1

השופט נ' הנדל:

1.    המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בו באי כוח הצדדים הסכימו ביחס לעובדות ולהוראות החיקוק אך לא לעניין העונש, ובהתאם הורשע בביצוע עבירת שוד לפי סעיף 402(א) ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 – שתי העבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. על המערער נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור תוך שנתיים עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון, 8 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור תוך שנתיים עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, וחיוב פיצוי למתלונן בסכום של 7,000 ש"ח.

2

      על פי העובדות, המתלונן פגש את המערער בנסיבות אקראיות ביער חדרה. המערער מסר למתלונן את מספר הטלפון שלו להמשך הקשר. כעבור מספר חודשים יצר המתלונן קשר עם המערער והציע להיפגש עמו ביער חדרה. המערער, באמתלה שהוא מעוניין להיפגש עם המתלונן, תיאם עמו פגישה בתחנת הרכבת בעיר, ונקבע כי משם יאסוף אותו ברכב. מטרת המערער הייתה לשדוד את המתלונן. המערער הגיע יחד עם אחר ברכב, אסף את המתלונן, כמתוכנן, והסיע אותו ברכב למקום מבודד בעומק יער חדרה. שם יצאו הנוסעים מהרכב, המערער שאל את המתלונן מה יש לו בכיסים, הכניס את ידו לכיסיו של המתלונן והוציא מכשיר טלפון נייד וארנק, תוך דחיפת המתלונן, הפלתו ארצה והכאתו באגרופים בפניו. המערער אף איים על המתלונן שאם יזוז מהמקום, הוא ידרוס אותו. לאחר שעזבו את האזור, נמלט המתלונן מהמקום כשהוא חבול, יחף ומפוחד. בעקבות מעשי המערער, המתלונן אף נזקק לטיפול רפואי.

2.    בדין הדגיש בית המשפט המחוזי כי לא מדובר במקרה ספונטני, אלא באירוע מתוכנן בגדרו הביא המערער את המתלונן למקום מבודד, וביצע שוד תוך תקיפה וגרימת חבלה ממשית למתלונן. עוד צוין בגזר הדין כי המערער הורשע בסעיף המקל יותר בעבירת השוד, וזאת על אף שהוא בוצע בחבורה, נתון שדי בו כדי לסווג את המקרה כעבירת שוד בנסיבות מחמירות.

      הסניגור התייחס לכך שהמתלונן נסע לגרמניה, אם כי יש אחיזה בפרוטוקול ובטיעונים לכך שישנם קשיים לתאם עם המתלונן מועד לעדותו בישראל ולא כי היה סירוב מצדו להעיד. כך או כך, באי כוח הצדדים עשו את שיקוליהם והמערער הורשע בעבירה חמורה פחות מכפי שהיה ניתן להרשיעו על פי העובדות בהן הואשם תחילה. אמנם, אין למערער הרשעות קודמות, אולם בהינתן העובדות בהן הוא הורשע, עונש המאסר בפועל נוטה לקולא ואף מצוי בתחתית המתחם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. העבירה על נסיבותיה חמורה, שפלה ומבזה. מימד ההרתעה הכללית והפרטנית חייב למצוא ביטוי בעונש המאסר בפועל.

3.    סוף דבר, העונש אינו נוטה לחומרא באופן שמצדיק התערבות על ידי ערכאה זו. הערעור נדחה.

      ניתן היום, ‏ט"ו בתמוז התשע"ז (‏9.7.2017).

_______________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16081430_Z04.doc  מא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,