1

ניתן ביום 14 פברואר 2022

בשם המשיב - עו"ד טוני מאיר

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה

1. לפניי ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה תל אביב [השופט אבו קאעוד; סע"ש (ת"א) 19127-08-19 מיום 2.2.2022] שלא לפסול עצמו מלדון בהליך.

הרקע לערעור

2. ביום 8.8.2019 הגיש המשיב לבית הדין האזורי לעבודה תל אביב תביעה נגד המערער ונגד ילן חברה לשיווק מוצרי דלק בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), לתשלום זכויות סוציאליות בעקבות סיום יחסי העסקה בין הצדדים. המשיב הועסק למשך כשנה כעובד ניקיון אצל הנתבעת 2 בהעסקה קבלנית באמצעות המערער. בכתב תביעתו טען התובע כי זכאי לתשלומים שונים (בין היתר הפרשות פנסיוניות שלא בוצעו כדין, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשה, קרן השתלמות, השבת ניכויים וכיו"ב) ולפיצויים בגין פיטורים ללא הודעה מוקדמת ואי-עריכת שימוע כדין, וכל זאת על סך 45,624 ₪.

2

3. ביום 4.11.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהגיעו אליו המשיב והנתבעת 2, בעוד שהוחלט שתביעת המשיב נגד המערער תימשך כסדרה. במסגרת ההליך המשפטי בענייניהם של המערער והמשיב, התקיימו דיונים רבים וניתנו החלטות רבות על ידי בתי הדין לעבודה תל אביב אשר סיים את הליך שמיעת הראיות בהליך זה מכבר. המערער הגיש בתיק בקשות שונות כגון בקשה לסילוק התביעה על הסף, להוספת הנתבעת 2 מחדש לתיק ולמחיקת תצהיר התובע, אשר ככלל נדחו על ידי המותב בתיק.

4. ביום 2.2.2022 הגיש המערער בקשה לפסלות השופט אבו קאעוד ולחילופין בקשה להתעלמות מראיות לא קבילות, לטענתו, לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). בקשתו זו הוגשה לאחר שנדחתה בקשתו המתוקנת מיום 28.1.2022 למחיקת סעיפים מסיכומי המשיב.

5. בבקשת הפסלות, ביקש המערער למחוק סעיפים מסיכומי המשיב שהוגשו ביום 23.1.2022, המתייחסים בעיקרם לפסקי דין שדחו את טענות המערער במקרים דומים וחייבו אותו בתשלום זכויות עובדים; ולהליך פלילי שתלוי ועומד נגד המערער בגין העסקה קבלנית של כוח אדם שלא כדין, בניגוד לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996. לטענת המערער, פסקי הדין מהווים ראיות שאינן קבילות לפי סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, בפרט כאשר הם מובאים בשלב הסיכומים, ולחילופין המשיב מושתק פלוגתא מהצגתם.

6. ביום 2.2.2022 דחה השופט אבו קאעוד את בקשת הפסלות ובהחלטתו ציין:

"כפי שכבר נקבע, בית הדין ישקול את טענות הנתבע במסגרת פסק הדין. אין עילה לפסלות ולכן הבקשה נדחית על הסף" (ההדגשות אינן במקור).

הערעור

7. המערער חזר בערעורו על הטענות שהובאו במסגרת בקשת הפסלות המקורית, ובמסגרתן טען כנגד הגשתם של פסקי הדין אשר הוצגו בסיכומי המשיב, ולטענתו מהווים ראיות שאינן קבילות. עוד הוסיף המערער, כי לטענתו בית הדין עלול להסתמך על ראיות אלו במסגרת פסק הדין ולקבוע ממצאים עובדתיים באשר אליהן, כאשר לא ניתנה לכאורה למערער הזדמנות להתייחס אליהן.

3

8. ביום 13.2.2022 התקבלה תגובת המשיב, לפיה המשיב ביקש לדחות את בקשת הפסלות על הסף ולחייב בהוצאות את המערער. לטענת המשיב, הצגת פסקי הדין בסיכומיו אינם מהווים הרחבת חזית אסורה, והדבר נעשה כדי להראות את דפוס הפעולה של המערער. כמו כן, לשיטתו, לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בתיק, ומשכך יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון בטענות המערער והמשיב, בתיק בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, זאת מאחר שלא שוכנעתי כי בעניין שלפניי קיימות עילות פסלות שופט מכוח סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

10. משעילת הפסלות מטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה בכלל, יש להביא לשם הוכחת קיומה ראיות משמעותיות [ראו למשל: עפ"ס 44428-02-21 יוסי ביליה - בדק בית בובי ובניו בע"מ (3.3.2021)]. יודגש כי עילת הפסלות תיבחן באמת מידה אובייקטיבית ואין די בתחושתם של בעלי הדין ובאי כוחם או בהשקפתם הסובייקטיבית בכדי לבסס טענה זו [ראו: עפ"ס 57019-01-11 חן - בן עליזה חן ושות', משרד עורכי דין (21.2.2011) וההפניות שם]. ככלל, חזקה היא כי השופט היושב בדין, מקצועי ומיומן ובידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים. אף כלל הוא, כי יינתן משקל רב לעמדת השופט הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין, וערכאת הערעור לא תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, אלא במקרים קיצוניים בלבד [ראו: עפ"ס 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ - אבנר מאירי (26.1.2012) והאסמכתאות שם; עפ"ס 28458-10-11 עמותת אנואר לקידום מעמד האישה - אומיימה מחאמיד (10.11.2011) והאסמכתאות שם].

4

11. במקרה שלפניי, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של השופט אבו קאעוד בבקשת הפסלות. ראשית, אדגיש כי דרך ההשגה על החלטות דיוניות הינה באמצעות הגשת ערעור ובקשת רשות ערעור על-פי סדרי הדין ואינה באמצעות הגשת בקשת פסלות [ראו: עפ"ס 11092-05-11 שלום כפר נופש בע"מ - מאור מזרחי (19.6.2011)]. ככלל, ככל שבעל דין אינו שבע רצון מהחלטה שיפוטית שניתנה בעניינו עליו לפעול בהקדם לשינוי ההחלטה בהתאם לסדרי הדין המקובלים.

12. במקרה דנא, המערער פירט בהודעת הערעור טענות כנגד התנהלות אפשרית של השופט אבו קאעוד המנוגדת לכאורה לפקודת הראיות, וגרס שלא ניתנה לו האפשרות להגיב לטענות לגופן. אולם מדובר בעניין תיאורטי, שעלול להתייתר בהמשך [ראו: עפ"ס (ארצי) 19380-05-17 דחוח הלוי - מדינת ישראל (3.1.2018)].

13. יתרה מכך, בעניין עפ"ס (ארצי) 15792-07-17 זוהר נ.ת. ניהול בע"מ - מדינת ישראל, פסקה 18 (10.1.2018) (להלן: "עניין זוהר") נפסק כי:

"אין להיעתר לבקשת פסלות המבוססת על טענות המתיימרות לחזות את העתיד, מה עוד שלא מצאתי כל יסוד לטענת המערערים שלפיה בית הדין האזורי מבסס החלטותיו - או צפוי לבסס את פסק הדין - על ראיות שאינן קבילות. נהפוך הוא. החלטות בית הדין האזורי מלמדות על כי הוא נותר פתוח לשכנוע ביחס לכלל הראיות, לרבות אלה הנוגעות לתעודה, לאשרה ולמעמדה של העובדת בכלל".

14. במקרה הנוכחי, בהחלטתו הבהיר השופט אבו קאעוד שלמערער תינתן אפשרות להתייחס לטענות במסגרת סיכומיו, ועל כן בדומה לעניין זוהר, אינני סבורה שדעת השופט ננעלה ביחס לראיות הקשורות למערער.

15. עוד בעניין זוהר, בפסקה 19 נאמר כי:

5

"גם אילו היה מתברר כי נפלה טעות באיזו מהחלטותיו של בית הדין האזורי, לרבות לעניין קבילות ראיה כזו או אחרת - ואיני קובע כך - הרי שטעות שיצאה תחת ידו של בית הדין אינה מקימה עילה לפסילתו. לאחר שיינתן פסק הדין, אם יסברו המערערים כי נפלו בו טעויות שונות, לרבות טענות הנוגעות לאופן יישום דיני הראיות על ידי בית הדין האזורי, תהא פתוחה לפניהם הדרך להעלות השגותיהם באמצעות הגשת ערעור על פסק הדין".

16. לכן, אם לאחר מתן פסק הדין יתברר שאכן נפלה טעות בהחלטת השופט בהתבססות על ראיות שאינן קבילות, על המערער יהיה לפעול בדרך המקובלת ולערער על ההחלטה בהתאם להוראות הדין בעניין, ולא באמצעות בקשת פסלות שופט כעת.

17. לפיכך שוכנעתי כי נסיבות העניין אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בהחלטת השופט הסבור שבידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, וכן לא מצאתי כי יש בנימוקי בקשת הפסילה כל טעם המצדיק להתערב בכך.

סוף דבר

18. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בערעור בסך של 5,000 ש"ח, שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשפ"ב (14 פברואר 2022), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.