בתאריך 26.12.16 נדון הנאשם, בנוכחותו, בבית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (בתיק 6318-08-16) והורשע בשני אירועים של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות( בהיותו תחת השפעת סמים מסוג הרואין), אי ציות להוראת שוטר אשר התבטאה בבריחה מהמקום וסיכון חיי אדם. הנאשם נדון, בין היתר, לעונש מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים ולפסילה בפועל לתקופה של 36 חודשים.

בתאריך 27.8.17 בשעה 13:45 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש 554 וזאת ביודעו כי הוא פסול לנהיגה. באותן נסיבות לא ציית הנאשם להוראת שוטר אשר הורה לו לעצור, ברח בנסיעה מהירה, לא ציית לתמרורים וגרם לרכבים לעצור ו/או לסטות מנתיבם. הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור ובבדיקה שנערכה לו נמצאו סמים אופיאטיים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים והנאשם עצור, הלכה למעשה, מיום 27.8.17 במסגרת מ"י 52336-08-17 ולאחר מכן במסגרת מ"ת 10920-08-17

טענות הצדדים

המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ברף העליון של המתחם, קרי 20 חודשים, כולל הפעלה, במצטבר, של מאסר על תנאי בן 12 חודשים המרחף מעל לראשו של הנאשם, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה ממושכת של שנים ופסילה על תנאי. באשר לעניין הקנס , הושאר רכיב זה לשיקול דעת בית המשפט.

מאידך, הסנגור מבקש כי בית המשפט ימנע מהטלת מאסר בפועל על הנאשם, ועותר כי בית המשפט יפתח פתח לנאשם ויסייע להוציאו ממעגל ההתמכרות בו מצוי. לטענתו, כל עוד הנאשם לא יקבל את הטיפול אשר זקוק לו, הוא ישוב לבצע עבירות ולפיכך יכנס ויצא מהכלא ללא כל תועלת ממשית לנאשם ולחברה. לשיטתו של הסנגור אין בתסקיר כל אמירה כי העונש "שיתקן" את הנאשם ויסייע בשיקומו הוא מאסר. עוד מדגיש ומבקש הסנגור המלומד כי יש מקום לתת לנאשם אפשרות לשיקום שכן לראשונה בחייו מוכן הוא לעשות שינוי. לטענתו, השיקום בכלא הוא קשה מאוד להשגה, ולכן ההתמקדות היא על עניין המאסר בפועל כאשר יתר רכיבי הענישה נתונים לשיקול דעת בית המשפט. לעניין הפסילה, עותר הסנגור כי בית המשפט ישאיר לנאשם פתח כך שיוכל, בעתיד הנראה לעין, לשוב ולחדש רישיון נהיגתו.

דיון

תיקון 113 לחוק העונשין, קובע בחינה תלת שלבית שעל בית המשפט לבצע בכדי לגזור עונשו של הנאשם. שלב ראשון, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות המקרה הספציפי. בשלב זה על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירה. שלב שני, על בית המשפט לבחון קיומם של חריגים המצדיקים סטייה מהמתחם שנקבע זאת בהתאם לסעיף 40ג לחוק העונשין, קיומו של פוטנציאל שיקומי משמעותי או צורך מיוחד בהגנה על הציבור. אולם, אם בית המשפט לא מצא לחרוג ממתחם העונש שקבע, אזי יעבור לשלב השלישי בו יקבע העונש ההולם, לנאשם, בתוך המתחם (ראה ע"פ 2918/13 אחמד דבס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו](18.7.13))

קביעת מתחם העונש ההולם

סעיף 40ג(א)לחוק העונשין קובע כי מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שביצע הנאשם, ייקבע בהתאם לעיקרון המנחה -הוא עקרון ההלימה. לשם מציאת היחס ההולם בין העבירה, מידת אשמו של העבריין והעונש בהתאם לעקרון המנחה, יתחשב בית המשפט בחומרת העבירה, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

מדיניות הענישה אמורה להעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו בטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך. עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה. בית המשפט העליון התייחס לחומרה המיוחדת אותה יש לייחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ולענישה המחמירה המתחייבת בעטיה. כך, למשל, באו הדברים לידי ביטוי ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מ"י [פורסם בנבו], (26.5.05):

"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט".

יש בעבירה זו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו],(24.1.11)).

ברע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו],( 18.03.14), ציין כבוד השופט שהם כי:

"לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד (ראו: רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], (15.1.2014); רע"פ 321/14 סלאמה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], (26.01.2014); רע"פ 1569/14 קרן פז נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.03.2014))".

ברע"פ 5638/13 ארז נכפולגר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו],( 15.01.14), דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר השית 12 חודשי מאסר, תוך הפעלה בחופף של מאסר מותנה בן 12 חודשים, על נאשם בעל עבר תעבורתי מכביד וזאת למרות נסיבותיו האישיות. כב' השופט מלצר ציין כי:

"... אף לא תתכן מחלוקת כי העונש שנגזר על המבקש איננו חורג לחומרה ממדיניות הענישה המקובלת. למעשה, נראה כי ההיפך הוא הנכון: העונש, אשר הושת על המבקש, הינו עונש מתון מאוד, בהתחשב בעברו התעבורתי המכביד, הכולל עשרות הרשעות (לרבות בעבירות שבהן הורשע כאן), ובעובדה שעמד לחובתו עונש מותנה בר-הפעלה".

וכן ברע"פ 2221/11 הראל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.3.11), אף הוא בקשר לנהיגה בפסילה, נקבע:

"במובן הרחב, על בית משפט זה לשלוח מסר צלול וברור לפיו בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר למבקש עבר תעבורתי מכביד, ינקוט בית המשפט במדיניות ענישה מחמירה המשקפת את הסכנה הטמונה בהן לציבור הרחב".

כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 4868/10 זועבי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]( 28.6.10)עמד כב' הש' ג'ובראן על חומרת העבירה וקבע:

"זה המקום לומר למבקש בצורה ברורה וחדה כי נסיבותיו האישיות וכל שיקול אחר לקולא, אינן מהווים היתר לביצוע עבירות חמורות המסכנות את שלום הציבור ומזלזלות באופן בוטה בשלטון החוק, על כן האינטרס הפרטני במקרה זה חייב לקבל משקל פחות".

אולם בענייננו, עסקינן לא רק בעבירה חוזרת של נהיגה בזמן פסילה, אלא בנאשם אשר מואשם גם בעבירות חמורות אחרות ובהן נהיגה בשכרות (סמים),אי ציות לשוטר בנסיבות מחמירות,נהיגה בקלות ראש וגרימת נזק. לכן, יודגש לחומרא כי לא די ביצוע עבירה חוזרת של נהיגה בזמן פסילה, אלא יש לקחת בחשבון את שורת העבירות הנוספות בהן הורשע הנאשם בעת קביעת מתחם העונש.

יפים לכאן דברי כב' השופטת סלע בת"פ (מח' חי') 39004-09-10 מדינת ישראל נ' עטאללה, [פורסם בנבו]( 13.7.11), בו הסיכון שבנהיגה תחת השפעת אלכוהול ובפסילה התממש לתוצאה טראגית של קטל 4 אנשים בתאונה:

"כאמור, הנאשם לא הסתפק בכך שנהג ללא רישיון ובזמן פסילה. הזלזול שגילה כלפי רשויות החוק והאכיפה התבטא במלוא חומרתו בכך שבחר לנהוג ברכב לאחר שהשתכר, נהיגה פראית במהירות מופרזת ובלתי סבירה, תוך סיכונם של עוברי הדרך. התנהגותו מצביעה על חוסר מורא מפני החוק והחלטות שיפוטיות, וזלזול בכללי התנהגות בסיסיים הדרושים להתנהלותה של חברה תקנית ובטוחה."

נכון שבענייננו, תוצאות העבירות שביצע הינן קלות יותר, אולם רק במזל נראה כי לא הסתיימו באסון, ונראה אפוא כי זוהי רק שאלה של זמן עד שהנאשם יגרום לתוצאות בלתי הפיכות אשר עלולות אף לעלות בחיי אדם באם ימשיך לנהוג בכביש.

בפ"ל 2851-09-13 מדינת ישראל נ' אוקנין, [פורסם בנבו]( 12.5.14) הורשע נאשם, בעל עבר תעבורתי ופלילי בעבירות של נהיגה בשכרות, בקלות ראש, בפסילה, ללא רישיון מעולם, ללא ביטוח ובמסירת פרטים כוזבים. על הנאשם הושתו 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 3 שנים, פסילה על תנאי של שנה ל- 3 שנים ומאסר על תנאי של 18 חודשים.

בעפ"ת (חי') 28115-01-13 חבשה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (18.2.13), נדחה ערעור על פסק הדין במסגרתו הורשע נאשם והושתו עליו 10 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופסילה למשך 4 שנים.

בעפ"ת 15608-07-13 נהרי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] ( 3.11.13) נדחה ערעור על עונש של מאסר בפועל ל- 18 חודשים שהוטל על נאשם שהורשע בנהיגה בשכרות, בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף, ללא רשיון רכב תקף וללא פוליסת ביטוח. באותו מקרה נהג הנאשם בפסילה 23 ימים בלבד לאחר שהושתה עליו בבית משפט.

בע"פ 1605/11 מדינת ישראל נ' אורן לייבה [פורסם בנבו] (27.6.11) ערערה המדינה על עונש של שנת מאסר בפועל שהוטל על נאשם, אשר בעת שהיה פסול עקב נהיגה בשכרות, נעצר כשהוא נוהג ברכב ומנסה להימלט מהמתנדב המשטרתי. נוכח המעשים המתוארים ועברו התעבורתי העשיר של הנאשם הועמד עונש המאסר על 24 חודשים.

ברע"פ 225/09 ריאן סרסור נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו](23.3.09) אישר ביהמ"ש העליון מאסר בפועל לתקופה בת 24 חודשים על מי שנהג בזמן פסילה, בנוסף הטיל גם תקופת פסילה בפועל בת שנתיים.

בעפ"ת 37499-12-16 בראל נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו](23.3.17)דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של הנאשם, אשר בית משפט קמא השית עליו, בין היתר, 30 חודשי מאסר בפועל, ופסילת רישיון בפועל למשך 10 שנים במצטבר לכל פסילה אחרת, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, כאשר עובר לתיק דנן, כבר היו באמתחתו של המערער פסילות לתקופות ממושכות מאוד בתיקים קודמים ואף הושתו עליו מאסרים בני 18 חודשים ו12 חודשים. במקרה הנדון ציין בית המשפט כי: "הגם שריבוי עבירות נמנה בשיקול דעת ביהמ"ש במסגרת נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40יא לחוק, באמצעותן קובע ביהמ"ש את מיקומו של הנאשם בתוך מתחם הענישה שנקבע, הרי שריבוי עבירות זה יכול להעיד במפורש על הצורך הדחוף והחד משמעי בהרחקה מהציבור, בהגנה על הציבור מפני מסוכנותו של אותו נאשם, זאת בהתאם לסעיפים 40ה ו-40ו לחוק- שבעטיו יכול גם יכול ביהמ"ש לסטות ממתחם הענישה לחומרא. וכך לשון החוק-

"40ה. קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות, וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם, ובלבד שלא יהיה בעונש שיקבע משום החמרה ניכרת מעבר למתחם העונש ההולם; בית המשפט לא יקבע כאמור אלא אם כן מצא שלנאשם עבר פלילי משמעותי או אם הוצגה לו חוות דעת מקצועית.

40ו. מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת, וכי יש סיכוי של ממש שהטלת עונש מסוים תביא להרתעתו, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם."

נהיגה בשכרות (סמים), מבטאת סכנה מוחשית לציבור המשתמשים בדרך. הנהיגה ברכב דורשת ביצוע מכלול פעולות הדורשות תשומת לב. ריכוז, מיומנות ויכולת תגובה מידית. מי שאינו מצוי במלוא חושיו עקב צריכת סמים אסורים, מכניס עצמו מראש למצב בו נפגעת יכולתו לנהוג בבטחה.

(ר' רע"פ 2508/11 רומן סמולנסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו](31.3.11)).

הערכים המוגנים, בראש ובראשונה הם ערך שמירת חיי אדם. לצד זה ניצב ערך שמירת שלטון החוק וחובת הציות להחלטות ולגזרי הדין של בית המשפט.

נהיגה בפסילה, מבטאת זלזול עמוק ובסיסי בשלטון החוק, בהוראות בתי המשפט ובצוויו, ופוגעת במנהל תקין ובסדר הציבורי. נהיגה בשכרות(סמים) מבטאת כניסה למצב של "פזיזות" וטומנת בחובה סיכון ממשי ומידי לנאשם עצמו ולציבור הרחב של המשתמשים בדרך.

נסיבות ביצוע העבירה:

אין ספק כי מדובר בנסיבות חמורות. הנאשם ביצע עבירות קשות, כולל נהיגה תחת השפעת סמים וכן נהיגה בפסילה שנעשתה במודעות. כל האמור מצביע על המסוכנות הרבה הנשקפת מהנאשם. אך בנס לא נסתיימה נהיגתו בתוצאות חמורות בפגיעה בנפש וברכוש.

לסיכום אני קובע כי מתחם העונש הראוי לכל העבירות אותן ביצע הנאשם יחדיו, נע ממאסר בפועל לתקופה של 6 חדשים ועד מאסר למשך 24 חדשים המתחם הראוי לעניין הפסילה הוא בין מספר שנים ל-10 שנים.

שיקולים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה

לא מצאתי מקום לקבוע כי במקרה דנן ישנם שיקולים המצדיקים חריגה מהמתחם. לא הוכח בפניי כי קיימים שיקולי שיקום המצדיקים סטייה לקולא.

על פי סעיף 40ד לחוק העונשין נדרש בית המשפט למצוא כי הנאשם "השתקם" או כי "יש סיכוי של ממש שישתקם". לעניות דעתי, וכפי שעולה מן התסקיר, אין זה המקרה בענייננו שכן כרגע לא ניתן להעריך כי קיימים סיכויים של ממש כי ישתקם בטווח הקרוב.

ביהמ"ש העליון קבע כי גם אם נמצא פוטנציאל שיקומי ממשי או כי הנאשם כבר שוקם, הרי שביהמ"ש אינו חייב לסטות ממתחם הענישה ההולמת אלא רק רשאי לעשות כן ובידו "מלוא שיקול דעת אם לחרוג לקולא מהמתחם שנקבע" [ר' רע"פ 7681/13 דקה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו](21.1.14)].

תסקיר שירות המבחן

הנאשם כבן 57, גרוש ואב לילד כבן 18. אשר נסיבות חייו מפורטות בתסקיר שירות המבחן, ומטעמי צנעת הפרט לא אפרטן.

יחד עם זאת יש לומר כי התסקיר הינו שלילי במהותו. בתסקיר מצוין, בין השאר, כי : "לאורך השנים, נערכו ניסיונות טיפוליים שונים, כולל הפנייתו לקהילה טיפולית, למרכז לטיפול בנפגעי סמים, אשר לא צלחו, על רקע קשייו להתחייב לתהליך טיפולי ממושך... במהלך חייו, שמר על ניקיון מסמים לתקופות מסוימות אך לאחריהן, שב לשימוש אינטנסיבי בסמים."

עוד מציין התסקיר כי הנאשם "ביטא אמביוולנטיות באשר לפנייה לטיפול במסגרת קהילה טיפולית. התרשמנו כי הנאשם מבטא רצון מילולי בלבד ואינו מכיר בעומק התמכרותו וגורמי הסיכון במצבו. עוד התרשמנו ממאפייניו האימפולסיביים וכי סנקציות עונשיות לא הובילו להרתעתו. נוכח עמדותיו והתרשמותנו מחולשת כוחותיו, ציינו הערכתנו כי יתקשה לעמוד בטיפול אינטנסיבי ובדרישות קהילה טיפולית".

מאידך, מציין התסקיר "נקודת אור קטנה בקצה המנהרה", באומרו כי הנאשם "ביטא בפנינו כיום הבנה ראשונית לכך שהתנהגותו עלולה הייתה להוביל לפגיעה באחרים".

אולם אז ממשיך התסקיר ומדגיש כי הנאשם "חוזר ומבצע עבירות דומות... תחת השפעת חומרים וזאת תקופה קצרה לאחר ששוחרר מתקופת מאסר בגין עבירה דומה... עולה דפוס חוזר של יציאה וכניסה ממאסרים".

בשורה התחתונה, סבור שירות המבחן כי ישנה מוטיבציה אצל הנאשם להשתלב בטיפול גמילה התואם צרכיו, וממליץ לאפשר לנאשם לפנות לראיון קבלה במסגרת קהילה טיפולית "אילנות".

זה המקום לציין, כפי שנפסק בעבר , כי השיקום ובתוך כך המלצת שירות המבחן- אין הם חזות פני הכול ולעולם יישארו בגדר המלצה וכלי עזר לבית המשפט. ראו לעניין זה האמור ברע"פ 2366/10 ג'יבאלי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו](13.4.10) :

" יתרעלכן,במצבדבריםזהלאהיהמקוםלקבלאתהמלצתשירותהמבחןבעניינו,שכןידועהואכיתסקירשירותהמבחןהינובגדרהמלצהוכליעזר,ואיןהואמהווהמדדיחידיומכריעבהחלטתושלהשופט.בסופושליוםהאחריותמוטלתעלכתפיביתהמשפט,ועליולערוךאתהאיזוןביןהאינטרסיםהנוגדיםולשקולאתכללהשיקוליםהרלוונטייםהעומדיםבבסיסמטרתהשלהענישההפלילית,בשיםלבלהמלצתשירותהמבחן (ראורע"פ 843/07טארקאבוגאנםנ'מדינתישראל (לאפורסם, 25.2.2007)). "השיקוליםהמנחיםאתשירותהמבחןבהמלצתוכגוףשמהותוטיפולית,אינםחופפיםבהכרחאתאלההמנחיםאתביתהמשפט" (בש"פ 6426/09מדינתישראלנ'פלונית (לאפורסם, 12.8.2009)).במקרההנדון,לאורחומרתהעבירותוהאינטרסהציבורי,לאהיהמקוםלתתמשקלמכריעובלעדילהמלצתשירותהמבחן,והעונשאשרנגזרעלהמבקשמשקףאתהאיזוןהראויביןהשיקוליםלחומרהוהשיקוליםלקולה."

שיקולים אלה מובילים את בית המשפט למסקנה חד משמעית כי אין זה המקום לאמץ המלצות התסקיר שכן מדובר בנאשם אשר חוזר פעם אחר פעם ונוהג בזמן פסילה, בהיותו תחת השפעת סמים, אינו מציית להוראת שוטרים ואף גרם לתאונת דרכים אשר אינו נרתע מלשוב ולבצע את העבירות גם לאחר שריצה מאסרים בפועל. מאסרים על תנאי שריחפו מעל ראשו, אף הם לא הצליחו למנוע את חזרתו לכביש.

לנאשם עבר פלילי ותעבורתי מכביד. הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1978 ולחובתו 49 הרשעות ביניהן עבירות של נהיגה ללא רישיון רכב, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, ועוד. הרשעתו האחרונה משנת 2016 הינה, בין היתר, בגין 2 אירועים של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בשכרות (סמים) בגינה ריצה מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים. כמו כן לנאשם עבר פלילי בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ,גניבה, הפרעה לשוטר, הסעת תושב זר השוהה שלא כדין ועוד.

זאת ועוד, תסקיר שירות המבחן מצביע על סיכוי גבוה להישנות העבירות. הנאשם סובל מבעיה חריפה של התמכרות לסמים, ולא ניתן להתרשם כי התנהגותו מעידה על רצון כן או כוחות מספיקים כדי להשתקם.

שמעתי את ב"כ הצדדים וטיעוניהם, כאשר מחד, שקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים פסולים ושל נהגים שיכורים ותחת השפעת סמים, נתתי דעתי לנסיבות ביצוע העבירה, התחשבתי בעברו התעבורתי והפלילי של הנאשם, ומאידך, התרשמתי גם מנסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט בתסקיר שירות המבחן וכפי ששמעתי אף מפיו של הנאשם וקרובי משפחתו, אחיו ואחותו. נתתי דעתי לבקשתו של הנאשם לקבל טיפול, עובדה זו לצד הודייתו המידית עומדת לזכותו.

בעיתוי הנוכחי, נוכח ניסיונות טיפוליים קודמים שלא צלחו והסיכון בו נמצא הנאשם, ברור כי הנאשם זקוק למסגרת טיפולית אינטנסיבית לטיפול בהתמכרותו לסמים.

התנהגותו של הנאשם וזלזולו הבוטה בחוק מצדיקים ענישה שהיא ברף העליון של המתחם. הנאשם נטל את החוק לידיו וסיכן עוברי דרך, וראוי כי ייענש בחומרה מאחורי סורג ובריח. ביצוע העבירות הללו, בסמיכות לעבירות הקודמות בהן הורשע, מעיד על תעוזתו האדירה לשוב ולאחוז בהגה פעם אחר פעם, כשניכר כי אין מורא הדין עליו. בנסיבות אלה, בהן אין בענישה מחמירה כדי להרתיע את המערער, על בית המשפט להכביד ידו עליו, מתוך תקווה כי בכך יהיה כדי "להסיטו" מדרכו הרעה, ובכל מקרה על מנת להרחיקו מהחברה ולהגן על חיי אדם.

בע"פ 6492/12שריף דיראויי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו](18.11.12), כתב כב' השופט הנדל כי "כשאלה גומלים בליבם להפר את "דין התנועה", על מערכות אכיפת החוק להטיל את הסנקציה המתאימה, כדי לאפשר לציבור המשתמשים בדרך הגעה בטוחה למחוז חפצם. בעבירות תעבורה יש משמעות למבחן התוצאה ויש גם משמעות למבחן התוצאה הפוטנציאלית, אפילו לא התממשה. שיקולי המניעה וההרתעה בכגון דא תופסים מקום ממשי בשיקולי ההכרעה. לכן, יש מקום להטיל מאסר בפועל במקרה המתאים בגין עבירת תעבורה כגון נהיגה בזמן פסילה, אף אם לא נגרם נזק לצד ג'... עם זאת, אף אם יש מקום להטיל מאסר בפועל, התקופה חייבת להיות מידתית."

בעניין זה קבע לבסוף בית המשפט העליון כי בית משפט קמא החמיר עם הנאשם שעה שגזר את דינו, ולנוכח העבירות בהן הורשע שהן נהיגה ללא רישיון, ללא ביטוח ובזמן פסילה, תוך הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם, בנסיבות המקרה הנאשם ירצה עונש מאסר בפועל של 20 חודשים סה"כ מתוכם 14 בגין תיק זה, והפעלת עונש המאסר על תנאי בן ששת החודשים.

בהתאם לסעיף 55(א) לחוק העונשין, הכלל הוא כי יש לצוות על הפעלת עונש המאסר המותנה. ראה דברי כב' השופט ח. מלצר בע"פ 11092/07 פלונית נ' מדינת ישראל:

"סעיפים 55 ו-56 לחוק העונשיןמורים כי ביהמ"ש יצווה על הפעלת עונש המאסר המותנה כנגד מי שהורשע במהלך תקופתהתנאי, כאשר החריג לכלל זה הוא שבימ"ש, שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליועונש מאסר בשל אותה עבירה, רשאי לצוות מטעמים שיירשמו על הארכת תקופת התנאי, אוחידושה, לתקופה שלא תעלה על שנתיים נוספת. מובן שככל שבתי המשפט ימעטו לחרוג מןהכלל של הפעלת התנאי, כך יגדל כוחו המרתיע של המאסר המותנה. אולם, במקרים החריגים,שבהם הצדק מחייב, יכול ביהמ"ש להעניק לנאשם הזדמנות נוספת ואחרונה לחזור למוטב".

בעניין החפיפה בין העונשים נקבע כי:

"רק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט לקבוע כי המאסר המותנה שהופעל ירוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר בגין העבירה הנוספת" (ע"פ 3869/09 סלימן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.12.2009)).

במצב דברים זה, גובר האינטרס הציבורי של הגנה על שלום הציבור על פני אינטרס השיקום של הנאשם ועל ההתחשבות בנסיבותיו האישיות.

זלזול כה מופגן בחוק, נהיגה פעם אחר פעם מבלי שיהא דבר אשר מרתיע את הנאשם מחזרה על מעשיו מצדיקה מיצוי הדין עם הנאשם ושליחתו למאסר, מאחורי סורג ובריח ולתקופה ארוכה.

בשיקולי לעונש לקולא, הנני זוקף לזכותו של הנאשם את ההודאה באשמה ולקיחת האחריות.

בעניין עונש המאסר המותנה המרחף מעל לראשו של הנאשם, אינני סבור כי יש בנסיבות אלה הצדקה שלא להפעיל את עונש המאסר המותנה, וכן אין להקל על הנאשם בדמות חפיפה בין תקופות המאסר.

כאמור, באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל. בחנתי המלצת שירות המבחן, אשר ממליץ כי הנאשם יפנה לראיון קבלה במסגרת קהילה טיפולית "אילנות" אך איני סבור כי זה המקום לעשות כן.

בע"פ 3731/11 סמי מסרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.6.12) נקבע :

"למערער גיליון הרשעות קודמות המכיל עבירות פליליות ותעבורתיות, המצביע כפי שציין בית המשפט קמא על נהג מזלזל בחוק וברשויות אכיפת החוק. המאסרים המותנים שהושתו עליו בעבר לא מנעו ממנו להמשיך ולנהוג תוך סיכון הציבור והמשתמשים בדרך. בית המשפט צריך להטות אוזן לנסיבותיו האישיות של המערער וכך גם עשה, אך עם זאת, מחויב הוא להשית עונש מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית שיהא בה להגן על משתמשי הדרך ולהרתיע את המערער, כמו גם אחרים, מלסכן את הציבור בכלל זה נהגים ועוברי אורח תמימים"

לעניין משך הפסילה אגזור דינו של הנאשם כמצוות סעיף 40א (א)(1)לפקודת התעבורה.

אין ספק כי הנאשם זקוק לטיפול. תקווה אני כי בעת מאסרו יאזור הנאשם כוחות, יעבור הליך גמילה ויחזור לחיק בני משפחתו, והחברה כולה בריא יותר וחזק יותר.

לאחר ששקלתי חומרת העבירות, טיעוני הצדדים לעונש וכל שיקול אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1. הנני דן את הנאשם למאסר למשך 12 חודשים.

2. הנני מורה על הפעלת עונש המאסר למשך 12 חודשים, כפי שפסק על תנאי בית משפט

השלום לתעבורה פתח תקווה ביום 26.12.16 תיק 6318-08-16.

עונש המאסר ירוצה במצטבר באופן שסה"כ ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח. עונש המאסר ימנה מיום מעצרו, 27.8.17.

3. הנני דן את הנאשם ל 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה בשכרות ו/או אי ציות להוראת שוטר ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

4. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים.

על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה/תחליף הפקדה במזכירות בית המשפט עם תום ריצוי מאסרו.

זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים בבית המשפט המחוזי בלוד.

ניתנה והודעה היום ט"ו כסלו תשע"ח, 03/12/2017 במעמד הנוכחים.