1

1.         בפניי ערעור על גזר הדין מיום 21.12.15 (להלן: גזר הדין), שניתן בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה ע"י כב' השופטת טל תדמור זמיר (להלן: בית משפט קמא) בתיק ת"ד 4942-07-13, זאת לאחר שהמערער חזר בו בדיון בפניי מהערעור שהגיש על הכרעת הדין מיום 21.9.15 (להלן: הכרעת הדין). במסגרת הכרעת הדין הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות כדלקמן: עבירה של סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), עבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה) ועבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש או אדם, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה. בית משפט קמא השית על המערער בגזר הדין קנס בסך 1500 ₪, פסילה מקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים ופסילת רישיון נהיגה למשך 3 חודשים, זאת על תנאי למשך 3 שנים. ערעורו של המערער מופנה כלפי רכיב הפסילה בפועל.

כתב האישום

2

2.         על פי עובדות כתב האישום, שהוגש נגד המערער: ביום 27.1.12, סמוך לשעה 10:30, נהג המערער ברכב פרטי בכביש 2 מכיוון צפון לדרום. בהגיעו לק"מ מספר 61, נהג המערער בקלות ראש בכך שלא שם לב לדרך, נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך ומזג האוויר ומסיבה שאינה ברורה, סטה מנתיב נסיעתו שמאלה, פגע עם החלק הקדמי השמאלי של רכבו במעקה הבטיחות בצד שמאל, הרכב עלה על מעקה הבטיחות, התהפך והחליק על הכביש עד שנעצר לפני גשר נחל חדרה (להלן: התאונה או תאונת הדרכים). כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב והמערער נחבל בגופו ונזקק לטיפול רפואי.

גזר הדין

3.         באשר לנסיבות ביצוע העבירה, הטעים בית משפט קמא בגזר הדין, כי עסקינן בתאונת דרכים, אשר ארעה כתוצאה מסטיית המערער מנתיב נסיעתו- המערער פגע עם החלק הקדמי השמאלי של רכבו במעקה הבטיחות בצד שמאל, הרכב עלה על מעקה הבטיחות, התהפך והחליק על הכביש עד שנעצר לפני גשר נחל חדרה. עוד הוטעם, כי רכבו של המערער הוא היחיד שהיה מעורב בתאונה, שהינה "תאונה עצמית".

4.         בהסתמך על פסיקת בתי המשפט לתעבורה, נקבע בגזר הדין, כי מקום בו מורשע נהג בגרימת תאונה, בין היתר מכוח סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה, מתחם הענישה עיקרו פסילה שנעה בין פסילת המינימום (3 חודשים) לבין פסילה לתקופות ממושכות יותר, לצד רכיבי ענישה של פסילה על תנאי וקנס. עוד הוטעם כי מקום בו גרם הנאשם לתאונת דרכים, בה נחבל אדם או ניזוק רכוש, חייב בית המשפט להטיל פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים לפחות, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מפסילת המינימום.

5.         בית משפט קמא קבע, כי המקרה דנן אינו מקרה בו מדובר בנהיגה רשלנית גרידא, אלא בנהיגה רשלנית, אשר מחמת היותה לא תואמת את תנאי הדרך, הובילה לתאונת דרכים.

6.         באשר לנזק שנגרם לרכבו של המערער, ציין בית משפט קמא, כי בעובדות כתב האישום, אמנם, צוין כי רכבו של המערער ניזוק, מבלי שהובאה לכך ראיה ישירה. עם זאת ,נקבע, כי בנסיבות בהן רכבו של המערער פגע במעקה בטיחות והתהפך, ברי כי לרכב אכן נגרם נזק. באשר לחבלות, שנגרמו למערער, הוטעם בגזר הדין, כי מהתעודה הרפואית ת/3 עולה, כי בעת בדיקתו על ידי אורתופד, התלונן המערער על כאבים בצוואר ואכן נמצאה רגישות מקומית בצוואר ולא מעבר לכך.

7.         בית משפט קמא הטעים בגזר הדין, כי יש למקם את התאונה ברף התחתון של תאונות הדרכים ולכן קבע, כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים לפסילה בפועל לתקופה של 10 חודשים, לצד עונשים נלווים.

3

8.         לאחר שקבע את מתחם העונש ההולם, בחן בית משפט קמא, האם עולות בתיק דנן נסיבות מיוחדות בגינן ניתן לסטות מפסילת המינימום, אם לאו. בית משפט קמא הטעים בנקודה זו, כי הלכה פסוקה היא, כי גמישותו של השופט לעשות שימוש בסמכות לסטות מעונש הפסילה המינימאלי, הינה מצומצמת ושמורה למקרים חריגים ביותר, וכי אין די, על פי הפסיקה, בניהול אורח חיים נורמטיבי או נסיבות אישיות שאינן יוצאות דופן, כדי להוות אותן "נסיבות מיוחדות" הנדרשות לשם סטייה מעונש המינימום.

9.         בית משפט קמא הקיש מהאמור לעיל וקבע, כי היזקקותו של המערער לרישיונו, בין אם לצרכי עבודה ובין אם לצורך שמירת קשר עם בנו, אינה מהווה "נסיבות מיוחדות", המצדיקות סטייה מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק. בית משפט קמא קבע, כי מדובר בנסיבות אישיות "רגילות" וכי אין בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי.

10.       בשולי גזר הדין התייחס בית משפט קמא לפסיקה אליה הפנתה ההגנה כדי ללמד על רף הענישה הנהוג בעבירות בהן הורשע המערער. בית משפט קמא הבהיר בנקודה זו, כי הפסיקה הנ"ל ניתנה לפני למעלה מעשור ואינה משקפת את מדיניות הענישה הנהוגה היום בבתי המשפט לתעבורה. עוד ציין בית משפט קמא, כי בפסיקה הנ"ל צוין מפורשות, כי מדובר בנסיבות מאוד יוצאות דופן, בהן מצאה הערכאה הדיונית להורות על פסילה פחותה או קצרה מפסילת המינימום.

11.       בסופו של דבר סבר בית משפט קמא, כי יש להטיל על המערער עונש המצוי ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם, שנקבע כאמור על ידו והשית על המערער את העונשים הנזכרים לעיל.

נימוקי הערעור

12.       באשר לעונש, שהושת על המערער בגזר הדין, טוען המערער כי נסיבות ביצוע העבירה, מצביעות על רף רשלנות נמוך שלא הצדיק את פסילת רישיונו לתקופה של 3 חודשים. עוד טוען המערער, כי טעה בית משפט קמא כשלא סבר כי המערער לא נהג בקלות ראש. לטענת המערער, בנסיבות אלה יש ליתן הדעת למשקלה של העבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה שיוחסה למערער בהוראות החיקוק ולהסתפק בגזר הדין בהשתת עונש של פסילת רישיון על תנאי על המערער.

13.       עוד טוען המערער, כי טעה בית משפט קמא כשלא הביא בחשבון בגזר הדין את התוצאות הקשות של הפסילה שהושתה על המערער, בהתחשב בכך שהמערער זקוק לרישיון הנהיגה לפרנסתו ובהינתן ותק נהיגתו של המערער אל מול עברו התעבורתי הזניח.

14.       לפיכך, עותר המערער כי בית המשפט יקבל את הערעור בתיק זה ויקל כאמור בעונש הפסילה בפועל שהושת עליו בגזר הדין.

4

טיעוני באי כוח הצדדים בדיון

15.       בדיון בפניי ביום 21/02/2016 הטעימה ב"כ המערער כי, במהלך תאונת הדרכים, ניזוק רכבו של המערער, אולם המערער עצמו לא ניזוק גופנית, למעט תחושת מכאוב שחש עת שנבדק ע"י רופא. עוד נטען כי במקרים אחרים נקבע ע"י בתי המשפט כי לא תוטל על נאשם, שהורשע בביצוע עבירות דומות, עונש של פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, זאת אף בהינתן קיומה של חובת פסילת מינימום וקיומן של חבלות של ממש בעטיה של התאונה. ב"כ המערער הוסיפה וציינה כי לחובת המערער, הנוהג 16 שנים, עומדות 4 הרשעות תעבורה קודמות בלבד והרשעה מאוחרת אחת. לטענת ב"כ המערער, המדובר בהרשעות קודמות בעבירות לא חמורות, כאשר האחרונה היא משנת 2008. באת כוח המערער ציינה כי המערער עובד בחברת מחשבים בקיסריה. נטען כי המערער משמש כמומחה להתקנת מכונות וגם כסטודנט להנדסת תוכנה. עוד נטען כי המערער נזקק לרישיון הנהיגה שלו כדי להוציא את בנו מהגן באור-עקיבא, זאת נוכח העובדה שהמערער מתגורר בגבעת עדה ובהינתן בעיית תחבורה קשה להגיע משם לאור-עקיבא. הוטעם כי במקרים דומים, כאשר מדובר בחבלה עצמית, מושת עונש של פסילה על תנאי בלבד ולהמחשת טענה זו, הוגשה פסיקה (מ/ע/1). לדידה של באת כוח המערער, השתת פסילה בפועל במקרה שבפנינו, משמעותה, הענשת המערער על ניהול התיק בפני בית המשפט קמא.

16.       מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור. הוטעם כי גזר הדין נגד המערער הוא ראוי, סביר ומנומק היטב, תוך הצגת מתחם עונש הולם הנע בין 3 חודשי פסילה בפועל עד 10 חודשי פסילה בפועל, זאת בהינתן פסילת מינימום סטטוטורית של 3 חודשים. עוד נטען ע"י ב"כ המשיבה, כי בימ"ש קמא נדרש לנסיבותיו האישיות של המערער ולא מצא נימוקים מיוחדים המצדיקים סטייה מפסילת המינימום הסטטוטורית או סטייה ממתחם העונש ההולם הנ"ל. לטענת ב"כ המשיבה, עשה בימ"ש קמא חסד עם המערער עת שהטיל עליו עונש של פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים, בהינתן עברו התעבורתי של המערער והעובדה שזה לא הביע חרטה כלשהי ולא לקח אחריות למעשיו, כי אם טען שאינו הגורם האחראי לתאונה. לפיכך ובהסתמך על פסיקה (מ/ש/1), ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

5

17.       המערער הורשע, כאמור, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות שעניינן סטייה מנתיב נסיעה, התנהגות שגרמה לנזק לרכוש או אדם וכן נהיגה בקלות ראש. העבירה האחרונה הנ"ל של נהיגה בקלות ראש מוגדרת בסעיף 62(2) לפקודת התעבורה. בסעיף 38(2) לפקודת התעבורה נקבע עונש של פסילת מינימום סטטוטורית של 3 חודשים, זאת בגין עבירה מן המפורטות בתוספת השנייה, שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש. העבירה של נהיגה בקלות ראש, מכוח סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, נכללת בגדר העבירות לגביהן קמה, כאמור, פסילת מינימום סטטוטורית. לפיכך, צדק בענייננו בימ"ש קמא עת שקבע ברף התחתון של מתחם העונש ההולם עונש של 3 חודשי פסילה.

18.       בימ"ש קמא לא התעלם בגזר הדין מהסיפא לסעיף 38(2) לפקודת התעבורה, הקובעת כי "...רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". השאלה הנשאלת היא - האם מתקיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה לקולא מעונש פסילת המינימום בן ה-3 חודשים? לדידי, יש להשיב על השאלה הנ"ל בשלילה, זאת כפי שיובהר להלן.

19.       ראשית אציין כי אין חולק שהניזוק היחיד בתאונת הדרכים הוא המערער עצמו, כאשר הנזק העיקרי הוא הנזק שנגרם לרכבו של המערער, שכן המערער לא ניזוק גופנית, למעט תחושת מכאוב שחש עת שנבדק ע"י רופא לאחר התאונה (ת/3). בית משפט קמא, בהתחשב באמור לעיל, מיקם את המקרה שבפנינו כמצוי, מבחינת נסיבותיו, ברף התחתון של מתחם העונש ההולם שנקבע כנע בין 3 חודשי פסילה בפועל ל-10 חודשי פסילה בפועל, בצד עונשים נלווים.

20.       עוד נקבע ובצדק בגזר הדין, כי היזקקות המערער לרישיון הנהיגה, אם לצרכי עבודתו ואם לצורך שמירת קשר עם בנו, אינה מהווה משום "נסיבות מיוחדות", המצדיקות סטייה מעונש הפסילה המינימאלי, שנקבע כאמור בסעיף 38(2) לפקודת התעבורה. ודוק, בית המשפט העליון בשורה של החלטות קבע כי "נסיבות מיוחדות" אין משמען ניהולם של חיים נורמטיביים גרידא, דבר המצופה מכל אדם ואדם, אלא שנדרש מעבר לכך כדי שיתקיימו "נסיבות מיוחדות", המצדיקות סטייה מעונש פסילת המינימום(ראו, לדוגמא, רע"פ 6443/12 לידסקי נ' מדינת ישראל (09/09/2012)). כך גם במקרה שבפנינו, אין בכך שהמערער נזקק לרישיון הנהיגה שלו לצורך הגעה למקום עבודתו ולצורך הגעה לגן הילדים של בנו כדי להוות משום "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה לקולא מעונש פסילת המינימום.

21.       זאת ועוד, לחובת המערער, 4 הרשעות תעבורה קודמות, אם כי אין המדובר כלל ועיקר בהרשעות בעבירות תעבורה חמורות. עוד לחובת המערער, הרשעת תעבורה נוספת בגין עבירות, שעניינן נהיגה בחוסר זהירות ונהיגה כשברמזור אור אדום אשר בוצעו ע"י המערער לאחר מועד ביצוע העבירות שבפנינו, דבר המלמד כי המערער אינו מקפיד לשמור על דיני התעבורה וכי המשיך לבצע עבירות לאחר האירוע מושא כתב האישום שבפנינו.

6

22.       כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור מחליפה את שיקול דעתה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לגזירת דינו של נאשם אלא בנסיבות חריגות, כאשר נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית הבולטת על פניה או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7, 3.2.1998; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11, 29.1.2009; ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 38, 18.11.2009).

23.       ומהתם להכא:

            לא ניתן לומר, בנסיבות העניין, כמפורט לעיל, כי עונש הפסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים, שהינה תקופת פסילת המינימום הסטטוטורית, הוא עונש החורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות, ולפיכך ברי כי אין מקום להתערב בעונש הפסילה בפועל שהושת על המערער בגזר הדין.

24.       סיכומו של דבר - הערעור נדחה.

            על המערער להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט קמא, זאת לא יאוחר מיום 03/03/2016 בשעה 12:00.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ו, 22 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.