1

הערעור כאן הוא על הטלת הוצאות בסך 2,000 ₪, במסגרת החלטה על ביטול כתב אישום לאחר שהתביעה חזרה בה מהאישום.

החלטת בית המשפט לחייב את המערער בתשלום הוצאות, אינה יכולה לעמוד. חיוב בהוצאות במסגרת הליך פלילי, הוא סוג של פסק דין אזרחי-כספי. העקרונות המחייבים הצגת הרקע העובדתי, טענות הצדדים וההנמקה של התוצאה בפסק דין אזרחי - כמו בכל החלטה מהותית - שרירים וקיימים גם בהליך כזה. משכך, החלטה כזו חייבת להיות מנומקת ומבוססת עובדתית ומשפטית, גם אם בתמצית.

כאן לא קדם להחלטה כל דיון ענייני; התביעה לא ביקשה לחייב את המערער בהוצאות; ולמערער לא ניתנה ההזדמנות להתייחס לאפשרות שיוטלו עליו הוצאות עובר למתן ההחלטה; החלטת בית המשפט אינה מתארת את הרקע לה ואינה מנומקת כלל; ולמעשה לא ברור על איזה רקע הוטלו ההוצאות.

2

יוער, שהגם שבדיון קודם, מיום 27.11.18, הנאשם הגיע לדיון באיחור מה, הרי שלאחר אותו דיון התקיימה ישיבה נוספת ורק לאחר מכן, בישיבה הבאה, מיום 28.02.19, ניתנה החלטה על ההוצאות.

החלטת בית המשפט איננה מנומקת וממילא קשה לקבוע כי ההחלטה סבירה ומוצדקת.

בנסיבות אלה טוב עשתה המשיבה שהסכימה לקבלת הערעור.

אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטת בית משפט קמא המחייבת את המערער בהוצאות.

אם קוזזו כספים מהפיקדון שהמערער הפקיד, לטובת ההוצאות, יש להשיבם למערער ביחד עם סכום הפיקדון שהוא הפקיד, על פירותיו.