1

1.         לפניי ערעור על בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט פ' שטרק) מיום 19.1.16 שבה דחה את בקשת המערער לבטל צו הריסה מנהלי שניתן ביום 15.4.15 לנכס בשכונת סילוואן בקואורדינטות 223300: 629981.

2.         בבקשה לביטול הצו נטען כי העובדות הנטענות בבקשה למתן צו הריסה אינן נכונות, כי עבודות הבניה הסתיימו זה מכבר ולפיכך לא ניתן להוציא צו הריסה מנהלי וכי הצו הוצא שלא כדין תוך הפרת חובת ההתייעצות.

3.         בדיון עצמו לא העלה המערער טענות לגבי התקיימות התנאים להוצאת הצו לפי סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, אלא התמקד בטענת אכיפה בררנית בין התושבים הערבים לתושבים היהודים בסילוואן וכן העלה טענות ביחס לתצהיר המהנדס ולחתימת יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, ראש העיריה מר ניר ברקת, על גבי צו ההריסה.

2

4.         באשר לטענת האכיפה הבררנית, קבע בית המשפט, כי היא הועלתה לראשונה בסיכומים מבלי שהובאו ראיות לתמיכה בה וכי הטענות שהועלו לגבי בית יהונתן מקומן בהליך אחר, מה גם שהטענות ביחס לאותו בית נדונו ונדחו בעבר.

5.         באשר לטענה לגבי חתימתו של העד ירון אליאס על התצהיר שניתן בתמיכה בצו קבע בית המשפט, כי אותו עד הוא מוסמך כמפקח בנייה למרות שבתפקידו הוא מנהל הריסות, כי עצם מתן הצו מבוסס על עובדות בשטח על פי דרישות כחוק וכי כנקבע בפסק דין עבאסי מהנדס העיר רשאי להסתמך על דיווח שנמסר לו לצורך הוצאת הצו.

6.         באשר לטענה כי חתימת ידו של מר ברקת אינה מופיעה על גבי הצו אלא מדובר בחותמת מוכנה ציין בית המשפט כי המדובר בטענה שעלתה לראשונה בסיכומים והוסיף כי לעיניו מדובר בחתימה מקורית וכדי לבסס על טענה כזאת על הטוען להביא מומחה לענין זאת בנוסף לחזקת התקינות העומדת לרשות.

7.         לסיכום קבע, כי מאחר שהיסודות למתן הצו קיימים ולא הוכח פגם עובדתי או מנהלי בעצם הוצאת הצו יש מקום לדחות את הבקשה, שכל מטרתה הרווחת זמן בהעלאת טענות שנדונו ונדחו.

8.         בערעורו לפניי טוען המערער, המיוצג בהליך זה על ידי בא כוח אחר שלא ייצגו בערכאה קמא, שתי טענות עיקריות: הראשונה נוגעת לטענת ההפליה הפסולה והאכיפה הבררנית שדחייתה על ידי בית משפט קמא לא נומקה לדבריו כדבעי. הטענה השניה נוגעת לפגמים פרוצדורליים בהליך הוצאת הצו. נטען כי בית המשפט קמא לא פירט את האזכור של ההליך בעניין עבאסי שעליו הסתמך בנוגע של להסתמכות מהנדס העיר על דיווח שנמסר לו לצורך הוצאת הצו. לענין חתימתו של יו"ר הוועדה המקומית על הצו הוסיף כי לאור מהותו של ההליך ולאחר שהעד מטעם המשיבה הבהיר שאינו מכיר את חתימתו של ראש העיר, אין להטיל את הנטל להוכיח את הטענה בדבר תקינות החתימה על המערער. נטל זה צריך היה להיות מוטל על שכמה של המשיבה שלא עמדה בו. בנימוקי הערעור בכתב הוסיף ב"כ המערער טענות לגבי העובדה שהעד מר ירון אליאס לא הכין את התצהיר, לא כתב אותו ולא הדפיס אותו, אלא השתמש לטענתו בתצהיר מוכן וכן חזר על הטענה שהמהנדס אלכס רוטמן לא נתן את תצהירו על סמך ידיעתו האישית, אלא על סמך תצהירו של מר אליאס.

3

9.         המשיבה בתשובתה טוענת, כי מדובר בערעור סרק שסיכוייו אפסיים וכי המערער איננו חולק למעשה על העובדה שמדובר במבנה שנבנה ללא היתר שאיננו מאוכלס ואיננו גמור. באשר לתפקידו של מר אליאס צויין, כי הוא עובד מחלקת הפיקוח ומשמש כנציג המשיבה לכל דבר ועניין. עוד צויין כי אין כל חובה חוקית שהמצהיר מטעם יו"ר הוועדה המקומית ידפיס את התצהיר עליו הוא חותם בעצמו ולעתים מזומנות מי שכותב את התצהיר הוא עורך הדין המטפל בתיק על פי המידע שמוסר לו המצהיר והעיקר הוא שהמצהירים בענייננו הזדהו בפני עורך הדין, הוזהרו על חובתם לומר את האמת ואישרו בחתימתם את נכונות תצהיריהם. באשר לטענה שחתימת ראש העיר על הצו איננה מקורית נאמר כי המדובר בטענה מופרכת וכי המערער לא הביא כל מומחה שיתמוך בה.

10.       באשר לטענה של אכיפה בררנית נטען כי מדובר בטענה חסרת שחר שלא הובא לגביה כל בדל ראיה. מכל מקום, מאחר שבית המשפט נחשף לכמות צווי הריסה בהם נוקטת המשיבה בעיר ירושלים ובמזרח העיר בפרט המדובר בטענה שאיננה נכונה. עוד נטען, כי פסק הדין בעניין עבאסי אליו מתייחס בית המשפט הוזכר בסיכומי המשיבה ולא הייתה מניעה מלהסתמך עליו.

דיון והכרעה

11.       דין הערעור להידחות. כאמור המערער אינו חולק על התקיימותם של התנאים המצדיקים הוצאת צו הריסה מנהלי בעניינו, אלא מעלה טענות לגבי פגמים פרוצדורליים בצו ובתצהירים שעליהם התבסס וכן חוזר ומעלה טענה של אכיפה בררנית לגביו.

12.       בכל הנוגע לטענות הפרוצדורליות לא מצאתי בהן ממש. כפי שהוסבר על ידי בית המשפט קמא. המצהיר מר ירון אליאס הינו בעל הסמכה של מפקח בניה, בנוסף לתפקידו כמנהל הריסות והוא חתם על התצהיר מתוקף הסמכתו. אין גם פגם בכך שהוא לא כתב במו ידיו את התצהיר, שכן בדרך שגרה עורך הדין המטפל בתיק מקבל את המידע מפי המצהיר ומדפיס את התצהיר ודי בכך שהמצהיר מאשר, לאחר אזהרה, את תוכנו, כדי לקיים את דרישות החוק.

13.       באשר לטענה בדבר הצורך בידיעה אישית של המהנדס לגבי הנאמר בתצהיר המפקח, הרי שכבר נפסק כי אין צורך בידיעה כזו, אלא די בידיעה של המהנדס המבוססת על דיווחים שהוא מקבל ממפקח הבניה, לאחר שהאחרון ביקר בשטח. ראו ע"פ (י-ם) 50102-03-15‏ ‏ עודה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם בנבו, 16.4.15).

4

14.       באשר לחתימת יו"ר הוועדה המקומית על גבי צו ההריסה, ניתן להיווכח גם בעין לא מקצועית מעיון בצו המקורי שהחתימה המדוברת לא נעשתה באמצעות חותמת אלא נכתבה בעט. הדבר עולה גם מהשוואה בין התאריך בכתב יד המופיע לצד הרובריקה של החתימה והדמיון הרב שבין הכתב שבו נכתב התאריך לבין מאפייני הכתב של החתימה. מעבר לכך, כפי שציין בית משפט קמא נכונה למשיבה עומדת בענין זה חזקת התקינות המנהלית והנטל לבסס טענה שאין המדובר בחתימה מקורית של הגורם המוסמך, אלא בחותמת מוטל על שכמו של הטוען והוא כאמור לא עמד בנטל זה.

15.       באשר לטענת האכיפה הבררנית, כפי שציין בית המשפט קמא, טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים ולא הונחה לה כל תשתית ראייתית על ידי המערער. מעבר לכך, ב"כ המערער אישר בטיעונו לפניי כי טענתו היחידה נוגעת למבנה של בית יהונתן בשכונת סילוואן. גם אם נצא מהנחה לצורך הדיון, כי קיים דמיון בין עניינו של בית יהונתן לבין המבנה שהקים המערער ולכך לא הונחה כל תשתית, הרי שכבר שנפסק כי לא די בדוגמא אחת של אכיפה בררנית כדי לבסס טענה מן הסוג האמור. כדי להניח תשתית לטענה על הטוען להראות כי לאורך זמן ובאופן שיטתי (או קרוב לכך) קיבלו הרשויות המינהליות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שנתקבלו במקרה שלו. ראו ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ (פורסם בנבו, 10.9.13). גם ב"כ המערער בענייננו מאשר, כי אין בידיו דוגמאות נוספות מעבר לאותה דוגמא יחידה ודי בכך כדי לדחות את הטענה.

16.       לאור כל האמור הערעור נדחה ודומה כי צדק בית משפט קמא בקביעתו שכל מטרתה של הבקשה הייתה להרוויח זמן כדי למנוע ללא הצדקה וללא בסיס את ביצועו של צו ההריסה המנהלי.

17.       מנין 30 הימים לביצוע הצו יחל ביום 1.3.16.

18.       המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אדר א' תשע"ו, 23 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.