסעד זמני נדחתה על ידי כבוד השופט יוסי טורס (ת.א. 30870-01-18).

4.      ביום 22.7.18 התקיים דיון בפני והנאשמים באמצעות בא כוחם טענו כי יש לבטל את הקובלנה הפלילית וזאת בשל טענות של הגנה מן הצדק ופגם בקובלנה וזאת בשל העובדה שסעיפי האישום אינם נמנים על העבירות שניתן להגיש בגינן קובלנה פלילית בהתאם לתוספת השניה לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ"). הנאשמים טענו כי 3ג', 3ד', 3ה' אינם נמנים לעבירות בתוספת השניה. באשר לעבירות על פי חוק איסור לשון הרע אינו מאפשר סמכות בית המשפט לדון בקובלנה וכי לא הומצאה רשימה של עדי התביעה. מכל מקום טענו הנאשמים כי אין כל בסיס לקובלנה כנגד הנאשמים 2, 3 ו - 4 ולגבי נאשם 1 הרי שמי שהגיש את התלונה במשטרה הוא לא הנאשם 1 אלא אדם אחר. לא צוין מי הוא אותו אדם אחד שהגיש את התלונה וכן לא היתה התייחסות לעובדות המתוארות בכתב הקובלנה לפיהן לכאורה הוגשה התלונה בהוראת הנאשמים 2- 4 שעה שידעו שניתנה החלטה לפיה מועד הסרת השלטים עוכב עד למתן החלטה שיפוטית אחרת.

5.      בטרם תינתן החלטה, התאפשר לקובל להגיב לטענות אותן העלו הנאשמים. בתגובתו ציין הקובל כי על פי ע"פ 2124/91 הורחבו גבולות סעיף 63 וכי בבסיס האישום הראשי עבירה על פי חוק איסור לשון הרע, לפיכך טען הקובל, אין להורות על מחיקת עבירות מכתב הקובלנה. עוד הוסיף וטען הקובל כי עדי התביעה מטעם הקובל הינם מר איאד פאעור ומשטרת שפרעם מבלי לציין שם העד המבוקש ממשטרת שפרעם. בנוסף, טען הקובל כי עומדת לו הזכות לתקן את כתב הקובלנה כך ימחק כנגד מי מהנאשמים מבלי שהדבר ייחשב כזיכוי.

3

6.      הנאשמים הגיבו לתשובת הנאשם וחזרו על טענותיהם כי רשימת העבירות שבתוספת השניה הינה רשימה סגורה וכי הקובל, במקביל להליך שבפני הגיש תביעה בהליך אזרחי שמהותה תביעת לשון הרע אשר תלויה ועומדת בפני כב' הרשם נדים מורני (29929-03-18). כמו כן טענו הנאשמים כי נפסק לא אחת כי במסגרת טענת הגנה מן הצדק בהליך של קובלנה פלילית, יש להרחיב את "ארגז הכלים" העומד לרשות בית המשפט הדן בקובלנה פלילית פרטית באופן בו יש להטיל על הקובל הפרטי את ליבת החובות המנהליות הרלוונטיות החלות על רשות תביעתית מדינתית וכי ניתן לבחון החלטות הקובל במסגרת הליך הקובלנה לביקורת שיפוטית מנהלית (ק"פ 24874-02-17 מזרחי נ' דלרהיים).

7.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות באשר לטענות הנאשמים כי נוכח העובדה שמתקיים הליך אזרחי בין הצדדים יש להורות על ביטול הקובלנה הפלילית, אני סבורה בזהירות המתבקשת בשלב זה כי ייתכן ויש ממש בטענה זו. יחד עם זאת מאחר וקיימת מחלוקת עובדתית ביחס לנסיבות הגשת התלונה במשטרה, הרי שלא ניתן בשלב זה להכריע בשאלת ההגנה מן הצדק מנימוק זה מבלי שהונחה תשתית עובדתית ועל כן, אני דוחה את ההכרעה בטענה זו לשלב מאוחר יותר של הניהול התיק. אני קובעת כי אכן בשלב זה לא ניתן להיעתר לבקשת הנאשמים לביטול כתב האישום, שכן בשלב זה לא ביססו את טענתם לקיומה של ההגנה מן הצדק.

8.      באשר לעבירות המיוחסות לנאשמים בכתב הקובלנה, הרי שכתב הקובלנה מייחס לנאשמים עבירות על פי חוק איסור לשון הרע וכן עבירה של מסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 244 לחוק העונשין, עבירה של עדות שקר לפי סעיף 238 לחוק העונשין וכן ניסיון לקבלת שוחד של עובד ציבור לפי סעיף 290 לחוק העונשין (הוראת החיקוק לא צוינה בכתב הקובלנה). סעיף העבירה המתייחס לחוק איסור לשון הרע, מאפשר הגשת קובלנה פלילית על בסיסו. סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע קובעי כי : "עבירה בשל לשון הרע לפי חוק זה תהא בין העבירות שבהן רשאי הנפגע להאשים על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט".

9.      סעיף 68 לחסד"פ קובע כי : "על אף האמור בסעיף 11 רשאי כל אדם להאשים בעבירה מן המנויות בתוספת השניה על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט".

התוספת השניה אינה כוללת עבירות של עדות שקר, מסירת ידיעות כוזבות או עבירה של לקיחת שוחד ולפיכך, לא ניתן להגיש קובלנה בעבירות אלו והגשת אישום בהן שמורה למדינה כאמור בסעיף 11 לחסד"פ.

4

לפיכך, ככל שהקובלנה נוגעת לעבירות של עדות שקר, מסירת ידיעה כוזבת ולקיחת שוחד, הרי שהקובל נעדר סמכות להגיש קובלנה בעבירות אלו (ראו לעניין זה: עקפ (ב"ש) 23220-12-16 אבירם דהרי נ' דרור לדרמן, (15.10.17).

לאור האמור, הקובלנה תישמע ביחס לעבירה על פי חוק איסור לשון הרע ואני קובעת לשמיעת ראיות הקובל בלבד ליום 18.2.18 שעה 11:00-15:00 . הקובל יזמן את מר אאיד פעאור באמצעות מזכירות בית המשפט ומובהר כי הקובל יישא בהוצאות העד. אציין כי בכתב הקובלנה המתוקן נרשמה תחנת משטרת שפרעם כעדה. לא ניתן לזמן עדים באופן בו צוינו בכתב הקובלנה וממילא ככל שאין מחלוקת כי הוגשה תלונה למשטרת ישראל הרי שמתייתר הצורך בזימון מי מהשוטרים מתחנת משטרת שפרעם. ככל שיעלה צורך כזה תינתן החלטה בהתאם.

מזכירות בית המשפט תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ט, 14 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.