1

בתיק זה הוגש ערעור, בין היתר, על הרשעתה של המערערת 2. ב"כ המערערות טען בעניין זה, במסגרת הודעת הערעור וגם בדיון שהתקיים בפניי, כי לא היה מקום להרשיע את הנאשמת 2, שכן כל חלקה הוא בכך שהייתה בעלת המניות היחידה במערערת 1 וכי הדבר אינו מקים אחריות פלילית. נטען כי זה כל המיוחס למערערת 2 בכתב האישום. כפי שעולה מהפרוטוקול, הפניתי את ב"כ המערערות לסעיפי האישום השונים שבהם מיוחסות עבירות באופן ישיר למערערת 2, ולא רק כבעלת מניות וכי אם המערערת 2 הודתה בכתב האישום, הרי הודתה גם באותם הסעיפים. לאור זאת, אף מצאתי לנכון לומר לב"כ המשיבה כי אין צורך שישיב על הערעור בכל הנוגע להרשעתה של הנאשמת 2.

עת ניגשת היום למלאכת כתיבת פסק הדין, גיליתי כי נעלם מעיני כל הנוגעים בדבר כי המערערת 2, היא הנאשמת 2, מעולם לא הודתה בכתב האישום - לא הודתה כלל. אפנה להודאת הנאשם 3 (נכתב בטעות נאשם 2), בפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא ביום 15/7/15, ע' 2 שורה 15, שם נרשם: "לאחר שבית המשפט מקריא לי את כתב האישום, אני משיב שאני מודה במיוחס לי בכתב האישום. אני מודה גם בשם הנאשמת 1 במיוחס בכתב האישום". הנה כי כן, הודאה של הנאשמת 2 אין.

2

אציין כי במסגרת הטיעון בכתב לעונש מטעם הנאשמים נרשם, כי על פי הסדר הטיעון, הנאשמים 1 ו-3 יודו. יחד עם זאת, בהצגת הסדר הטיעון לא הייתה הבחנה בין הנאשמים. מנגד, לא הייתה הודאה בשם הנאשמת 2. לא אוכל לדעת מדוע לא הסבו הצדדים את תשומת לבו של בית משפט קמא, בשלב ההרשעה, כי הנאשמת 2 לא הודתה, ומדוע הם לא עשו כן בשלב הטיעונים לעונש וגם לא כאשר שמעו את בית המשפט גוזר על הנאשמת 2 עונש (אלא אם כן כנעלמה מעיניי הודאה כלשהי של הנאשמת 2 בשלב כלשהו).

הואיל ועניין זה לא הועלה על ידי המערערות וממילא לא הייתה לב"כ המשיבה הזדמנות להתייחס אליו, אני מעכב את מתן פסק הדין וקובע דיון במעמד באי כוח הצדדים והנאשמים ליום 22/6/16 בשעה 10:00.

מזכירות בית המשפט תזמן הצדדים באמצעות בא כוחם.

בשולי הדברים אציע לבאי כוח הצדדים לבחון שמא נוצר, לאור ההתפתחות הזאת, בסיס חדש להידברות ולהגעה להסכמות. במידה והדבר יעלה בידם, יוכלו להודיע לי על כך ויינתן פסק דין בערעור, בהסכמת הצדדים, ללא צורך בדיון נוסף.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ו, 15 יוני 2016, בהעדר הצדדים.