1

1.        בתאריך 10.01.2018 דחינו את הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, במסגרתו הושת עליו מאסר בן שישה חודשים (שלושה חודשים מהם מאחורי סורג ובריח ושלושה חודשים בעבודות שירות), והורינו על התייצבותו למאסר בתאריך 03.06.2018.

2.        בתאריך 17.04.2018 המבקש פנה בבקשה לדחיית מועד ריצוי עונש המאסר בפועל בארבעה חודשים (עד לתאריך 03.10.2018), ובתאריך 22.04.2018 נענינו חלקית לבקשה, חרף התנגדות המשיבה, והורינו על דחיית התייצבותו של המערער לריצוי מאסרו, וקבענו מועד נדחה – בתאריך 05.08.2018.

3.        המבקש פנה פעם נוספת, בתאריך 24.05.2018 בבקשה לדחיית התייצבותו לריצוי עונשו, וזו נדחתה. ואולם בכך לא תמו ניסיונות המבקש להביא לדחיית התייצבותו לריצוי עונש המאסר, כפי שיפורט להלן.

2

4.        בתאריך 12.07.2018 המבקש הגיש עתירה לבית משפט זה, ובגדרה ביקש להשיג על החלטותינו הקודמות בעניינו (בג"ץ 5345/18 גבאי נ' בית המשפט העליון). עתירה זו נדחתה אף היא, תוך חיוב המבקש בהוצאות בסך של 5,000 ש"ח. כעולה מפסק הדין בעתירה, הרקע לעתירת המבקש בגדר אותו הליך, היה נעוץ בטענה כי משנדחו בקשותיו במסגרת הליך פלילי זה, הרי ש"אין בנמצא בית משפט המוסמך לדון בבקשתו, זולת בג"ץ".

5.        כעת מונחת בפנינו בקשה נוספת מטעם המבקש, ובמסגרתה הוא שב ומבקש כי נורה על דחיית מועד התייצבותו לריצוי עונש המאסר, כל זאת מבלי שצורפה תגובת המשיבה לבקשה, כנדרש, ומבלי שעלה בידי המבקש להצביע על מקור, או טעם, אשר בגינו הוא רשאי לפנות לבית משפט זה פעם אחר פעם, במספר הליכים, לבחינה מחודשת של החלטות, אשר דחו את טענותיו מפורשות.

6.        נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר שהושת עליו בתאריך 05.08.2018, בהתאם לתנאים המנויים בהחלטתנו מתאריך 22.04.2018.

           ניתנה היום, ‏כ"א באב התשע"ח (‏2.8.2018).

_________________________

  17066220_K14.doc  אדר