1

           לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם) אשר גזר על המבקש עונש של 32 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו ועונשים נוספים כמפורט בגזר הדין.

2

1.             המבקש הורשע בביצוע שתי עבירות שוד ועבירות נוספות. כעולה מהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם), המבקש, יחד עם נאשמים אחרים, שירת בשירות סדיר במשמר הגבול. הרשעתו נסובה על שני אישומים שבמסגרתם נטען כי המבקש קשר יחד עם הנאשמים האחרים קשר לעשות שימוש במדיהם ובנשקם כדי לבצע חיפוש על בני מיעוטים וליטול מהם את כספם, תוך יצירת מצג שווא של שימוש בסמכות חוקית לעיכוב וחיפוש כדי למנוע התנגדות לגניבה. בגין כך נדון כאמור המבקש לעונש מאסר בפועל בן 32 חודשים בניכוי תקופת מעצרו ולעונשים נוספים.

2.             על כך הגיש המבקש ערעור המכוון הן להכרעת הדין, הן לגזר הדין. בין היתר הועלו בערעור טענות הנוגעות לדחיית גרסת אליבי שהשמיע המבקש ביחס לאישום אחד; טענות לפגמים בזיהוי; טענות ביחס למשקל שניתן להודעת נאשם נוסף באותה פרשה במשטרה; וכן הלאה. עוד נטען כי גזר הדין החמיר יתר על המידה עם המבקש. בצד ערעור זה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, במקרה זה יש להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין בשל התארכות ההליך העיקרי בעניינו – שנמשך תקופה של כמעט שלוש שנים, שברובה היה הוא משוחרר בתנאים של מעצר בית לילי; נוכח העדר עבר פלילי לחובתו; משעונש המאסר בפועל שנקבע אינו ארוך במיוחד; ובשים לב לסיכויי הערעור, שהם לשיטתו טובים.

3.             המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה. לטענתה, הכרעת הדין מבוססת כדבעי ונשענת על ראיות מהימנות, ולפיכך סיכויי הערעור אינם גבוהים. עוד הפנתה המשיבה להחלטת השופט נ' הנדל בע"פ 8009/15 אל סאחלי נ' מדינת ישראל (16.12.2015) (להלן: עניין אל סאחלי), שבגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש שם שהורשע בצוותא עם המבקש באותה בפרשה (בשלושה אישומים).

4.             לאחר שעיינתי בבקשה והאזנתי לצדדים בדיון לפניי מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, נקודת המוצא היא כי נאשם שנגזר עליו עונש של מאסר בפועל יחל בריצוי העונש באופן מידי. טעם הדבר הוא כי למי שהורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות, ועליו להראות כי מתקיימות בעניינו נסיבות המצדיקות לעכב את עונש המאסר שהושת עליו. נסיבות אלה ייבחנו בגדר השיקולים שהותוו לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000), ובכלל זאת חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; אופי הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט; וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם (ראו גם ע"פ 5214/13 סירחאן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (30.7.2013)).

3

5.             להשקפתי מקרה זה איננו מצדיק לעכב את ביצועו של גזר הדין. לעניין סיכויי הערעור סבורני – והאמור נאמר בזהירות ומבלי לקבוע מסמרות – כי הסיכוי שהמבקש יזוכה כליל או כי כלל לא יוטל עליו עונש מאסר אינו גבוה. תקופת המאסר שהושתה על המבקש אינה קצרה (ראו והשוו ע"פ 8676/07 חג-יחיא נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (23.10.2007)), ובשים לב לתקופת זו שהושתה עליו – לא נראה שערעורו יתייתר גם אם תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין (ראו עניין אל סאחלי, פסקה 3; ע"פ 8607/15 אבו ראס נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (21.12.2015)). לכך יש להוסיף את חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש; כמו גם את החלטתו של השופט נ' הנדל בעניין אל סאחלי שלא מצא לעכב את ביצוע גזר הדין של הנאשם הנוסף באותה פרשה – אשר נדון לעונש מאסר לתקופה קצרה יותר (27 חודשים). באיזון בין השיקולים השונים לא ראיתי להיעתר לבקשה.

           הבקשה נדחית אפוא.

           המבקש יתייצב לשאת בעונש ביום 10.1.2015 עד לשעה 10:00 בבית המעצר ניצן, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

           ניתנה היום, ‏י' בטבת התשע"ו (‏22.12.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15080660_M02.doc  כב