1

פסק דין

המערער הובא לדין על שהייה בשמורה שלא בשעות המותרות ואי ציות להוראת פקח. על פי הנטען בכתב האישום, המערער נכנס לשמורת "מצלעות המכתש" בשעה 21:15 וזאת בניגוד לשעות המותרות לשהייה בשמורה, וכאשר הוא נדרש ע"י פקח רשות שמורות הטבע להזדהות בפניו, הוא סירב לעשות זאת.

הגנת המערער בבית משפט קמא היתה כי הוא גר בקרבת מקום ושהמקום שבו הוא שהה איננו שמורת טבע.

בית המשפט שמע ראיות וקבע כי המקום שבו נמצא המערער בנסיבות המתוארות בכתב האישום, הוא שמורת טבע והשעה שבה המערער היה בשמורה, היא שעה שאסור להימצא בה בשמורה והרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו.

ערעורו של המערער איננו ברור כל צרכו אך ניתן ללמוד ממנו כי המערער בעצם שב על טענותיו בבית המשפט קמא שהמקום בו שהה, קרוב למקום מגוריו.

2

אין ממש בערעורו של המערער. האיסור לשהות בשמורת טבע בשעות מסוימות המפורסמות בשלט בכניסה לשמורה, איננו תלוי במקום מגורי המערער. הוא חל על כולם. שוכנענו שהתביעה הוכיחה כראוי שהמקום בו שהה המערער הוא שמורת טבע ושבפתח השמורה הוצב שלט די גדול האוסר כניסה ושהייה בשמורה בשעות החשיכה. כך גם שוכנענו שקביעת בית המשפט קמא שהמערער נדרש להזדהות בפני פקח רשות שמורות הטבע ולא עשה זאת, מבוססת היטב בחומר הראיות. בנסיבות אלה, הרשעת המערער בדין יסודה ולא מצאנו מקום להתערב בה.

לפנים משורת הדין ובהתחשב בטענת המערער כי הוא לא הבין שעליו לשלם את תשלומי הקנס שנקבעו לו למרות הגשת הערעור, אנו קובעים כי הקנס שהוטל על המערער בבית משפט קמא, ישולם על ידו ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1/11/19, ללא תוספת קנס הנובעת מאי תשלום התשלומים התקופתיים שהיה על המערער לשלם עד עכשיו. תשלום שלא ישולם במועדו, יעמיד את כל יתרת הסכום לפרעון מיידי. מוצע למערער לקחת כבר עתה את שוברי התשלום ממזכירות בית המשפט.

בכפוף לאמור, הערעור נדחה.