1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

נגד המערער הוגש כתב אישום על כך שביום 12.02.16 נהג בדרך עירונית בת"א במהירות של 93 קמ"ש במקום במהירות של 50 קמ"ש בניגוד לתקנה 54(א) לת"ת.

משהתייצב המערער בבית המשפט דיבר קצרות שם, ובית המשפט דן אותו ל-20 ימי פסילה בפועל, חודשיים פסילה למשך שנתיים ותשלום קנס של 1,000 ₪ בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 03.07.16.

המערער לא השלים עם פסק הדין והוא מערער על רכיב הקנס שבו. ליתר דיוק, על 500 השקלים שטרם שילם - שני התשלומים האחרונים עובר להגשת הערעור, אם כי לישיבת היום היה צריך לשלמם.

המערער, בערעור מפורט ביותר מסביר נסיבות אישיות קשות ביותר, משפחתיות וכלכליות. הוא חי מדמי ביטוח לאומי בסכום נמוך, אב לילדה ודברים נוספים.

2

המדינה מתנגדת לערעור וסבורה שהעונש שהוטל על-ידי בית משפט קמא הוא עונש הולם, ואכן כך. אין כך פגם בפסק דינו של בית משפט קמא, אבל מקובל עלינו על-פי הוראות 40ח' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, כי כאשר בית המשפט קובע את מתחם העונש ההולם, עונש קנס, יתחשב נוסף על האמור בנסיבות נוספות במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם.

בית משפט קמא, בתיק זה, לא התייחס למתחם העונש ההולם, אבל פירוט הבעיות הכלכליות שהמערער נושא בהן מצדיק, מבלי שייקבע שבית משפט קמא טעה, כמובן, בגזר דינו, היעתרות לערעור וקבלתו באופן של ביטול שני התשלומים האחרונים של הקנס בסך של 500 ₪ שאותם טרם שילם המערער, כולל ריבית הפיגורים שנצברה.

יתר רכיבי גזר הדין, כמובן, יישארו על כנם.

המערער פטור מתשלום יתרת הקנס שטרם שילם.

הוקלד על ידי נופר דוידי