1

1.        שני נושאים עקרוניים ביקש המערער להעלות בפנינו: האחד – מהי "תקופת האשפוז המירבית" לצורך פרשנות סעיף 15(ד1) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: חוק טיפול בחולי נפש); השני – האם ניתן לזכות נאשם, שניתנה עליו חוות דעת פסיכיאטרית לפיה לא היה שפוי בעת ביצוע המעשה (לפי סעיף 34ח לחוק העונשין), התשל"ז-1977, והוא גם בלתי כשיר לעמוד לדין וחלה עליו הוראת סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

2.        אשר לנושא הראשון – מצאנו שלא להכריע בו, לעת הזו, לאור החלטת בית משפט זה בע"פ 6365/15 מדינת ישראל נ' גולן (16.11.2015), לפיה ניתנה למדינה אורכה להבהיר הסוגיה בדרך של חקיקה.

2

3.        אשר לנושא השני – אכן מדובר בעניין עקרוני לגביו נחלקו הדעות בערכאות הדיוניות. עם זאת, מצאנו כי בנסיבות התיק דכאן, אין להידרש לשאלה מאחר שמפרוטוקול הדיון עולה כי הצדדים הסכימו להורות על אשפוז לפי סעיף 15א לחוק לטיפול בחולי נפש (להבדיל מסעיף 15(ב) לחוק, שעניינו באי כשירות מהותית). לכן, איננו סבורים שיש מקום להתיר למערער, בשלב זה, לחזור בו מאותה הסכמה.

4.        אשר על כן, אנו דוחים בשלב זה את מתן החלטתנו בנושא הראשון, ובהתאם להתפתחויות בע"פ 6365/15 הנ"ל נראה כיצד להמשיך בדיון.

           המדינה מתבקשת לעדכן תיק בית המשפט בנושא זה בד בבד עם מתן הודעתה בע"פ 6365/15 הנ"ל.

           התיק יועלה לתזכורת פנימית לא יאוחר מיום 20.2.2015.

           ניתנה היום, כ"א בכסלו התשע"ו (‏3.12.2015), בנוכחות הצדדים.

ש ו פ ט              ש ו פ ט              ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15078150_E01.doc  עכב