בשם המערער:                     עו"ד יעקב שקלאר

1.        בהחלטתי מיום 15.09.2022 דחיתי את בקשת המערער לעיכוב ביצוע תשלום רכיב הפיצוי שנפסק לטובת המתלוננת על-ידי בית המשפט המחוזי (ותשומת לב המערער ובא-כוחו כי מדובר בהחלטה, ולא כנטען ברישא הבקשה שלפניי כי מדובר ב"פסק דין").

2.        ביום 17.11.2022 הוגשה הבקשה דנן לדחיית מועד תשלום הפיצוי החל מיום 01.12.2022, וכן פריסתו לתשלומים; וזאת על אף שכבר נפרס, מלכתחילה, וזאת מכיוון שבהיעדר תשלום הוא הועמד לפירעון מיידי, כפי שנקבע מבעוד מועד. לטענת המערער לאור העובדה שלא שילם את הפיצוי ביום 01.09.2022 "מן הטעם שחיכה להחלטה בבקשתו [לעיכוב ביצוע – ח' כ'], נדרש המבקש לשלם את ייתרת הסכום בתשלום אחד, דבר שלא יכול להיות עקב מצבו הכלכלי הקשה מאוד, וריצוי מאסר ארוך".

3.        דין הבקשה להידחות. ראשית, מכיוון שעם מתן החלטתי בבקשה לעיכוב ביצוע, "בית המשפט קם מכיסאו" בהקשר זה (ראו והשוו: ע"פ 4424/11 פלוני נ' מדינת ישראל(30.05.2012), ועתה מונח לפתחו רק הערעור עצמו; ושנית, וזה העיקר, מכיוון שהאכסניה לבקשתו של המערער היא פניה למנהל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, שיעשה שימוש בסמכותולפי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (ראו והשוו: ע"פ 6346/10 ספיאשווילי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.12.2011)).

4.        הבקשה נדחית אפוא.

           ניתנה היום, ‏כ"ו בחשון התשפ"ג (‏20.11.2022).

_________________________

22058730_C03.docx  מא

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,