1

השופט א' שהם:

2

1.        נגד המערער, קטין יליד 3.11.1997, הוגש, ביום 7.12.2014, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.פ. 13342-12-14), המייחס לו ולנאשם נוסף עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין (להלן: כתב האישום הראשון). המדובר באירוע מיום 29.11.2014, שבמהלכו שדדו המערער וחברו מקטין אחר מכשיר טלפון סלולארי, אופניים בשווי 3,500 ₪, וכן 20 ₪ במזומן, תוך שימוש באלימות כלפי הקטין. כמו כן, דרשו המערער וחברו, תוך כדי הכאתו של הקטין, לומר כי הוא אינו מכיר אותם.

2.        בעקבות הגשת כתב האישום הנ"ל, ניתן ביום 8.3.2015, על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, צו שיפוטי לפיו על המערער לשהות בהוסטל כחלופת מעצר. ביום 11.8.2015 לפנות בוקר, יצאו המערער ונאשם נוסף, שאף הוא שהה באותו הוסטל במסגרת חלופת מעצר, לקריית גת, שם הבחינו בקטינים המצויים בגן ציבורי, כאשר הם משוחחים במכשירי טלפון סלולאריים. בשלב מסויים, החלו המערער וחברו לתקוף את אחד הקטינים, ובתוך כך המכשיר הסלולארי שהיה ברשותו נפל ארצה. לאחר מכן, הכו השניים את חבריו של הקטין שחשו לעזרתו, וגרמו להם לחבלות חמורות. בהמשך, נטל חברו של המערער את הטלפון הנייד שהיה, כאמור, על הרצפה, ולאחר מכן גנבו השניים מחבורת הקטינים טלפון נייד נוסף, ואו אז חזרו להוסטל, תוך שהם מסתירים את הטלפונים הגנובים בתוך גרב שהונח בעליית גג. בעקבות אירוע זה, הוגש נגד המערער כתב אישום נוסף, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרתו יוחסו לו ולנאשם הנוסף העבירות הבאות: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין; תקיפה לשם גניבה, לפי סעיף 381(א)(2)+(ג) לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין (ת.פ. 40442-08-15) (להלן: כתב האישום השני).

3.        בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הודה המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום הראשון, לאחר שנערכו מספר תיקונים בעובדות כתב האישום. באותו מעמד, ביקש המערער לצרף גם את כתב האישום השני, שאף הוא הוגש במסגרת הסדר טיעון, וזאת ללא הסכמה עונשית. מחמת תקלה, נגזר דינו של המערער, ביום 16.3.2017, בגין כתב האישום הראשון בלבד, ועונשו הועמד על 6 חודשי עבודות שירות בצד עונשים נלווים.

4.        לאחר שהתבררה התקלה, הגישה המשיבה ערעור לבית משפט זה בטענה כי בית המשפט המחוזי לא גזר את דינו של המערער בכתב האישום השני, שגם בו הודה, כאמור, המערער (ע"פ 3402/17). בפסק דין, מיום 31.7.2017, הוחלט להחזיר את הנושא לבית המשפט המחוזי "על מנת שזה יגזור את דינו [של המערער] בהתחשב באישום שצורף". עוד נאמר בפסק הדין, כי "למותר לציין [שלמערער] תהיינה שמורות מלוא טענותיו באשר להשלכות השבת התיק לערכאה דלמטה על עונשו".

3

5.        ואכן, ביום 2.10.2017, נגזר דינו של המערער מחדש, הן בהקשר לכתב האישום הראשון והן באשר לכתב האישום השני. בית משפט קמא נתן את דעתו לכלל הנסיבות, לרבות להשלכות התקלה שנגרמה, ולאחר זאת גזר על המערער 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, 6 חודשי מאסר על תנאי, ופיצויים למתלוננים בסכום כולל של 7,500 ₪. יצוין, כי בהסכמת המשיבה עוכב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער.

6.        בערעור שהוגש על חומרת העונש נטען, כי עקב הפגמים שחלו בהליך המשפטי, יש מקום לבטל את כתב האישום השני, מחמת הגנה מן הצדק. עוד נטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעובדה כי מדובר בקטין, אשר השתלב כראוי בתהליך טיפולי. נטען בנוסף, כי בגזר דינו כתב בית משפט קמא, כי "בשני התיקים מדובר בשוד בחבורה, אשר בוצע באלימות פיזית ובאיומים, כלפי קטינים", בעוד שבכתב האישום השני לא הורשע המערער בעבירת שוד, אלא בעבירות של תקיפה לשם גניבה, וחבלה חמורה. לפיכך, גורס המערער כי גם אם לא יבוטל כתב האישום השני, עדיין יש מקום להתערב בעונש באורח משמעותי, ולהסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות.

7.        המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור בציינה, כי מדובר בעבירות חמורות ביותר שבוצעו על ידי המערער, תוך שימוש באלימות לא קלה כלפי קורבנות העבירה. לאחר ביצוע עבירת השוד, שהה המערער בהוסטל, ששימש כמסגרת של חלופת מעצר, אך הוא הפר את צו בית המשפט ויצא, ביחד עם חברו, מההוסטל, וביצע עבירות חמורות שבמסגרתן נגנבו שני מכשירי טלפון ניידים מחבורת קטינים, תוך שימוש באלימות קשה כלפיהם, אשר גרמה להם לחבלה חמורה.

8.        יצוין, כי בתסקיר מבחן עדכני שהוגש בעניינו של המערער נאמר, בין היתר, כי המערער השתלב בטיפול בהוסטל "בית עלם", ובמסגרת התהליך הטיפולי חל שינוי חיובי במערער. ואולם, בחודש אוקטובר 2017, החליט המערער לסיים את התהליך הטיפולי "בשלב מוקדם ממה ששרות המבחן העריך כי נכון עבורו, וללא המלצה טיפולית". גם לאחר הגשת הערעור על חומרת העונש, עמד המערער על התנגדותו להמשך טיפול מטעם שירות המבחן, "וניכר כי (הוא) עייף מהתהליך ומעדיף לצאת לחיים עצמאיים". לאור זאת, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער.

4

9.        לאחר בחינת כלל הנסיבות במקרה דנן, ומבלי להתעלם מהתקלה שחלה, בכך שדינו של המערער נגזר פעמיים בהפרש של כ-7 חודשים, הגענו לכלל מסקנה כי אין בידינו להתערב בעונש שהושת על המערער. בית המשפט המחוזי ציין בגזר דינו, כי הוא הביא בחשבון "את עינוי הדין שנגרם [למערער] בשל הטעות שנפלה בידי, והאכזבה שחש עקב החזרת התיק לגזור את דינו מחדש". לפיכך, קבע בית משפט קמא כי לא ימצה עם המערער את הדין. כמו כן, התחשב בית משפט קמא בכך שהעבירות בוצעו על ידי המערער בהיותו קטין, וכן בעובדה כי התהליך הטיפולי לא הצליח אמנם, אך "לא ניתן גם לומר כי נכשל לגמרי". עם זאת, קבע בית משפט קמא כי לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות ומהעובדה כי בתיק הנוסף בוצעו מעשי התקיפה והגניבה תוך הפרת צו שיפוטי על ידי המערער. כמו כן וכפי שציין בית משפט קמא, המדובר בתיק השני "בהסלמה חריפה באלימות, והאירוע נשוא תיק הצירוף כלל אלימות קשה הרבה יותר, אשר גרמה לפגיעות חמורות בקורבנות".

           לטעמנו, בית משפט קמא נתן את דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין, ואין לומר כי הוא החמיר בעונשו של המערער יתר על המידה. אכן, בית משפט קמא ציין, בטעות, כי מדובר בשתי פרשיות של "שוד בחבורה", אך לא נראה כי טעות זו הביאה את בית המשפט לגזור על המערער עונש מופרז בחומרתו, שמן הראוי להתערב בו.

           סוף דבר, הערעור על חומרת העונש נדחה וגזר דינו של בית משפט קמא יעמוד בעינו.

10.      המערער יתייצב לריצוי עונשו, ביום 15.1.2018 עד השעה 10:00, בימ"ר דקל, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר כשברשותו תעודת זהות ועותק מפסק דין זה. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים 08-9787377 או 08-9787336.

           ניתן היום, ‏י"ח בכסלו התשע"ח (‏6.12.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17085130_I03.doc  יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,