1

1.                  הקובלת הגישה קובלנה פלילית פרטית נגד הנאשמת. העבירה שייחסה הקובלת לנאשמת בכתב הקובלנה היא עבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק איסור לשון הרע").

2.                  על פי הנטען בכתב הקובלנה, הגישה הנאשמת נגד הקובלת תלונה כוזבת למשטרת ישראל, לפיה איימה עליה הקובלת וסחטה ממנה כספים באיומים. לטענת הקובלת, האמור בתלונה לא אירע מעולם ותלונה זו הוגשה אך כדי לפגוע בקובלת ומתוך ידיעה כי מדובר בתלונה כוזבת.

3.                  בדיון מיום 5.12.2018 הצעתי לצדדים כי הקובלנה תמחק ללא צו להוצאות. ב"כ הנאשמת הסכים להצעה במעמד הדיון וב"כ הקובלת התבקש למסור הודעתו ביחס להצעה זו תוך 7 ימים.         

בהודעתה מיום 12.12.2018 מסרה הקובלת כי אינה מקבלת את הצעת בית המשפט והיא עומדת על המשך קיום ההליך כסדרו. לנאשמת הותר להגיב על הודעה זו.

2

4.                  בתגובתה מיום 31.12.2018 ביקשה הנאשמת לבטל את הקובלנה. הנאשמת טענה, בין היתר, טענה מקדמית (להלן - "הטענה המקדמית"), לפיה הקובלנה אינה מגלה עבירה משום שאינה עומדת בתנאי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. עוד טענה הנאשמת במסגרת זו כי ב"כ הקובלת הוא אביה של הקובלת אשר מעורב באופן ישיר בסכסוך מושא הקובלנה, כך שכחלק מניהול ההליך יהיה צורך לזמנו כעד וייצוגו את הקובלת יהווה ניגוד עניינים (להלן - "טענת הייצוג").

5.                  בהחלטתי מיום 1.1.2019 הוריתי לקובלת להגיב לשתי טענות אלה.

6.                  בתגובתה טענה הקובלת כי דין הטענות המקדמיות להידחות, והתייחסה במסגרת זו באופן מפורט לטענת הייצוג. בנוגע לטענה המקדמית הפנתה הקובלת לפסיקה לפיה תלונה כוזבת למשטרה יכול שתעלה כדי פרסום לשון הרע, במובנם של סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע, וטענה כי אין מקום בשלב זה לבחון כיצד תוכח העבירה ואף לא את ההגנות העשויות לעמוד לנאשמת בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

7.                  התרתי לנאשמת להשיב לתגובה זו. הנאשמת ניצלה זכות זו על מנת להעלות, באופן לא ענייני, טענות חדשות נגד הגשת הקובלנה נגדה.

דיון והכרעה

8.                  סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע קובע עבירה פלילית של פרסום לשון הרע בזו הלשון:

"המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת."

9.                  עינינו הרואות, על מנת שפרסום לשון הרע יהווה גם עבירה פלילית, עליו לעמוד בשני תנאים נוספים על אלה העשויים להביאו לכדי עוולה אזרחית. התנאי הראשון הוא שהפרסום נעשה "בכוונה לפגוע". התנאי השני הוא כי הפרסום נעשה "לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע".

10.              בהתאם לסעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - "חוק סדר הדין הפלילי"), על כתב האישום להכיל, בין היתר, את "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם".

3

כאשר מיוחסת לנאשם בפלילים עבירת לשון הרע, פשיטא שכתב האישום נגדו חייב לכלול לא רק את עצם הפרסום, אלא גם את שני התנאים המצטברים שהוזכרו לעיל.

11.              בכתב האישום שהגישה הקובלת נגד הנאשמת נאמר, אמנם, כי הנאשמת הגישה תלונה כוזבת במשטרה מתוך כוונה לפגוע בקובלת, אך לא נטען בה למי הגיעה התלונה וכיצד נעשה הפרסום "לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע".

12.              ער אני לכך כי יכול שתלונה שהוגשה במשטרה הגיעה ליותר מנמען אחד, אך זוהי אפשרות בלבד. חובתה של הקובלת, כפי שזו חובתה של המדינה האמונה דרך כלל על ניסוח כתבי אישום, לפרוש את התשתית העובדתית המלאה במסגרת כתב האישום. כך יש לעשות על מנת לאפשר לנאשם להתגונן מפני כתב האישום. לא כך נעשה במקרה דנן.

13.              נוכח האמור איני רואה מנוס מלקבל את הטענה המקדמית שהעלתה הנאשמת, בהתאם לסעיפים 149(4) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי.

משהחלטתי כך מורה אני על ביטול הקובלנה.

14.              לאור התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי לדון בטענת הייצוג שהעלתה הנאשמת.

15.              בשל השלב המוקדם בו בוטלה הקובלנה, ומשום האופן בו התנהלה הנאשמת במסגרת זכות התשובה שנתנה לה, החלטתי להימנע מהשתת הוצאות על הקובלת.

המזכירות תסגור את התיק ותמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ט, 04 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.