1

           בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' טופף) דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע זמני של עונש מאסר בן 31 חודשי מאסר בפועל, בקבעו כי זו הוגשה "ברגע האחרון" באופן שבו נמנע מבית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים טרם המועד שנקבע לכניסתו של המערער לכלא.

           נקבע דיון בבקשה לעיכוב ביצוע במעמד הצדדים ביום 7.2.2018 כאשר בינתיים החל המערער לשאת בעונשו מאחורי סורג ובריח.

           מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו מבוקש להורות על עיכוב עונש המאסר בפועל. באת כוח המערער עומדת על אי המידתיות שבדחיית בקשתה לעיכוב ביצוע ארעי ועל הטעמים לכך. המדינה – שמתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר – מבקשת להשאיר את ההחלטה על כנה.

2

           כפי שנפסק ע"י השופטת (כתוארה אז) מ' נאור, אין מקום להגשת בקשות 'בדקה התשעים' באופן שבו קוצר הזמן יהיה די בו כדי להביא לעיכוב ביצוע העונש (רע"פ 2588/12 עבאסי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (29.3.2012); ראו גם החלטת השופטת (כתוארה אז) א' חיות בע"פ 3198/07 בן אבו נ' מדינת ישראל (11.4.2007)). לכך יש להוסיף כי כאשר מדובר בבקשה להפסקת מאסר (מה גם שמדובר בתקופה קצרה עד הדיון), יש בכך שיקול נוסף נגד היענות לבקשה. בנסיבות אלו, איני רואה להיעתר לערעור. בצד האמור, לאחר שהסתבר כי בקשה להקדמת הדיון שהגישה הסנגורית הביאה לדחייתו ליום 12.2.2018, מתבקש בית המשפט המחוזי לשקול – בנסיבות המקרה – הקדמת מועד הדיון לפי אפשרויות יומנו.

           ניתן היום, ‏ט"ז בשבט התשע"ח (‏1.2.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  18008020_M01.doc  אש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,