בפני

כבוד השופט סאאב דבור

מערערים

עמאד עבד אלחלים

נגד

משיבים

מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו של בית משפט קמא (כבוד השופט אלכס אחטר) מיום 29/7/2015 לפיה, נדחתה בקשת המערער למתן ארכה להישפט בגין עבירת מהירות, כפי שיוחסה למערער בדו"ח מס' 90503446875.

ב"כ המערער סומך את ידיו על טענת המערער לפיה, הוא לא נהג ברכב ביום ביצוע העבירה, כנטען על ידי המשיבה. יתרה מזו, לא נודע לו על קיום הדו"ח מושא הליך זה ואף לא נתקבלה במענו הודעה או התראה כלשהי בנוגע לדו"ח זה. בהתאם לטיעוני המערער, רק לאחרונה נודע לו על קיום הדו"ח וזאת לאחר שקיבל הודעה בדבר תוספת פיגור בגין הקנס החל על העבירה.

אמנם, בבוא בית-משפט קמא לבדוק בקשה להארכת מועד להישפט, עליו לתור אחר קיומה של טענת הגנה מהותית וכן אחר הסיבה שעמדה בבסיס האיחור בהגשת הבקשה להישפט. יחד עם זאת, אין די בהעלאת טענת הגנה כאשר סיכויי הוכחתה ו/או אישושה הינם קלושים ונמוכים. הטענה, כי סיכויי ההגנה הינם גבוהים, אין בה לבדה, כאשר היא נעדרת כל משענת ו/או תמיכה ראייתית, ולו לכאורית או ראשונית, כדי להצדיק מתן ארכה, כמבוקש.

בענייננו, אין מקום ללכת שבי אחר תצהיר אשר הוגש אך במסגרת הודעת הערעור ולא הונח כלל על שולחנו של בית משפט קמא במסגרת הבקשה להארכת מועד להישפט. כן, עיתוי הגשת הבקשה אשר באה אל אוויר העולם לאחר שנודע למערער על סנקציות כלשהן בעקבות ההרשעה בעבירה מושא הליך זה, זועקת "דרשני".

בא כוחו של המערער ציין, כי הזכות להליך הוגן וראוי הינה אבן יסוד במשפט הפלילי; על רקע זה, אין לדון אדם בפלילים בהעדרו, זאת במיוחד כאשר ענין לנו במערער אשר לא ידע על קיום הדו"ח בעניינו.

לטעמי, בעניננו, זכות הגישה לערכאות לא נפגעה כלל; ברצותו, יכול היה המערער להגיש בקשה להישפט. אולם, הוא לא עשה זאת. אכן, בשלב כלשהו הוגשה בקשה מטעמו להארכת מועד להישפט, אולם, בקשה זו הוגשה באיחור רב.

מקום בו נשלחה ההודעה בדבר ביצוע עבירת קנס בדואר רשום למענו של המערער, קמה החזקה, בהתאם לתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974, כי דבר הדואר התקבל אצל המערער בחלוף 15 יום. ת/1 (אישור משלוח דבר דואר רשום למענו הרשמי של המערער) מצביע, כי הודעה כזו נשלחה למערער ואף נמסרה ליעדה.

מקום בו ההודעה על ביצוע עבירת קנס נשלחה בדואר רשום, וכן לאחר שהבקשה להארכת מועד להישפט הוגשה באיחור בלתי-מוסבר אין מקום למסקנה, כי זכויותיו של המערער נפגעו. הכללים הפרוצדוראליים הנוגעים לדיני-תעבורה אינן בבחינת כלי-משחק שניתן לעשות בהם שימוש כל אימת שאבני-נגף מזדקרים להם בדרכו של מערער זה או אחר, בעקבות סנקציות כגון; תוספת פיגורים או צבירת נקודות בהתאם לשיטת הניקוד הנהוגה. כן, בצדק פעל בית-משפט קמא עת הפנה לפרוצדורה הנהוגה ולסד הזמנים הקיים בצידה.

המועדים הקבועים בהוראות של סדרי הדין הנוגעים לענייני תעבורה, אינן בבחינת אות מתה. נהפוך הוא, דווקא בתחום התעבורתי, מצופה מבית-המשפט להקפיד על קיום הוראות הדין ועל הליכה במתווה הדיוני כפי שהוא קיים בתקנות ובהוראות הדין. הליכה במסלול חיצוני למתווה שכזה תחטיא את המטרה ותביא לחוסר אחידות, חוסר שוויוניות ואף לתוצאה בלתי צודקת.

מהלך הדיונים בפניי לימד, כי חבלי לידה לא מבוטלים ליוו את הריונו ואף את לידתו של התצהיר אשר בסופו של יום הונח על שולחני מטעם המערער ואשר לפיו אדם אחר נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה. תצהיר שכזה לא היה קיים בפני בית-משפט קמא והוגש בישיבה האחרונה במסגרת הדיון בערעור בפניי. כן, אין בעצם הגשת תצהיר שכזה (במיוחד לאחר שבית-משפט קמא נתן את החלטתו) כדי להביא לבטלות ההליך התקין אשר זרם לו במתווה הפרוצדוראלי הנכון ללא כל סכרים בדרך.

בצדק הפנה בית משפט קמא להלכה לפיה, טענה כי אדם אחר נהג ברכב, אינה מהווה עילה למתן הסעד המבוקש.

אשר על כן, ולאחר ששוכנעתי, כי לא נגרם כל עיוות דין למערער, דין הערעור להידחות.

המזכירות תעביר העתק פסק דין זה לצדדים, גם באמצעות הפקסימיליה והדואר.