1

תאריך הישיבה:                  י"ז בחשון התשפ"א (4.11.2020)

בשם המערער:                     עו"ד ערן בן עמי

בשם המשיבה:                    עו"ד עודד ציון

           מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.10.2020 בעפ"ת 23208-10-20 (כב' השופט א' יעקב) שלא לעכב את ביצוע תשלום הקנס שהוטל על המערער, אשר גרר מנהלית את שלילת רשיונו.

1.             הרקע הינו כדלקמן. על המערער הוטל קנס בגין דיבור בנייד ללא דיבורית ו-8 נקודות בצידו. הקנס שולם, וכתוצאה מסך הנקודות שנצברו לחובת המערער נפסל רשיונו. המערער הגיש ערעור לבית משפט קמא, בצידו בקשה לעיכוב תשלום הקנס מהסיבה שתשלום מיידי יוביל לפסילת הרישיון עוד טרם ההכרעה בערעור. יודגש, בשנית, כי פסילת הרישיון איננה נגזרת מגזר דינו של בית משפט קמא, אלא מהווה פסילה מנהלית.

2

           בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב הביצוע. הסניגור הלין על כך שלא התקיים דיון בנוכחות הצדדים טרם בית המשפט דחה את הבקשה. על פני הדברים, הערעור מוצדק, שכן ישנה פסיקה הקובעת את הצורך לנהל דיון, זאת בניגוד להתנהלותו של בית המשפט המחוזי. על כן, לכאורה, היה מקום לקבל את הבקשה לקיים דיון נוסף. אלא, בא כוח המדינה הפנה לסעיף 545(ג1) לתקנות התעבורה ("ניהול מרשם עבירות"), התשכנ"א-1961, הקובע כדלקמן:

545(ג1). הודיעה המשטרה לרשות הרישוי כי נהג ערער על הרשעתו, לא תביא רשות הרישוי בחשבון את הנקודות בשל העבירה האמורה, עד למתן פסק דין סופי.

           המשמעות הינה כי יש מסלול נוסף לעיכוב הביצוע, אשר ניתן לכנותו כ"עיכוב מנהלי". יש בכך היגיון, שכן הפסילה איננה נובעת, כאמור, מהחלטה שיפוטית; אלא מפסילה מנהלית. בא כוח המדינה הודיע כי בנסיבות העניין, הוא יודיע לגורם המנהלי שיש לעכב את הפסילה בשל הגשת הערעור.

2.             בנסיבות אלה, הסניגור הודיע שאינו עומד על הערעור. ניתן להבין זאת, שכן תכלית הבקשה הינה עיכוב הפסילה עד לדיון בערעור ואיננה מופנית כלפי תשלום הקנס. על כן, ובכפוף לעמדות הצדדים, הנני מורה על מחיקת הערעור.

           ניתנה היום, ‏י"ז בחשון התשפ"א (‏4.11.2020).

_________________________

20075070_Z01.docx  מא

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l