1

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת, כב' השופט ח. סבאג, בתיק 46657-01-14

נוכחים:          בשם המערער 1 עו"ד דחלה עלאא.

2

                        בשם המערער 2 עו"ד צבי אבנון.

                        בשם המשיבה עו"ד סימונה בן חיים לוי.

                        המערערים בעצמם.

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

ביחס למערער 2

אנו מורים על הפרדת הדיון בערעורים.

מבלי שהדבר יתפרש כהבעת עמדה, אנו רואים לנכון, בשלב זה, להורות על הזמנת תסקיר משלים, שיבחן את סיכויי שיקומו של המערער וכן יתייחס למידת הפגיעה בו, באם תיוותר ההרשעה על כנה.

לשם כך, אנו דוחים את המשך הדיון, ליום 05/01/16 בשעה 09.00.

שירות המבחן יגיש תסקיר משלים ועדכני, עד ליום 03/01/16.

באותו מועד נאפשר לב"כ המערער להציג לנו פסיקה רלבנטית, התומכת בטענותיו.

רשימת הפסיקה תומצא מבעוד מועד, (7 ימים מראש) לב"כ המשיבה, אשר תורשה, כמובן, להציג פסיקה נגדית במהלך הדיון.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לשירות המבחן.

ניתנה והודעה היום ל' תשרי תשע"ו, 13/10/2015 במעמד הנוכחים.

3

פסק דין

ביחס למערער 1

המערער מס' 1 הורשע בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, שעניינה ניסיון לצלוח מבחן במרמה באמצעות סיועו של המערער מס' 2.

על פי כתב האישום, הוסכם בין המערערים, באמצעות אחר, שזהותו איננה ידועה למשיבה, כי המערער מס' 1 יעביר את פתרון הבחינה למערער מס' 2, באמצעות הודעות SMS במהלך המבחן.

המערער קיבל מבעוד מועד את שאלות המבחן, בדרך שאיננה ידועה למשיבה, העביר את פתרון המבחן, למערער מס' 2 במסרונים, אולם המערער מס' 2 נתפס, בטרם השלים את המבחן.

בית המשפט קמא ראה לנכון להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו, לאחר שהודה בביצועה, ולגזור עליו קנס ומאסר על תנאי, זאת חרף המלצתו של שירות המבחן להימנע מהרשעה ועל אף בקשתו של המערער, שלא להרשיעו, מחשש כי הרשעתו תפגע בעתידו ובסיכויי שיקומו.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו, במסגרתו מבקש המערער להימנע מהרשעתו, כאשר הוא מדגיש, כי מדובר במעידה, אשר עלולה לפגוע בעתידו, בהיותו סטודנט להנדסת חשמל.

לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, שוכנענו, כי דין הערעור להידחות.

ראשית נאמר, כי שיקול הדעת האם להימנע מהרשעה נתון לערכאה הדיונית, אשר בחנה את הסוגיה ויישמה אותה בהתאם לדין. על המבקש להתערב בהחלטתה, לשכנע כי נפלה טעות בולטת בהחלטה זו.

בענייננו, לא מצאנו כל טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא.

כידוע, הכלל הוא, כי מי שביצע עבירה יורשע בדין, אלא במקרים חריגים ובנסיבות המאפשרות זאת, ובלבד שההימנעות מהרשעה איננה פוגעת בתכליות האחרות של הענישה.

4

ההכרעה בסוגיה מחייבת איזון בין השיקולים הנעוצים באינטרס הציבורי, אל מול אלה הנוגעים לנאשם הספציפי. השיקולים שבאינטרס הציבורי שמים דגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ועל האפקט הציבורי של ההרשעה, בעוד מנגד, יש לשקול את מידת הפגיעה בנאשם כתוצאה מההרשעה והשלכתה על סיכויי שיקומו.

אמות המידה המנחות נקבעו בהלכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ. מדינת ישראל (21/08/97)), ולפיהן, הימנעות מהרשעה אפשרית בהתקיימם של שני תנאים מצטברים, האחד הוא-כי על ההרשעה לפגוע בדרך חמורה בשיקומו של הנאשם והשני - סוג העבירה ונסיבותיה מאפשר הימנעות מהרשעה.

על פי הפסיקה אין די בהצבעה על פגיעה תאורטית בסיכויי השיקום, אלא על המבקש להראות, כי ההרשעה תפגע בו באופן קונקרטי ומוחשי, פגיעה בלתי מידתית, המצדיקה חריגה מן הכלל.

גם אם נצא מתוך הנחה, כי סוג העבירה בנסיבותיה, חרף חומרתה, מאפשר הימנעות מהרשעה, הרי לא עלה בידי המערער לשכנע כי הותרת ההרשעה על כנה תגרום לו נזק קונקרטי, בלתי מידתי.

המערער הוא סטודנט להנדסת חשמל, ואין בטיעוני בא כוחו דבר המלמד על כך, שלא יוכל לעסוק במקצוע זה לאחר שיסיים את לימודיו.

לכל היותר, מדובר בפגיעה, המאפיינת כל אדם שהורשע לראשונה בעבירה פלילית, ושלהרשעתו זו עלולה להיות השלכה מסוימת על עיסוקו בעתיד, אך אין המדובר בפגיעה יוצאת דופן וחריגה, שבעטיה יש להורות על ביטול ההרשעה.

לא התעלמנו מכך, ששירות המבחן המליץ לבית המשפט שלא להרשיע את המערער, אולם לא אחת נקבע, כי המלצת שירות המבחן הינה המלצה בלבד, ובפני בית המשפט, בהחלטתו עומדים שיקולים רחבים יותר, הנעוצים באינטרס הציבורי (ראה רע"פ 9118/12 פרייגין נ. מדינת ישראל (01/01/13)).

5

לאור המפורט לעיל, לא שוכנענו כי הוכחה עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא ולכן ערעורו של המערער 1 - נדחה.

ניתן והודע היום ל' תשרי תשע"ו, 13/10/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלדעלידיחנהטוריק