1

השופטת ר' פרידמן-פלדמן:

1.         ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ירון מינטקביץ) מיום 19.04.2015 בת"פ 3734-08-14 ובתיק המצורף ת"פ 28299-01-15, לפיו נגזר על המערער מאסר בפועל למשך ששה חודשים ויום, בניכוי ימי מעצרו מיום 02.08.2014 ועד 10.08.2014 וכן שלושה חודשי מאסר על תנאי.

ההליכים בבית-משפט קמא:

2.         המערער הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של הסעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, וכן צירף כתב אישום נוסף בו הורשע בשתי עבירות7 של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2

מעובדות כתב האישום המתוקן בת"פ 3734-08-14 עולה כי ביום 02.08.14, סמוך לישוב צור הדסה, נהג המערער ברכב בו מותר להסיע ארבעה נוסעים בלבד, כשברכבו ששה נוסעים תושבי שטחים, אשר שהו בישראל בניגוד לחוק. באותן נסיבות הסיע המערער את הנוסעים מתוך פארק בריטניה לכיוון תל אביב.

במסגרת תיק זה שוחרר המערער למעצר בית מלא בראס אל-עמוד בירושלים. מעובדות כתב האישום בת"פ 28299-01-15, עולה כי בשעה שהמערער אמור היה להיות במעצר בית מלא, יצא המערער מביתו ונסע ברכבו בשתי הזדמנויות מכיוון גוש עציון לירושלים. בכך הפר המערער פעמיים הוראה חוקית.

3.         בגזר דינו קבע בית-משפט קמא כי מדובר בשני אירועים שונים, וקבע לכל אירוע מתחם ענישה. לגבי הסעת השוהים הבלתי חוקיים: בית המשפט התייחס לסיכון הביטחוני הגלום בעבירה לתושבי מדינת ישראל. כן התייחס לסיכון התעבורתי בגין הסעת ששה נוסעים ברכב שבו מקום לארבעה נוסעים. בית המשפט ציין כי מעשי המערער חמורים, וקבע כי מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מעין אלה, נעה בין מספר חודשי מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, ועד 18 חודשי מאסר בפועל. לגבי עבירת הפרת הוראה חוקית: בית-משפט קמא התייחס לערך המוגן, וציין כי העבירה חותרת תחת המוסד של חלופת מעצר, וחובה על בית המשפט להשית בגינה ענישה מוחשית ומרתיעה, כדי להבהיר את חובת הציות להוראות בית המשפט. לפיכך קבע מתחם ענישה לשתי העבירות, שנע בין מאסר של מספר חודשים לריצוי בעבודות שירות ועד מספר חודשי מאסר לריצוי בפועל.

לגבי העונש בתוך מתחם הענישה, בית משפט קמא התייחס לכך שהמערער בן 42 ואב לשמונה ילדים ולחובתו הרשעות קודמות בהסעת שוהים בלתי חוקיים, באלימות, איומים והפרעה לשוטר, בגינן ריצה שני מאסרים בפועל. עם זאת הרשעתו האחרונה משנת 2006. הודאתו של המערער וחלוף הזמן נזקפו לזכותו. נקבע כי יש להעמיד את עונשו של המערער בצדו הנמוך של מתחם הענישה בכל אחת מן העבירות, ולגזור עונש אחד בגין מכלול מעשיו. בית המשפט גזר על המערער עונש כמפורט לעיל.

טיעוני הצדדים בערעור:

3

4.         לטענת המערער, שגה בית-משפט קמא בקביעת מתחם הענישה בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, בכך שקבע ענישה זהה למתחם שנקבע בע"פ 617/15 רשק מונתסר נ' מדינת ישראל (02.04.2015) (להלן: "עניין רשק"). לשיטתו, נסיבותיו של פסק הדין בעניין רשק אינן דומות למקרה דנן, שכן שם הורשע הנאשם בהסעת 23 שוהים בלתי חוקיים ובעבירות נוספות של חובת חגירה של חגורת בטיחות והסעת נוסעים מעל המותר. משכך, לא ניתן, לטענתו, לקבוע מתחם זהה במקרה של הסעת ששה נוסעים. עוד טוען ב"כ המערער כי היה על בית-משפט קמא לשלוח את המערער לממונה על עבודות השירות, לצורך בחינת התאמתו לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות. המערער הפנה לע"פ 779/08, אלי מוסלי נ' מדינת ישראל (01.04.2009), לתמיכה בטענתו כי אין לחתור תחת תכלית מוסד עבודות השירות, והקביעה כי אדם אינו מתאים לעבודות שירות צריכה להיעשות בכובד ראש. המערער אינו מעורה בחיי הפשע; הרשעתו האחרונה משנת 2006; היום הוא מנהל חיי משפחה ועובד כסוחר סוסים; לא ניהל הליך הוכחות והיה נתון במעצר בית במשך שנתיים. המערער הפנה לעפ"ג 6821-03-15, עזמי אל טלאלקה נ' מדינת ישראל (24.08.2015) (להלן: "טלאלקה"), שם נקבע כי מתחם העונש ההולם בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בנסיבות מחמירות, נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות ועד מאסר ממושך. משכך, המערער מבקש כי בית משפט זה יתערב בגזר הדין ויאפשר ריצוי העונש בעבודות שירות. לחילופין, ביקש לקצר את תקופת המאסר באופן משמעותי.

5.         המשיבה טוענת כי המערער היה מצוי שמונה חודשים במעצר בית, ובמהלך תקופה זו הפר פעמים את תנאי שחרורו. המשיבה מדגישה כי המערער חזר לסורו והחליט לעשות דין לעצמו. עוד ציינה כי נוכח עברו הפלילי והעובדה כי ביצע עבירות נוספות במהלך מעצר הבית, מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא ראוי, וכך גם העונש שנקבע בתוך המתחם.

דיון והכרעה:

6.         התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שקבע בית משפט קמא שמורה למקרים חריגים בהם ניכרת סטייה של ממש ממתחם הענישה ההולם או למקרים בהם נפלה טעות מהותית (ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (18.07.2013)). ערכאת הערעור אינה גוזרת מחדש את עונשו של המערער אלא בוחנת את סבירותו והתערבותה שמורה למקרים חריגים בלבד (ע"פ 1880/14 עמאש נ' מדינת ישראל (19.11.2014)), גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את הערעור.

7.         מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים נקבעה ברע"פ 3674/04, אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.06). נפסק, כי על דרך העיקרון תישמר מדיניות הענישה המחמירה באשר לעבירות הנוגעות לכניסת שוהים בלתי חוקיים לישראל; אך הודגש, כי "אין בה באותה מדיניות כדי לפטור את בית המשפט מקביעת עונש בעניינו האינדיווידואלי של כל מי שהורשע בדין. אבן הבוחן העיקרית להבחין ולהבדיל בין הטלת מאסר בפועל לבין הימנעות מהטלת מאסר בפועל תיגזר מתכלית מדיניות הענישה ובנסיבותיו של כל מקרה וכל נאשם" (פִסקה 32 לפסק-הדין, וראו גם פִסקה 16).

4

            מעיון בפסיקה עולה כי בתי-המשפט נוהגים להטיל מאסרים בפועל של ממש בגין עבירות של הסעת תושבים זרים, ללא היתר, כאשר נסיבות ההסעה מצביעות על סיכון ביטחוני מוגבר, או על סיכון תעבורתי משמעותי; כמו מקרים שבהם מספר הנוסעים היה רב, כיוון ההסעה היה "מקו התפר" לתוך המדינה, ההסעה הייתה תמורת תשלום, לנאשם עבר פלילי בעבירות דומות או בעבירות חמורות, וגזירת-דין לאחר ניהול הוכחות מבלי שהנאשמים הביעו חרטה על מעשיהם (ראו למשל: רע"פ 2210/11, באזין נ' מדינת ישראל (24.3.11); ורע"פ 2742/13, פהמי עיסא נ' מדינת ישראל (28.4.13)). בתי-המשפט אף גזרו עונשי מאסר בפועל על נאשמים נעדרי הרשעות קודמות, שהורשעו בהסעת מספר רב של שוהים בלתי חוקיים ללא היתר (רע"פ 7726/13, נסאסרה נ' מדינת ישראל (8.1.14); רע"פ 617/15, מונתאסר נ' מדינת ישראל (2.4.15); עפ"ג (י-ם) 54847-09-12, סלאימה נ' מדינת ישראל (8.11.12); עפ"ג (י-ם) 31978-05-13, אבו אלחלאווה נ' מדינת ישראל (25.6.13); ע"פ (י-ם) 37980-01-13, ואסם נ' מדינת ישראל (9.9.13); ות"פ (י-ם) 49845-01-14 מדינת ישראל נ' מותאסר רשק (11.12.14)).

            עם-זאת, לא מעטים המקרים שבהם בתי-המשפט הסתפקו בהטלת מאסרים לריצוי בעבודות שירות, בגין עבירות של הסעת מספר שוהים בלתי חוקיים, זאת בהתחשב בנסיבות הספציפיות, הן של העבירה והן של הנאשם (ראו למשל: עפ"ג 2593-06-10, מדינת ישראל נ' ג'מיל (17.6.10); עפ"ג 2195/10, מדינת ישראל נ' מחמוד אבו איסמעיל (16.9.10); עפ"ג (מרכז) 35429-10-11, עומר סמארה נ' מדינת ישראל (19.2.12); עפ"ג (מרכז) 56862-05-13, וגים נ' מדינת ישראל (18.8.13); עפ"ג 50-09-14, חג'אג' נ' מדינת ישראל (2.11.14); עפ"ג 36697-06-14, קיאען נ' מדינת ישראל (11.1.15); ועפ"ג (י-ם) 19255-06-14, מדינת ישראל נ' גודאת רשק (11.3.15)).

8.         בענייננו, המערער ביצע את העבירה בנסיבות מחמירות, בכך שהסיע שישה תושבים זרים ששהו בישראל שלא כדין ונסע לכוון מרכז הארץ.

9.         לפיכך, מתחם הענישה שקבע בית-משפט קמא לעבירה של הסעה בנסיבות מחמירות - מאסר הנע בין מספר חודשי מאסר בפועל לריצוי ממש לבין שנה וחצי מאסר - הולם את חומרת העבירה, נסיבות ביצועה ומדיניות הענישה הנוהגת.

5

10.       לגבי עונשו של המערער בתוך מתחם הענישה, בגין כל העבירות בהן הורשע, דהיינו הסעת השוהים הבלתי חוקיים והפרה של הוראות בדבר מעצר בית בשתי הזדמנויות - בית משפט קמא קבע את העונש בצדו הנמוך של המתחם, תוך התייחסות לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. כך מנה בית משפט קמא את עברו הפלילי של המערער ואת כישלון ההרתעה בהליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינו בעבר. כנסיבות לקולא נלקחו בחשבון הודאתו ואי ניהול הליך הוכחות, נסיבותיו האישיות וכן התקופה הממושכת בה שהה במעצר בית. לא התקיימו נסיבות המצדיקות חריגה ממתחם העונש ההולם. בית משפט קמא קבע כי שיקולי הענישה, ובהם עקרון ההלימה, הגמול וההרתעה, אינם מאפשרים להסתפק בעבודות שירות אלא במאסר בפועל, בין כותלי הכלא.

ניתן לקבוע כי מלאכת האיזונים בוצעה באופן ראוי והולם ואין מקום להתערב בגזר הדין.

11.       לאור האמור לעיל הערעור נדחה.

            מאסרו של הנאשם בתיק זה יחל מהיום (22.2.16).

            תשומת לב רשויות שירות בתי הסוהר מופנית לגזר הדין של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 7094-12-15 מיום 15.12.15, לפיו נידון המערער לעשרה חודשי מאסר בפועל במצטבר לכל עונש שנגזר עליו, קרי - במצטבר לגזר דינו של המערער בתיק שלפנינו.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ו, 22.2.16, במעמד ב"כ המשיבה, עו"ד אברהים מוחמד ממשרדו של עו"ד עבד דראושה (אשר הודיע כי הוא מייצג את המערער בשימוע פסק-הדין), המערער ומתורגמן בית המשפט.