1

 

 

 

 

א.        בפנינו ערעורו של המערער, יליד 1970, על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ויליאם חאמד) ב-ת"פ 8225-10-14 + ת"פ 101-11-13 (שצורף מבית משפט השלום בחיפה) מיום 16.11.15 לפיו נדון המערער ל-16 חודשי מאסר בפועל וכן הופעלו שני מאסרים מותנים האחד בן 15 חודשים והשני בן 4 חודשים, בחופף בינם לבין עצמם, אך במצטבר ל-16 חודשי המאסר בפועל, כך שבסה"כ על המערער לרצות 31 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופות מעצרו.

 

            בנוסף הוטלו על המערער 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, וכן 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו עבירת רכוש מסוג עוון.

 

ב.         העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

 

2

בכתב האישום המתוקן שהגישה המשיבה כנגד המערער בת.פ. 101-11-13 של בית משפט השלום בחיפה נטען, שבתאריך 29.10.13 סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר התפרץ המערער לדירת מגורים הנמצאת בשיפוצים ואינה מאוכלסת, בכוונה לגנוב על ידי כך שטיפס לגג הבנין, הוריד סולם למרפסת הדירה ירד בסולם למרפסת הדירה וחדר דרכה לדירה.

 

המערער ניסה לגנוב מן הדירה כלי עבודה השייכים לקבלן המבצע את עבודות השיפוץ במקום.

 

המערער אסף את כלי העבודה אל תוך שק, נטל אותו, יצא את הדירה וטיפס על הסולם לכיוון גג הבית, אך בהמשך ומסיבה שאינה ידועה, השמיט את השק בחזרה אל מרפסת הדירה בטרם נעצר על ידי השוטרים בחדר המדרגות בבנין.

 

בכתב אישום זה ייחסה המשיבה למערער עבירה של התפרצות למקום מגורים כדי לבצע עבירה לפי סעיף 406 (ב) של חוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן נסיון גניבה לפי סעיף 384 + סעיף 25 של חוק העונשין.

 

ג.         בכתב האישום שהגישה המשיבה כנגד המערער בת.פ. 8225-10-14 של בית משפט השלום בעכו נטען, שבתאריך 29.9.14 בשעות הצהרים, בחניה של בית העלמין היהודי באזור התעשיה עכו, התפרץ המערער לרכב שחנה במקום באופן שניפץ את שמשת החלון הימני -אחורי, הכניס ידו פנימה ופתח את הרכב בכוונה לגנוב.

 

המערער נטל לחזקתו מתוך הרכב תיק אישה שהכיל ארנק עם מסמכים, סך של 300 ₪ במזומן וכן סל קניות שהכיל שקיות של קניות של רשת השופרסל עם מספר מוצרים.

 

המשיבה ייחסה למערער עבירה של גניבה מרכב לפי סעיף 413 ד' (א) של חוק העונשין, וכן פריצה לרכב בכוונה לגנוב לפי סעיף 413 ו' סיפא של חוק העונשין.

 

ד.         בישיבת בית משפט קמא מיום 18.11.14 הודה המערער (שהיה עצור עד תום ההליכים) בעובדות כתב האישום שבת.פ. 8225-10-14 של בית משפט השלום בעכו, הורשע בהתאם, וכן הורה בית משפט קמא על הכנת תסקיר של שירות המבחן. בנוסף המליץ בית משפט קמא לשב"ס על שילוב המערער בהליך גמילה במסגרת מעצרו.

 

בישיבת בית משפט קמא מיום 3.11.15 ביקש המערער לצרף את ת.פ. 101-11-13 של בית משפט השלום בחיפה (בכל הנוגע להתפרצות לדירה וניסיון גניבה), הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בהתאם.

 

3

ה.        בפני בית משפט קמא הונחו מספר תסקירים של שירות המבחן.

 

            התסקיר מיום 16.11.14 הוא תסקיר מעצר בו נמסר, כי המערער, שסיים 12 שנות לימוד, אך ללא תעודת בגרות, משתמש בסמים מסוג הרואין וחשיש, מנהל אורח חיים עברייני ולא תיפקד במסגרת תעסוקתית.

 

המערער הסתבך בעבירות רכוש וסמים בגינן ריצה 13 תקופות מאסר, לאחרונה למשך 20 חודשים במהלכה השתלב לדבריו בטיפול גמילה.

 

התרשמות שירות המבחן היתה שיכולת ההתמודדות וההסתגלות של המערער עם קשייו מצומצמת והשימוש בסמים היווה עבורו מנגנון הגנה.

 

המערער מתקשה לדחות סיפוקים מידיים, לקבל מרות וסמכות ולתפקד באופן נורמטיבי לאורך זמן ומכאן הפוטנציאל הגבוה להישנות מקרים פורצי גבולות. לפיכך לא ראה שירות המבחן תוחלת בחלופת מעצר טיפולית, ונמנע מלהמליץ עליה.

 

ו.         תסקיר נוסף של שירות המבחן הוא מתאריך 4.2.15 בו צויין, בין יתר הדברים, שהמערער אישר את המיוחס לו בכתב האישום והביע חרטה על מעשיו.

 

המערער אף הביע רצון להשתלב בהקדם האפשרי בהליך גמילה ולשנות את אורחות חייו. אם לא יוכל להשתלב בהליך גמילה מחוץ לכתלי בית הסוהר, כי אז מעוניין המערער להשתלב בגמילה במסגרת מאסרו, על מנת שיוכל באופן הדרגתי לשקם את חייו בקהילת מגוריו.

 

לפי הערכת שירות המבחן נוכח השימוש הממושך ומגיל צעיר בסמים והתמכרותו לחומרים פסיכואקטיביים, מעורבותו החוזרת בפלילים, והעובדה שלא הצליה לגייס כוחות לשמור על נקיון לאחר הליך הגמילה שעבר, קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק וחזרה לשימוש בסמים.

 

ואולם, נוכח ההתרשמות כי המערער מוכן להתגייס להליך גמילה משמעותי ואינטנסיבי סבר שירות המבחן כי ראוי לדחות את הדיון לשלושה חודשים ולבחון אפשרות שילובו של המערער באשפוזית "טמרה" כחלופה למעצרו תוך שימוש בהליך המשפטי כגורם מרתיע ומגייס.

 

4

ביום 4.3.15 הודיעה קהילת "הדרך" לטיפולי התמכרויות כי הוחלט להיעתר לבקשתו של המערער ולקלוט אותו לתכנית ארוכת טווח של תשעה חודשים.

 

ז.         בדיווח של שרות המבחן מיום 29.6.15 נמסר, כי המערער הגיע בליווי שב"ס לקליטה בקהילה הטיפולית "הדרך", אך בבדיקת שתן נתגלו שרידי סמים ולכן לא נקלט בקהילה והוחזר בליווי שב"ס לבית המעצר.

 

בדיווח נוסף מיום 3.8.15, נמסר על ידי קהילת "הדרך" שהמערער נקלט במקום ביום 23.7.15 לפי החלטת בית המשפט, אך בתאריך 30.7.15 עזב את המקום, על דעת עצמו. עד למועד עזיבתו נהג המערער לפי כללי המקום, אך כאשר הבין שהוא מיועד למסלול ארוך טווח בקהילת "הדרך", החליט להפסיק את הטיפול על דעת עצמו.

 

            לפיכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית במסגרת שרות המבחן וממליץ להטיל על המערער ענישה קונקרטית ומוחשית שתחדד עבורו את הגבול מפני הישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד.

 

ח.        בטיעון לעונש שהתקיים בפני בית משפט קמא הוגשו טיעוניה בכתב של ב"כ המשיבה שציינה כי בעברו של המערער 24 הרשעות קודמות.

 

ב"כ המשיבה הדגישה, שהמערער ניהל הוכחות בתיק שבבית משפט השלום בחיפה (התפרצות לדירה וניסיון גניבה) ובשלב מסוים אף יצא בית המשפט לביקור במקום והמשיבה היתה קרובה להכריז "אלה עדיי".

 

בזמן שהמערער ניהל את ההוכחות בתיק שבבית משפט השלום בחיפה הוא ביצע את העבירות נשוא התיק שבבית משפט השלום בעכו.

 

ט.        עוד ציינה ב"כ המשיבה בפני בית משפט קמא, שתלוי ועומד כנגד המערער מאסר מותנה בן 15 חודשים שהוא חב הפעלה, וכן קיים באותו תיק גם מאסר מותנה בן 4 חודשים לגבי עבירות רכוש מסוג עוון. שני כתבי האישום בתיקים אלה בהם הורשע המערער מפעילים לטענת ב"כ המשיבה את המאסרים המותנים.

לטענת ב"כ המשיבה, בוצעו מעשי העבירה בגין ההתפרצות לדירה לאחר תכנון מוקדם.

 

י.         לגבי ההתפרצות לרכב סברה ב"כ המשיבה בפני בית משפט קמא, שמתחם הענישה הוא בין 6 חודשים ל- 18 חודשי מאסר בפועל, והמתחם הראוי לגבי ההתפרצות לדירה הוא בין 18 ועד 36 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המשיבה הצביעה גם על עברו הפלילי של המערער שבחר לנהל אורח חיים עברייני ולפגוע ברכוש הזולת כצורך למחייתו ואולי לשימוש בסמים.

5

 

עוד הוסיפה ב"כ המשיבה, שגם כאשר בית משפט קמא נתן הזדמנות פז למערער ואיפשר לו לעבור הליך גמילה בחר המערער פעם נוספת שלא לעבור הליך גמילה.

 

ב"כ המשיבה ביקשה מבית משפט קמא להטיל על המערער ענישה לפי הרף העליון של המתחם לגבי כל אחד מן התיקים בנפרד, וכן להפעיל את שני המאסרים המותנים במצטבר זה לזה ובמצטבר לכל עונש אחר שיוטל על המערער בשני התיקים ולא להפעילם בחופף.

 

יא.       מי שהיתה סנגוריתו של המערער בפני בית משפט קמא הודיעה, שאינה חולקת על כך ששני המאסרים המותנים של 15 חודשים ושל 4 חודשים ניתנים להפעלה בתיק זה. טענתה של הסנגורית היתה כי מעשי העבירה בהם הורשע המערער הינם ברף הנמוך של עבירות רכוש. לגבי ההתפרצות לדירה טענה הסנגורית כי מדובר בדירה שאינה מאוכלסת ואשר לא היו בה חפצים פרטיים, המרפסת היתה פתוחה ולא היה צורך בשימוש באמצעים כלשהם. אין המדובר בעבירה שבוצעה בתחכום או בשיטתיות, ואין המדובר ברכוש בעל ערך כספי גבוה.

 

יב.       לגבי ההתפרצות לרכב הודה המערער כבר במשטרה בהזדמנות הראשונה. נכון הוא שבתיק ההתפרצות לדירה החל המערער בניהול ההוכחות, אךניתנה הודעה מראש שההגנה מוותרת על מרבית עדי התביעה ונוהל דיון אחד בלבד, ועוד ביקור בזירה, ומכל מקום נוכח השינוי שהמערער עבר הוא החליט להודות גם בתיק ההתפרצות לדירה ולצרפו.

 

יג.        הסנגורית הפנתה לנסיבות חייו של המערער כפי שתוארו בתסקיר והוסיפה, שדווקא בשנים האחרונות עשה המערער ניסיונות אמיתיים לגמילה. הגמילה הצליחה ולכן שוחרר המערער שחרור מוקדם להוסטל כשהוא נקי וזו הפעם הראשונה שבה החליט המערער להיגמל. באותו זמן נכנסה לתמונה בת זוגו והשניים נמצאים ביחד מזה כחמש שנים, ואולם בהמשך, ולאחר שהמערער שב להתגורר בעכו הוא חזר לעולם הסמים.

 

יד.       הסנגורית הוסיפה והדגישה, שההתמודדות עם גמילה מסמים קשה. המערער נגמל פיזית במעצרו ועבר שתי סדנאות בבית המעצר כהכנה לגמילה מסמים, והיה מעורב בפעילות חינוכית.

 

לטענת הסנגורית עבר המערער במהלך מעצרו שינוי גדול מאוד, והוסיפה, כי לאחר שהתוודע המערער לתנאים הקשים המוצבים בפני מי שמופנה לאשפוזית בצו בית המשפט הוא בחר לסיים את התיק, לקבל את העונש שיוטל עליו, ולסיים את הליכי הגמילה הרגשיים בתקופת המאסר בכלא או בקהילה מחוץ לכלא.

 

6

טו.       הסנגורית לא חלקה על עברו הפלילי המכביד של המערער, אך הוסיפה שכיום חל שינוי, יש סיכוי לשיקום ויש תקווה למערער.

 

הסנגורית ביקשה, שבית משפט קמא יסתפק בהטלת 15 חודשי מאסר בפועל שבהם יופעלו הן המאסר המותנה בן 15 חודשים, והן המאסר המותנה בן 4 חודשים, בחופף, ולנכות את ימי מעצרו של המערער.

 

טז.      המערער עצמו פנה לבית משפט קמא והביע חרטה עמוקה, וכן הגיש את מכתבו נ/2 והוסיף כי הוא נקי מסמים וכי עשה דרך ארוכה וקשה. כן ציין המערער, שהוא מצוי בהליך גמילה בהיותו במעצר. בת זוגו של המערער פנתה אף היא לבית משפט קמא וציינה, כי בשנה האחרונה עבר המערער שינוי משמעותי. לדעת בת הזוג נתן המעצר למערער להבין מה חשוב בחיים וצפויים לו גם לאחר שחרורו ימים קשים בהתאקלמות ובחזרה לעבודה.

 

בת הזוג גם ביקשה, שבית משפט קמא יתחשב בחיים הקשים שהיו למערער הזקוק לחסד וחמלה.

 

יז.        בגזר דינו מיום 16.11.15 קבע בית משפט קמא שהעבירות בהן הורשע המערער פוגעות ברכוש הזולת וגורמות עגמת נפש עמוקה לזולת וזאת כשאדם מגלה שבוצעה פריצה לביתו-מבצרו או לרכבו, דבר המערער את בטחונו האישי נוכח הפלישה למרחבו הפרטי, ללא רשות וללא ידיעה של המחזיק במקום ובעל הזכות בו.

 

בית משפט קמא עמד על כך, שעבירת ההתפרצות לבית מגורים היא חמורה עד מאוד עקב הסיכון שבנסיבות מסוימות, לרבות במפגש בין הפורץ לבין המחזיק במקום, יתפתח אירוע שסופו בתוצאות קשות עד לכדי קיפוח חיי אדם. מכאן החומרה שהמחוקק ובתי המשפט מייחסים לעבירות מסוג זה שהפכו לתופעה נפוצה, מדאיגה ומסוכנת.

 

באשר לפריצה לרכב ציין בית משפט קמא שהמערער גרם לנזק רכוש כשניפץ את חלון הרכב וגנב את רכושו של המתלונן שהיה בתוך הרכב.

 

יח.       נסיבות ביצוע העבירות, כך כותב בית משפט קמא, מצביעות על תעוזה של ממש כשהמערער ניפץ את חלון הרכב שחנה במקום ציבורי, כדי שיוכל לפרוץ לתוכו ולגנוב את הרכוש שהיה בו, אם כי, כך הוסיף בית משפט קמא, לא ניתן לומר שהעבירות בכל הנוגע לפריצה לרכב בוצעו בתחכום ולאחר תכנון.

 

7

לכן העמיד בית משפט קמא את מתחם העונש הראוי לגבי הפריצה לרכב וגניבה מרכב על טווח שבין 4 חודשים ועד 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

 

יט.       לעומת זאת לעבירות לגבי הפריצה לדירה קדם תכנון מראש שהרי המערער טיפס על גג הבניין, השתמש בסולם שמצא שם כדי לרדת למרפסת הדירה, ומשום נכנס לתוך הדירה.

 

מכאן שהמערער תכנן מראש את מסלול ואופן ההתפרצות לתוך הדירה הנמצאת בקומה העליונה בבניין.

 

יחד עם זאת הביא בית משפט קמא בחשבון כי בסופו של יום המערער לא גנב דבר מהדירה ולכן לא נגרם נזק רכוש לבעל הדירה או לקבלן שביצע עבודות במקום.

 

את מתחם הענישה הראוי לגבי עבירת ההתפרצות לדירה וניסיון גניבה העמיד בית משפט קמא על טווח שבין 6 חודשי מאסר עד 18 חודשי מאסר בפועל, ומאסר מותנה.

 

כ.         עוד ציין בית משפט קמא, שאין מתקיימים במקרה זה שיקולי שיקום שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחמי העונש, מה גם ששירות המבחן לא המליץ על אפיק שיקומי זאת לאחר שהמערער נטש את הליך הגמילה בו שולב במסגרת תיק זה.

 

לפיכך החליט בית משפט קמא לגזור את העונש על המערער בתוך מסגרת מתחמי הענישה, אך יחד עם זאת להביא בחשבון גם את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

 

כא.      לחובת המערער הרשעות קודמות מרובות. דרכו בפלילים החלה עוד בשנת 1984 ונמשכה ברצף עד להרשעתו הקודמת והאחרונה בשנת 2011.

 

המערער נדון בעברו, בין היתר, למספר רב של עונשי מאסר בפועל, חלקם לתקופות ממושכות. למרות ההרשעות לא חדל המערער מדרך הפשע והוא נמצא מבצע את העבירות נשוא התיק שבבית המשפט בעכו (הפריצה לרכב), ונשוא התיק שצורף מבית המשפט בחיפה (הפריצה לדירה), למרות עונשי המאסר על תנאי של 15 חודשים ו- 4 חודשים התלויים ועומדים כחרב על צווארו של המערער לא היה בכך כדי להרתיעו.

 

כב.      בית משפט קמא הביא בחשבון, שבעניין הפריצה לרכב הודה המערער בטרם החלה פרשת התביעה, דבר שחסך את עדויות עדי התביעה, וגם בעניין הפריצה לדירה הודה המערער בעובדות לאחר תיקון כתב האישום, אם כי דבר זה היה רק לאחר שהחלה פרשת התביעה ואולם אין לזקוף לחובת המערער את העובדה שחלק מעדי התביעה נשמעו.

 

8

בית משפט קמא הוסיף, שהמערער שוחרר מן המעצר ונקלט, לפי המלצת שירות המבחן באשפוזית, אך נטש שבעה ימים לאחר קליטתו, דבר המלמד שהמערער אינו נחוש דיו למצות הליך שיקומי, ובשלב זה הוא נעדר הכוחות הדרושים לשם כך.

 

כג.       יחד עם זאת התרשם בית משפט קמא מכנות החרטה שהביע המערער על מעשיו וכנות דבריו, שהוא חפץ מאוד להיגמל מן השימוש בסם ולהפוך לאזרח חיובי. יש להביא בחשבון, כך ציין בית משפט קמא, שהליך גמילה מסמים הוא ארוך ומייגע, כרוך בקשיים רבים ויש בו עליות ומורדות, ולכן אין לאבד תקווה שהמערער יצליח בעתיד להיחלץ מתהומות הסם.

 

כד.      בית משפט קמא הטיל על המערער 8 חודשי מאסר בפועל בגין תיק הפריצה לדירה וכן 8 חודשי מאסר בפועל בגין תיק הפריצה לרכב, במצטבר זה לזה, וכן והפעיל את המאסר המותנה בן 15 החודשים שהינו חב הפעלה, ואת המאסר המותנה בן 4 חודשים שהוא בר הפעלה.

 

בעניינו של המערער, כך ציין בית משפט קמא, אין נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק חריגה מן הכלל לפיו על בית המשפט להפעיל את המאסר המותנה במצטבר לעונש המאסר המוטל בתיק נשוא הדיון. יחד עם זאת, הורה בית משפט קמא, ששני עונשי המאסר על תנאי יופעלו בחופף זה לזה, אך במצטבר ל- 16 חודשי המאסר בפועל וביחד: 31 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופות מעצרו של המערער, וכן מאסר מותנה בן 10 חודשים.

 

כה.      המערער מיאן להשלים עם גזר דינו של בית משפט קמא וערעורו מונח בפנינו.

 

את ערעורו הגיש המערער תחילה בגפו וטען, כי נטל חלק בהליכי גמילה מסמים ולאחר שנעצר בתאריך 29.10.13 ליד דירת בת זוגו בחיפה, בחשד לפריצה לדירה, הוא נאלץ לפי תנאי שחרורו לחזור ולהתגורר בעכו, בבית אמו, שם יש, לטענתו, תחנות סמים ונרקומנים פעילים.

בהיעדר גורמי השיקום לא עלה בידו לעמוד בפיתוי הסמים נוכח מקום בו התגורר עקב מעצר הבית וכך חזר להשתמש בסמים ולהסתבך עם החוק.

 

כותב המערער שהוא עצור מזה שנה ומחצה, עובר תהליך גמילה מחדש, ומשתתף בכל תכניות ההעשרה והלימוד ותכניות הכנה לגמילה שיש בבית המעצר והתנהגותו, לדבריו, היא ללא רבב. המערער טוען, שהוא עובר תהליך גמילה קשה מאוד ונוטל אחריות מלאה על מעשיו ועל הטעויות שעשה ויש בו חרטה עמוקה ואמיתית והוא עושה חשבון נפש יסודי עם עצמו.

9

חלומו של המערער הוא להישאר נקי מסמים וללמוד להיות מדריך גמילה ומדריך לנוער במצוקה כדי לעזור למכורים אחרים וכן לנוער במצוקה כדי למנוע מהם להגיע למצב בו הוא נמצא.

עוד טוען המערער שמשפחתו מצויה בבעיות כלכליות קשות ואמו מבוגרת וחולה מאוד.

 

מכאן בקשתו לקיצור עונשו על מנת שיוכל לחזור למשפחתו ולחייו הרגילים.

 

כו.       בהמשך, הגישה סנגוריתו הנוכחית של המערער השלמת טענות מטעמה בכתב. לטענת הסנגורית ראוי להפחית משמעותית מעונשו של המערער שהרי הוא נאבק מאבק עיקש ארוך שנים לגמילה מסמים ולשיקום. המערער נתמך במאבקו על ידי בת זוגו, בני משפחתה ובני משפחתו.

 

הסנגורית טוענת, כי עבירות הרכוש שביצע המערער הינן ברף הנמוך של מדרג החומרה. הסנגורית מציינת, שבית משפט קמא היה שותף למאמציו של המערער ושל שירות המבחן לשילובו בקהילת "הדרך", אך החלטת המערער לעזוב בתוך ימים את הקהילה ולחזור לתנאי המעצר עד תום ההליכים, נבעה מחששו שהיה מבוסס על ניסיון ארוך שנים, שהוא לא יצליח להיגמל ולהשתקם בתנאי הקהילה.

 

כז.       המערער התמיד ומתמיד במאמציו להשתקם במסגרת בית הכלא. נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא משגזר את דינו של המערער על סמך עמדת שירות המבחן שניתנה חודשים רבים לפני מתן גזר הדין, וכוללת המלצה לענישה מוחשית תחת הכותרת "תסקיר משלים" בעוד שבפועל מדובר, לטענת הסנגורית, במסקנה נמהרת של שירות המבחן בתגובה לכך שהמערער עזב את קהילת "הדרך".

 

כח.      קיים, כך נטען, פער קיצוני בין העובדות שהובילו להמלצת שירות המבחן, לבין המצב כהווייתו. נטען, כי שגה בית משפט קמא משלא הורה לשירות המבחן להכין תסקיר עדכני בעניינו. התסקיר האחרון של שירות המבחן ניתן חודשים רבים טרם מתן גזר הדין כך שבפני בית משפט קמא עמד תסקיר ישן של שירות המבחן ולכן גזר דינו של בית משפט קמא ניתן מבלי שנשקלו השיקולים הנכונים לעניין הליכי הגמילה והשיקום בהם השתתף המערער במסגרת בית המעצר.

 

בית משפט קמא נתן בגזר דינו משקל מכריע, כך נטען, להמלצת שירות המבחן מיום 3.8.15 להטיל על המערער ענישה מוחשית וקונקרטית עקב עזיבתו את קהילת "הדרך", המלצה שלא שיקפה את מצבו הנכון של המערער ומכאן קצרה הדרך, לדעת הסנגורית, לעונש המחמיר והבלתי מידתי שניתן על ידי בית משפט קמא, ומה גם שבית משפט קמא לא חייב היה לקבל את המלצת שירות המבחן אלא לאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים.

10

 

ל.         הסנגורית טוענת, כי העונש שהטיל בית משפט קמא על המערער איננו מידתי, דהיינו, בגין פריצה לרכב וגניבת מצרכי מכולת וסכום מזומן של 300 ₪ גזר בית משפט קמא על המערער 8 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף גזר בית משפט קמא במצטבר עוד 8 חודשי מאסר בפועל בגין פריצה לדירה ריקה ובלתי מאוכלסת וניסיון גניבה ממנה.

 

טוענת הסנגורית כי בתיקים בהם הואשמו נאשמים בעבירה של פריצה לרכב כעבירה יחידה ובנסיבות חמורות בהרבה, נגזרו על הנאשמים עונשים שבין אי-הרשעה ועד 4 חודשי מאסר בפועל, ובמרביתם אף נקבע שהמאסר ניתן לריצוי בעבודות שירות, וזאת גם לאחר שהנאשמים בתיקים אלה צירפו תיקים נוספים.

 

בעבירה של פריצה לדירה, כעבירה יחידה, ובנסיבות חמורות של פריצה לדירת מגורים מאוכלסת נגזרו על נאשמים כך לטענת הסנגורית, עונשים שנעו בין אי הרשעה ועד 6 חודשי מאסר בפועל, חלקם לריצוי בעבודות שירות, וזאת גם לאחר שצורפו תיקים נוספים.

 

לא.      טוענת הסנגורית, שבית משפט קמא לא נתן דעתו לכך שעובדות כתב האישום בהן הודה המערער, לפיהן הוא התפרץ לדירה ריקה המצויה בשיפוצים, אינן בהכרח מתאימות לעבירה לפי סעיף 406(א) של חוק העונשין, עניין שיש בו כדי להשפיע על מהות העבירה והענישה הראויה לצידה לפי עקרון ההלימה.

 

נטען על ידי הסנגורית, שבית משפט קמא ראה בהתפרצות לדירה ריקה המצויה בשיפוצים, עבירה לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין מבלי שהתעמק בשוני בין פריצה לדירה ריקה המצויה בשיפוצים לבין פריצה לדירת מגורים ולא עשה הבדל ביניהן, ובכך חטא בית משפט קמא, לדעת הסנגורית, לעקרונות הדין הפלילי וייחס למערער עבירה חמורה שאינה הולמת את התנהגותו.

 

לב.       מוסיפה הסנגורית, כי התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, דהיינו, 16 חודשי מאסר בפועל חוטאת לעיקרון ההלימה בין חומרת העבירה לעונש שהוטל וזאת כאשר הנתונים והנסיבות בהן ביצע המערער את העבירות חייבים היו להילקח בחשבון ולהשליך על העונש ההולם את מעשיו של המערער.

 

11

לג.       נטען גם, שבית משפט קמא לא הביא בגזר דינו אסופת פסיקה ולא נימק את החלטתו מה הביא אותו לקבוע את מתחם העונש, ולכן לא ניתן ללמוד מגזר הדין מה היו שיקוליו להטיל על המערער 16 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות רכוש הנמצאות ברף הנמוך של מדרג החומרה. נראה לדעת הסנגורית, שבית משפט קמא החמיר עם המערער משהושפע מהתמשכות ההליך השיפוטי עובר לעזיבת המערער את קהילת "הדרך", וכן הושפע בית משפט קמא מהמלצת שירות המבחן בדבר ענישה מוחשית וקונקרטית, עברו הפלילי של המערער, וצירופו של התיק הפלילי הנוסף.

 

לד.       לטענת הסנגורית, שגה בית משפט קמא בכך שראה את שני התיקים שעמדו בפניו (העיקרי והמצורף) כמשקפים שני אירועים שונים בעוד שהמבחן הקובע לעניין זה הוא "מבחן הקשר ההדוק" (רע"פ 5215/14 קיסלמן נ' מדינת ישראל (מיום 7.5.15), פסקה 20).

 

לטעמה של הסנגורית, מדובר במסכת עבריינית בה קיימת זיקה הדוקה בין העבירות לבין התמכרותו הקשה של המערער לסמים. לא היתה למערער "תכנית עבריינית" אלא הוא תר בחוסר תחכום אחר רכוש בו יוכל לשלוח את ידו כדי לממן את התמכרותו לסמים. בית משפט קמא שגה משלא הביא בחשבון אפשרות להטיל על המערער עונש כולל ומידתי ההולם את התנהגותו ואת הנסיבות שהביאו להתנהגותו (רע"פ 5798/00 ריזי נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ה (3), 1, בעמ' 12).

 

לה.      עוד טענה הסנגורית, שבית משפט קמא לא נתן דעתו להלכות מחייבות ולהוראות סעיף 40יג(ג) של חוק העונשין המחייבות את בית המשפט להביא בחשבון את הזיקה בין העבירות ולשמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים לבין תקופת המאסר שנגזרה על הנאשם.

 

מוסיפה הסנגורית כי בית משפט קמא ראה לנכון לצבור באופן מלא את כל תקופות המאסר בפועל שהטיל על המערער בכל אירוע ואירוע ללא כל חפיפה ועקב כך, התקבל עונש בלתי מידתי ותוצאה עונשית מחמירה של 16 חודשי מאסר בפועל שאינה הולמת את חומרת מעשיו של המערער, דהיינו, שתי עבירות רכוש המצויות ברף הנמוך של מדרג החומרה. לעניין זה מפנה הסנגורית לפסיקתו של בית משפט זה בעפ"ג (חיפה) 4013-09-15 חוסאם זכור נ' מדינת ישראל (מיום 17.12.15), פסקה 20.

 

לו.       עוד טוענת הסנגורית, שבית משפט קמא לא הביא בחשבון את מסכת החיים האומללה של המערער ועובדת הימצאו מזה כחמש שנים בתהליך גמילה אינטנסיבי הנמשך עד היום. במקום זאת צבר בית משפט קמא את כל עונשי המאסר בפועל (8 חודשים + 8 חודשים) והוסיף 15 חודשי מאסר על תנאי אותם הפעיל, וכך הושגה תוצאה עונשית קשה ובלתי מידתית של 31 חודשי מאסר בפועל, תקופה שאינה נותנת למערער כל תקווה או מוטיבציה להתמיד בתהליך הגמילה והשיקום בין כתלי הכלא ולבצע אותו שינוי חיובי באורח חייו לו מייחל המערער.

 

12

גזר דינו של בית משפט קמא, כך נטען, הוא אנטי-תזה לדו"ח ועדת דורנר באשר לבחינת מדיניות הענישה וזאת תוך הפנייה לאמירה לפיה אין קשר בין ענישה מחמירה לבין הרתעה אישית וכללית.

 

לז.       מכאן עתירת הסנגורית לכך, שבית המשפט יבחין כי על אף שהמערער עזב את קהילת "הדרך", ולמרות האמור בתסקיר שירות המבחן מיום 3.8.15, עלה המערער לראשונה בחייו ולאחר הרבה ניסיונות כושלים על דרך המלך להיגמל ולהשתקם ולכן יש לתת הזדמנות למערער, המעוניין להשתקם, וזאת על ידי הקלה בענישה. לעניין זה מפנה הסנגורית לע"פ 6585/07 יוסי אסור נ' מדינת ישראל (מיום 12.8.08).

 

לח.      בדיון שהתקיים בפנינו ביום 11.2.16 חזרה סנגוריתו של המערער על כל האמור בהודעת הערעור שהגיש המערער, וכן על ההשלמות בכתב שהגישה הסנגורית ביום 4.2.16, כולל הנספחים שצורפו להשלמת הטיעון.

 

הסנגורית גם הגישה שני מסמכים שניתנו על ידי שני מעבידיו האחרונים של המערער ובסיכום דבריה חזרה ועתרה הסנגורית להפחתה משמעותית מעונשו של המערער.

 

לט.      לעומת זאת, הפנתה ב"כ המשיבה לגיליון ההרשעות הקודמות של המערער וציינה, כי לחובתו 11 הרשעות קודמות בתיקי התפרצות, וזאת מעבר לשורה ארוכה של עבירות רכוש, כשגם עונשי מאסר משמעותיים של 20 חודשים ו- 18 חודשים לא הועילו. המערער אף לא ניצל הזדמנויות שניתנו לו. כך, למשל נגזרו על המערער בעבר 8 פעמים מאסרים מותנים, וכן הוארכו מאסרים מותנים מתוך תקוה לשינוי, אך הדבר כאמור, לא הועיל.

 

מ.        לטעמה של ב"כ המשיבה, אין להתערב במתחם הענישה שקבע בית משפט קמא אשר אינו חורג לחומרה, אך יש בו משום הקלה שכן לדעת ב"כ המשיבה מתחם הענישה בעבירות של התפרצות לדירה אמור לנוע בין 12 חודשי מאסר ועד 24 חודשי מאסר.

 

ב"כ המשיבה הדגישה, שאין להקל ראש לא בעבירה של פריצה לדירה (גם אם לא היתה מאוכלסת) ולא באירוע של התפרצות לרכב, שעמד בחנייה של בית העלמין.

 

מא.     עוד מציינת ב"כ המשיבה, שטענת הסנגורית לפיה יש להתייחס לאירועים נשוא כתבי האישום כאירוע אחד, כלל לא הועלתה בשעת הדיון בפני בית משפט קמא ומכל מקום מדובר בשני אירועים נפרדים לאור הזמנים השונים, המרחק ביניהם, שיטת הפעולה והקורבנות השונים.

 

13

ב"כ המשיבה הדגישה, ששירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית וקונקרטית וציין שאין המלצה טיפולית, לאחר שהמערער עזב על דעת עצמו את האשפוזית שאליה הופנה. כמו כן, הוסיפה ב"כ המשיבה, שאת עבירת הפריצה לרכב ביצע המערער בעוד שההליך המשפטי בגין ההתפרצות לדירת המגורים תלוי ועומד כנגדו, דבר האומר דרשני ביחס למסוכנותו.

 

            עד כאן תמצית טענותיהן של באות כוח שני הצדדים בכתב ובעל פה.

 

מב.      לאחר שנתנו דעתנו לשני כתבי האישום שהוגשו כנגד המערער ואשר בעובדותיהם הודה ובהתאם לכך הורשע, ולאחר שעיינו בתסקיריו של שירות המבחן, בגיליון ההרשעות הקודמות של המערער, בגזר דינו של בית משפט קמא, בטענות אשר בהודעת הערעור והשלמת הטענות של הסנגורית, ובטיעונים המפורטים ששמענו מפי ב"כ שני הצדדים בישיבת בית המשפט מיום 11.2.1.6, ולאחר שגם נתנו דעתנו לפסיקה הרלוונטית, מסקנתנו היא, לא בלי לבטים, שיש להפחית במעט מתקופת המאסר הכוללת שעל המערער לרצות.

 

מג.       נקדים ונציין, שהתמונה העולה מעיון בגיליון ההרשעות הקודמות של המערער היא עגומה.

 

המערער שהוא יליד 1970, החל את הסתבכותו עם החוק בשנת 1984, בהיותו כבן 14.

הסתבכות זו נמשכה ברצף עד לביצוע העבירות בגינן מרצה המערער כיום את עונש המאסר בפועל, דהיינו, עבירות שביצע בשנת 2013 ובשנת 2014.

 

לחובת המערער נרשמו לא פחות מ- 25 הרשעות וזאת בעבירות של גניבה, החזקת נכס חשוד כגנוב, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים (בין אם לצריכה עצמית ובין אם שלא לצריכה עצמית), סחר והספקת סמים מסוכנים, פריצה לבנין שאיננו דירה, פריצה למקום מגורים, החזקת מכשירי פריצה, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב, פירוק חלקים מרכב, בריחה ממשמר חוקי, החזקת סכין, החזקת אגרופן, נשיאת סכין למטרה לא כשרה, קבלת דבר במרמה, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, והיזק לרכוש במזיד.

 

מד.      כתוצאה מהרשעותיו ריצה המערער מאסרים בפועל ובהם גם מאסרים לתקופות שאינן קצרות: 15 חודשי מאסר בפועל לפי גזר דין מיום 15.10.91, שנה מאסר בפועל לפי גזר דין מיום 12.5.94., 24 חודשי מאסר בפועל לפי גזר דין מיום 24.11.96, שנה מאסר בפועל לפי גזר דין מיום 19.7.00, 18 חודשי מאסר בפועל לפי גזר דין מיום 13.8.02, 20 חודשי מאסר בפועל לפי גזר דין מיום 16.5.10, והמאסר שמרצה המערער כיום לפי גזר הדין מיום 16.11.15.

 

14

מה.     הן המאסרים בפועל והן המאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים כנגד המערער לא הועילו. כפי שציין שירות המבחן מנהל המערער אורח חיים עברייני, ואף את ההזדמנות המיטבית לשיקום שניתנה לו כשבית משפט קמא איפשר לו לעבור מבית המעצר ישירות להליך גמילה באמצעות קהילת "הדרך", מרכז טיפולי-רוחני להתמכרויות, במסגרת "מעצר בתנאי המקום", לא ניצל המערער, ובתוך שבוע ימים בלבד מאז שנקלט במקום (23.7.15) עזב את המקום (ביום 30.7.15) על דעת עצמו.

 

מו.       שירות המבחן המליץ בפני בית משפט קמא ביום 3.8.15 להטיל על המערער ענישה קונקרטית ומוחשית שתחדד עבורו את הגבול מפני הישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד. איננו סבורים שיש הצדקה לטענת הסנגורית כאילו עסקינן ב"מסקנה נמהרת" של שירות המבחן (סעיף 10 בטיעוניה) וכאילו שגה בית משפט קמא בכך שהסתמך על תסקיר שירות המבחן שאיננו עדכני ובכך שלא הורה על הכנת תסקיר עדכני (סעיף 11 בטיעוניה).

 

נזכור, שגזר הדין של בית משפט קמא ניתן ביום 16.11.15, משמע, כשלושה חודשים לאחר דיווח שירות המבחן מיום 3.8.15.

 

בוודאי שלא היה מקום להגדיר את מסקנת שירות המבחן כ"מסקנה נמהרת", וזאת הן בשים לב להתנהלותו של המערער כפי שזו משתקפת משני כתבי האישום בגינם הורשע ובגיליון הרשעותיו הקודמות, והן בשים לב לכך ששירות המבחן ליווה את עניינו של המערער מאז תסקיר המעצר שניתן ביום 16.11.14, משמע, שירות המבחן ליווה את עניינו של המערער על פני תקופה רצופה של כתשעה חודשים והוא אשר הציע בתסקירו מיום 4.2.15 לבחון אפשרות לשילובו של המערער באשפוזית "טמרה" כחלופה למעצרו.

 

מז.      מכאן שהן בית משפט קמא והן שירות המבחן עשו כמיטב יכולתם כדי לשלב את המערער בהליך של גמילה אלא שהמערער הוא שזנח את חבל ההצלה שהושט לעברו, ואל לו לבוא בטענות לזולת.

 

מח.     גם אין בידינו לקבל את טענותיה של הסנגורית כנגד שני עונשי המאסר בפועל של 8 חודשים כל אחד (ובמצטבר: 16 חודשי מאסר בפועל) שהטיל בית משפט קמא על המערער בגין הרשעתו בעבירה של התפרצות לדירה לפי סעיף 406 (ב) של חוק העונשין, (לרבות ניסיון לגניבה), שבוצעה ביום 29.10.13, וכן בעבירה של פריצה לרכב לפי סעיף 413 ו' סיפא של חוק העונשין, (ולרבות גניבה מרכב), שבוצעה ביום 29.9.14.

 

צדק בית משפט קמא בכך שראה במקרים אלה שני מעשי עבירה נפרדים, ולא מסכת עבריינית אחת.

 

15

אירוע ההתפרצות לדירת מגורים התרחש ביום 29.10.13 בחיפה ואילו אירוע הפריצה וגניבה מרכב התרחש ביום 29.9.14, משמע, כמעט שנה מאוחר יותר, בחניה של בית העלמין בעכו. משמע, קיים מרחק משמעותי של זמן ושל מקום בין שני המקרים, ומדובר במתלוננים שונים.

 

מט.     אין לקבל את השגותיה של הסנגורית כנגד הרשעתו של המערער בעבירה לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין. לטעמה של הסנגורית לא היה מקום להרשעתו של המערער לפי סעיף זה הואיל והדירה אליה התפרץ המערער לא היתה מאוכלסת, והרי סעיף 406(א) של חוק העונשין מתייחס למי שנכנס "למקום המשמש למגורי אדם או לתפילה". אין בידינו לקבל טענה זו.

 

עצם העובדה שדירה נמצאת בשיפוצים, ומשום כך לא הייתה מאוכלסת שעה שהמערער פרץ לתוכה, אינה גורעת מכך שהדירה משמשת למגורי אדם, ומה גם שהמערער הודה בעובדות כתב האישום בהן נכתב מפורשות שהמערער התפרץ לדירת מגורים, והמערער הורשע אפוא בהתאם להודאתו.

 

נ.         בית משפט קמא סבר, שמתחם הענישה הראוי לגבי מקרה ההתפרצות לדירה וניסיון גניבה נע בין 6 חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר, ומתחם הענישה הראוי לגבי מקרה הפריצה לרכב וגניבה מרכב נע בין 4 חודשי מאסר עד 12 חודשי מאסר, ואיננו סבורים שנפל בקביעתם של מתחמים אלה פגם כלשהו, ובוודאי שאין הם מחמירים עם המערער.

 

נא.       מצטרפים אנו לעמדתו של בית משפט קמא לפיה העבירות בהן הורשע המערער פוגעות ברכוש הזולת וגורמות לנפגע עגמת נפש רבה כשהוא מגלה שבוצעה פריצה לביתו או לרכבו, ופלישה זו למתחם חייו הפרטיים של הנפגע מערערת את בטחונו האישי.

 

כמו כן, וכפי שציין בית משפט קמא, טמון סיכון בעבירה של התפרצות למגורים שמא יתרחש מפגש בין הפורץ לבין המחזיק במקום, מפגש שעלול להסתיים בתוצאות קשות.

 

אכן, עקב שיפוצים לא היתה הדירה מאוכלסת, אך גם במקרה של שיפוצים עלול הפורץ להיתקל בבעלים או במחזיק של הדירה בבואו לבדוק את מצב השיפוצים בדירה, או בקבלן השיפוצים שהחזיק ציוד ואביזרים בדירה.

 

עוד יש לציין, שההתפרצות לבית המגורים וניסיון הגניבה בוצעו לפי תכנון מראש שהרי המערער טיפס על גג הבניין, השתמש בסולם שמצא שם כדי לרדת למרפסת הדירה, ומשם נכנס לתוך הדירה.

16

 

לכן, בצדק, הסיק בית משפט קמא, שהמערער ידע ותכנן מראש את מסלול ואופן ההתפרצות לתוך הדירה הממוקמת בקומה העליונה בבניין.

 

נב.       באשר לפריצה לרכב וגניבה ממנו יש לציין, כי הרכב חנה ליד בית העלמין בעכו (והעבירה בוצעה לאחר שכבר הוגש נגד המערער כתב אישום בגין אירוע הפריצה לדירה). המערער ניפץ את חלון הרכב וגנב את רכוש המתלונן שהיה בתוך הרכב. בצדק קבע בית משפט קמא, שגם אם עבירות אלה לא בוצעו בתחכום או לאחר תכנון, הרי תעוזה של ממש בוודאי שהיתה בכך. העובדה שברכב היו אותה עת "רק" תיק שהכיל ארנק ומסמכים, סכום מזומן של 300 ₪ וסל קניות עם מצרכי מכולת אין בה כדי לגרוע מחומרת העבירות של פריצה לרכב וגניבה ממנו.

 

נג.        לא למותר להוסיף שאת העבירה של פריצה לרכב וגניבה ממנו ליד בית העלמין בעכו הרשה לעצמו המערער לבצע בשעה שמתנהל כנגדו בבית משפט השלום בחיפה התיק הפלילי בגין התפרצות לדירת מגורים וניסיון גניבה, שהוא התיק אשר צורף לתיק העיקרי שבבית משפט קמא.

 

נד.       לא מצאנו שנפל כל פגם בהעמדת תקופת המאסר בפועל לגבי כל אחד משני האירועים נשוא כתבי האישום של על 8 חודשי מאסר בפועל, ואין כל הצדקה שעונשי מאסר אלה ירוצו בחופף שהרי מדובר בשני מעשי עבירה שונים, במרחק זמן ומקום, ואין המדובר במסכת עבריינית אחת.

 

            יש גם להביא בחשבון את עברו הפלילי המכביד מאוד של המערער, שמאסרים בפועל לתקופות לא קצרות לא הרתיעוהו, ואשר מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו לא הניאו אותו מלחזור ולבצע עבירות רכוש, כשהמערער מתנהל כאילו אין יראת החוק עליו.

 

נה.       כמו כן, וכמצוין בגזר דינו של בית משפט קמא, אין שירות המבחן ממליץ על אפיק שיקומי, אדרבא, בתסקיר מיום 3.8.15 המליץ שירות המבחן להטיל על המערער ענישה קונקרטית ומוחשית שתחדד עבורו את הגבול מפני הישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד.

 

נו.        בצד כל אלה יש גם לתת משקל לכך שבתיק העיקרי הודה המערער בטרם החלה פרשת התביעה וחסך מעדויותיהם של עדי תביעה רבים וכן שהודה גם בתיק המצורף אם כי לאחר שהחלה פרשת התביעה.

 

17

נז.        אין בפנינו כל טענה כנגד עצם הפעלת המאסר המותנה בן 15 חודשים שהיה חב הפעלה, והפעלת המאסר המותנה בן 4 חודשים שהיה בר הפעלה, אשר הופעלו בחופף בינם לבין עצמם, אך במצטבר ל- 16 חודשי המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא על המערער בגין שני התיקים בהם הורשע.

 

סעיף 58 של חוק העונשין מורה כי מי שהוטל עליו עונש מאסר בגין עבירה נוספת, והופעל כנגדו עונש המאסר על תנאי, יישא את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, אלא אם ציווה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן תהיינה חופפות.

 

נח.       בית משפט קמא ציין בסיפא של גזר דינו כי לא מצא שבעניינו של המערער מתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק חריגה מן הכלל לפיו יש להפעיל את המאסר המותנה במצטבר לעונש המאסר המוטל בתיק נשוא הדיון.

 

יחד עם זאת, ולא בלי לבטים, החלטנו להורות שמקצת מתוך תקופת 15 חודשי המאסר על תנאי שהופעלו ירוצו בחופף ל- 16 חודשי המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא על המערער.

 

טעם לכך מוצאים אנו בדבריו של בית משפט קמא בעמ' 33 לגזר הדין כדלקמן:

 

"בצד זאת מצאתי להעיר כי התרשמתי מכנות החרטה שהביע הנאשם על מעשיו ומכנות דבריו כי הוא חפץ עד מאד להיגמל מהשימוש בסם ולהפוך לאזרח חיובי ותורם לחברה. והרי ידוע הדבר כי הליך גמילה, בייחוד לגבי נאשם שנפל לרשת הסמים והסתבך בה מזה שנים רבות, כרוך בקשיים רבים, ותדיר כי הליך זה יידע עליות ומורדות. ולעתים לא רחוקות מניב הוא פירות אך לאחר מספר כישלונות.

 

המדובר בהליך ארוך, מייגע ודורש כוחות רבים ורצון עז, בתמיכה של גורם מקצועי, כמו שירות המבחן וצוות מטפל. על כן, אין לאבד תקווה כי הנאשם שבפניי יצליח בעתיד להיחלץ מתהומות הסם ויעשה לשינוי אורחות חייו, וניתן כי הליך שיקומי כאמור ייעשה במסגרת בית הסוהר, במהלך ריצוי המאסר שיוטל על הנאשם בתיק זה".

 

18

נט.       נוכח התרשמותו של בית משפט קמא הן מכנות החרטה שהביע המערער והן מכך שאין לאבד תקווה באשר לאפשרות שהמערער יצליח בסופו של דבר להיגמל מן הסמים ולהפוך לאזרח מועיל, ועל מנת לפתוח למערער צוהר של תקווה, החלטנו, לא בלי היסוס, להורות שמתוך 15 חודשי המאסר על תנאי שהופעלו (בחופף ל-4 חודשי המאסר על תנאי שהופעלו אף הם) יישא המערער ב- 10 חודשי מאסר במצטבר ל- 16 חודשי המאסר בפועל שהטיל עליו בית משפט קמא, ואילו ב- 5 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו יישא המערער בחופף.

 

מכאן, שבסה"כ יהא על המערער לרצות 26 חודשי מאסר בפועל (במקום 31 חודשי מאסר בפועל).

 

ס.        התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

 

1.         אנו מקבלים את הערעור חלקית בלבד במובן זה שמתוך 15 חודשי המאסר על תנאי שהופעלו (בחופף ל- 4 חודשי המאסר על תנאי שהופעלו אף הם) ישא המערער ב- 10 חודשי מאסר, במצטבר ל- 16 חודשי המאסר בפועל שהטיל עליו בית משפט קמא, ואילו ב- 5 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו ישא המערער בחופף.

 

בסך הכל יהא אפוא על המערער לרצות 26 חודשי מאסר בפועל (במקום 31 חודשי מאסר בפועל עליהם הורה בית משפט קמא).

 

2.         מתקופת המאסר בפועל יש לנכות את ימי מעצרו של המערער מיום 29.10.13 עד 11.11.13, ומיום 29.9.14 עד 23.7.15, וכן מיום 6.8.15 עד 16.11.15.

 

3.         כל שאר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא עומדים בעינם ללא שינוי, ובכלל זה המאסרים המותנים שהטיל בית משפט קמא בגזר דינו.

             

 

 

 

 

המזכירות תמציא את העתק פסק - הדין למערער וזאת באמצעות שב"ס - מחלקת האסיר

 

ניתן היום, ט"ז ט"ז אדר א' תשע"ו, 25 פברואר 2016 במעמד הנוכחים (המערער שוחרר לפי בקשתו מהופעה לישיבה זו).