הכרעה

המסגרת הנורמטיבית

7. המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית היא זו המוסדרת בסעיף 165 לחסד"פ (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982, המורה כי:

8. "בית המשפט רשאי להרשות לתובע להביא ראיות לסתור טענות העולות מראיות ההגנה ואשר התובע לא יכול היה לצפותן מראש" (להלן: "הוראת החוק").

9. המבחן הקובע למתן רשות להבאת עדות הזמה עובר לסיום פרשת ההגנה הינו קיומן של טענות שעלו מראיות ההגנה, ואשר הפתיעו את המאשימה, שלא יכולה הייתה לצפותן מראש.

10. השאלה העומדת למחלוקת, היא האם הבקשה נושא החלטה זו עומדת בתנאים שנקבעו בהוראות החוק.

11. לאחר ששקלתי את הנסיבות, שמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים והטיעונים שהוגשו, כמו גם פרוטוקולי הדיונים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

12. המבחן שאומץ בפסיקה הוא מבחן הצפיות, דהיינו, יש לשקול האם התביעה יכולה הייתה באופן סביר לצפות את דרך מהלכה של ההגנה. אין מדובר בצפייה מפורטת וממוקדת של כל הרכיבים בעדות, אלא די בידיעה כללית אודות הנושא, כדי לסכל את יסוד ההפתעה. עוד נאמר, כי את מידת הצפיות של ראיות ההגנה יש לבחון בהתאם לקו שנקט הנאשם מראשית הדיון (ת"פ מחוזי חי' 114/01 מדינת ישראל נ' יצחק).

13. כידוע: "בית המשפט יתיר לתביעה להביא ראיות נוספות כאשר התביעה לא יכלה לצפות באופן אובייקטיבי את הטענות שמעלה ההגנה מראש... במבחן הצפיות יש לשאול אם כן, האם יכלה התביעה לצפות את דרך מהלכה של ההגנה, האם הראיות שעלו מעדויות ההגנה הן ראיות שהיו צפויות לעלות - אם כפועל יוצא מהראיות שעלו בפרשת התביעה ואם בכלל. כמובן, שאין המדובר בידיעה פרטנית וממוקדת שהרי אז היה מתייתר המשפט כשכל צד צופה מהלכו המדויק של חברו, אלא בידיעה כללית כזו המסכלת את אלמנט ההפתעה" (ב'ש (חי') 2469/02 מדינת ישראל נ' פארס עדואן וכן ר' ר"ע 178/87 - אהוד גת נ' אליהו).

14. אני דוחה את טענות ב"כ המבקשים לפיהן 'הופתע' במהלך פרשת ההגנה מהעדויות שנשמעו. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 28.11.17 מעלה כי כבר אז, הפנה ב"כ המשיב להגנות המפורטות בחוק לשון הרע: "יעמדו לנאשם כל ההגנות המפורטות בפרק ג' לחוק איסור לשון הרע" (שם, עמ' 15 ש' 18-19).

15. אף טענת ההגנה לפיה הציבור הוא שהטיל את החרם, ולא הנאשם, נטענה ברחל ביתך הקטנה, במסמך ההגנה ב"בקשתם לצו חוסם", מיום 5.4.17: "ואולם התברר כי בית המשפט אינו "מטהר אוויר" וסרחונם של הקובלים אינו ניתן לטיהור באמצעות פרוטוקול כזה או אחר או מתן היתר לעלות לתורה ע"י הרב, הרב אינו מחזיר אהבות ישנות וכבוד אבוד או יכול לשחרר את הציבור מסלידתו מהקובלים..." (ר' ס' 19).

16. לא זו אף זו, בהודעת 'עדכון מטעם הקובלים' מיום 3.4.17 נטען מפי ב"כ המבקשים, בין היתר, כי: "מסתבר כי לא הייתה כל ספונטניות באירוע המביש, תכנון יזום מראש, שתוכנן ובוים על ידי הנאשם וחסידיו השוטרים" (שם, ס' 2). אין זו אלא שטענה זו הייתה ידועה לב"כ המבקשים, ועמדה במחלוקת עוד מראשית ההליך, זאת, מבלי שאביע עמדה, בעת הזו, לגופה של טענה.

17. לפיכך, אין המדובר בטענות "מפתיעות" או כאלה שהתביעה לא יכולה הייתה לצפותן.

18. אשר לעדותו של ב"כ המבקשים: בפתח הדיון מיום 25.3.18 הצהיר ב"כ המשיב: "אני טוען בבקשה לכך ששאול אמרני לא יכול להעיד. באותה ישיבה היה נוכח עו"ד אמרני, גם במסגרת הדיון הזה וההקראה של תיק זה, הודענו כי נבקש להעיד את עו"ד אמרני כעד שהיה נוכח בישיבה שלגביה היה כתב אישום" (שם, עמ' 17 ש' 12). ב"כ המבקשים מסר בתגובה כי הוא מודע להשלכות האפשריות של נוכחותו באולם בזמן העדת העדים, ובחר להישאר בכובעו כמיצגם של הקובלים: "אני מודע למשמעויות של הדברים שיכולים להיות אם אקרא כעד הגנה" (שם, עמ' 18 ש' 11). לפיכך, לא ברור לי על שום מה מלין ב"כ המבקשים.

19. בנסיבות אלו, טענתו של ב"כ המבקשים, ולפיה לו היה יודע מראשית ההליך כי לא יוזמן להעיד, היה מתנהל אחרת, מוטב היה לו לא הייתה נטענת.

20. בנסיבות אלו, בקשת התביעה להעיד את עדי ההזמה: מר חיים רייכמן ומר חיים שסל, ואת ב"כ המבקשים - נדחית.

21. סיכומי ב"כ הצדדים יוגשו בהתאם למתווה שנקבע בהחלטה הקודמת.

המזכירות תעביר החלטתי זו לידיעת ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.