1

2

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת שרון בבלי) מיום 1.2.17 בת"פ 35556-03-15.

כללי

1.       המערער הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג ובעבירת איומים. המערער נדון לשלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי על עבירת אלימות, לרבות איומים. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2.       ואלה המעשים: ביום 12.6.13 הכה המערער את המתלוננת, שהנה אשתו, בדירתם, במהלך ויכוח ביניהם. המערער סטר למתלוננת, חבט ראשה בקיר ובעט בגבה. המתלוננת היתה בהיריון מתקדם באותה עת. כתוצאה ממעשי המערער נגרמו למתלוננת חבלות של ממש. המתלוננת נמלטה לביתו של גיסה, אך המערער הגיע בעקבותיה ואיים עליה שיהרוג אותה.

טענות הצדדים     

3.       ב"כ המערער טענה כי אמנם לא מדובר בסיטואציה פשוטה וידוע שערכאת הערעור אינה מחליפה את שיקול דעת בית משפט קמא אולם, בכל זאת, ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת. שירות המבחן המליץ על של"צ, בין היתר, לאור נסיבותיו של המערער. האירועים אמנם אינם פשוטים אך חלפו שש שנים, בני הזוג עדיין נשואים, כתב האישום הוגש בשנת 2015. המערער נטל אחריות למרות האמור בתסקיר בדבר קבלת אחריות חלקית. המערער הנו מפרנס יחיד, עובד באופן מסודר כנהג הסעות, לא נפתחו תלונות חדשות בין בני הזוג ואשתו לקתה במחלה ממארת בבלוטת התריס (שסיכויי ההחלמה טובים). וכן, אין להתעלם מהליך השיקום וסיכוי להמשך קיום התא המשפחתי. אומנם העונש אינו מהחמורים, אך הוא עלול לגרום לנזק קשה.

3

          ב"כ המשיבה טענה כי לא נפל פגם בגזר דינו של בית משפט קמא. מדובר באירוע אלימות קשה ביותר כאשר אשתו של המערער בהיריון. המתחם שנקבע הנו המקובל לסוג העבירות ובית משפט קמא התייחס לכלל השיקולים לרבות הרשעותיו הקודמות של המערער, העונש סביר ואינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור, הוסף כי המערער לא התייצב לריצוי עונשו (ב"כ המערער הבהירה כי לא נעשה כך עקב טעות וחוסר הבנה מצד המערער). מדובר באירועי אלימות קשים ולא ניתן להתעלם משיקולי גמול והרתעה ולחלוף הזמן ניתן משקל בגזר הדין. על כן יש לדחות הערעור.

תסקיר שירות המבחן

4.       מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי הינו כבן 34 שנים, נשוי ואב לשני ילדים. באשר לעבירות בתיק דנן, המערער קיבל אחריות למעשיו והביע חרטה אך צמצם את חומרתם. בעברו שבע הרשעות קודמות מהשנים 1999-2013 בעבירות אלימות, סמים ותקיפת שוטר, בגינן נדון לרוב לעונשים מותנים וקנסות כספיים. בגין העבירה האחרונה, תקיפת שוטר, נדון ל - 400 שעות של"צ. בעברו שימוש בסמים מגיל צעיר, אך בדיקה שמסר לשירות המבחן לצורך עריכת התסקיר נמצאה נקייה. המערער הביע מוטיבציה נמוכה להשתלב בטיפול קבוצתי בתחום האלימות הזוגית, אך הוערך כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו כיום הינה נמוכה. הומלץ על הטלת של"צ בהיקף של 200 שעות.

דיון

5.       דין הערעור להידחות.

כלל הוא, כי ערכאת הערעור לא גוזרת מחדש את העונש, אלא בוחנת את סבירות גזר הדין של הערכאה הדיונית, וכי התערבותה בעונשים שנגזרו שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם נפלה טעות מהותית, או כאשר העונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה.

6.       לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, הואיל ולא נפלה כל טעות מהותית בגזר הדין.

4

לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים, האחריות שלקח על המעשים והבעת חרטה. מאידך, לחובת המערער נזקפת חומרת העבירות שביצע ומידת הפגיעה בערכים המוגנים, כפי שפורט בגזר הדין. בדין קבע בית משפט קמא כי מדובר בפגיעה שהנה ברף הבינוני. במשך האירוע הכה המערער במתלוננת שוב ושוב, סטר לה, חבט ראשה בקיר ובעט בגבה, בעת שהיתה בהיריון מתקדם. המערער לא חדל מהתנהגותו האלימה גם לאחר שעלה בידי המתלוננת להימלט ממנו, הוא רדף אחריה ואיים להורגה. כמו כן, מדברי המתלוננת לשירות המבחן עולה כי ברקע לאלימות המערער עמד הצורך שלו לשימוש בסם שלא היה ברשותו. במקרים מן הסוג הנדון לפנינו, על בית המשפט להציב נורמה ברורה וחד משמעית, לפיה אדם הנוטל לעצמו את החירות לנקוט בדרכי אלימות כלפי בת זוגו ישלם מחיר משמעותי על מעשיו. העונש צריך להלום לא רק את חומרת המעשים, אלא גם לבטא את ההרתעה הנדרשת למניעת הישנות מעשים כאלה בעתיד (ר': ע"פ 4732/10 מדינת ישראל נ' פלוני (2012)). בנוסף, לחובת המערער נזקף גם עברו הפלילי, המלמד כי אין זו הפעם הראשונה בה עבר על החוק. עברו הפלילי הינו מכביד ונראה כי לא היה בעונשים שהוטלו עליו כדי להרתיעו מלשוב להסתבך בפלילים.

לפיכך, בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ביום 10/4/19, כאמור בחוות דעת הממונה.

ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, במעמד ב"כ המערער, המערער וב"כ המשיבה.

5