1

1.         ביום 15.5.2018 ניתן פסק דין (להלן: "פסק הדין") הנותן תוקף להסכמות הצדדים כפי שפורטו בפרוטוקול. הסכמות אלו כללו, בין היתר, מתן צו כלפי מהנדס העיר אריאל ליתן חוות דעת המפרטת את חריגות הבנייה הקיימות בגג הרעפים שבמרפסת המערערים ביחס להיתר הבניה הקיים, והתחייבות המערערים להרוס כל חריגת בנייה אשר תפורט בחוות הדעת תוך 21 יום ממועד קבלתה. עוד הוסכם כי כל צד יהיה רשאי להגיש טיעון בכתב בנושא ההוצאות ותינתן בעניין זו החלטה ללא דיון נוסף.

2

2.         יצויין כי ממועד מתן פסק הדין, ולאחר שהתקבלה חוות דעת מהנדס העיר, הגישו המערערים בקשות חוזרות ונשנות לעיכוב ביצוע פסק הדין וזאת בטענה כי נפלו, לטענתם, פגמים בחוות דעת המהנדס. בקשתם זו נדחתה בהחלטה מיום 12.8.2018 מהנימוק שהמערערים עשו ועושים הכל לעכב את ביצוע ההחלטה נשוא הערעור.

3.         ואכן, ההסכמה בין הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק דין, היא ברורה, חד משמעית ואינה משתמעת לשתי פנים, ולפיה חוות דעתו של המהנדס היא סופית ולא ניתן להשיג עליה. כך אף יתר ההסכמות בין הצדדים, ובכלל זאת בכל הנוגע לתוצאת אי ביצוע ההריסה בהתאם לחוות דעת המהנדס.

לפיכך, איננו רואים מקום להתייחס לבקשת המשיב מיום 22.8.2018 למתן הוראות ביחס לקנס שיושת על המערערים, שכן פסק הדין מדבר בעד עצמו. כאמור, כעולה מפסק הדין, כל שנותר להכריע בו הוא אך ורק בשאלת ההוצאות הנוגעות להליך דנן.

4.         עיקר טענת המערערים בעניין ההוצאות היא כי תוצאת פסק הדין היא למעשה קבלת הערעור שכן בית משפט קמא קבע בפסק דינו שכל גג הרעפים שהוקם על ידם ייהרס, ואילו לפי חוות דעת מהנדס העיר יש להרוס רק חלק קטן הימנו. לפיכך הם מבקשים כי יפסקו הוצאות לטובתם.

5.         עיקר טענת המשיב בעניין ההוצאות היא כי תוצאת פסק הדין היא למעשה דחיית הערעור, לפחות בכל הקשור לחריגות הבניה המפריעות למשיב.

המשיב מתייחס גם למצבו הכלכלי, ולכך שהוא נגרר על ידי המערערים להליכי סרק ולפיכך הוא מבקש כי יפסקו הוצאות לטובתו.

6.         לאחר שעיינו בחומר שלפנינו, ובכלל זאת בהחלטת בית המשפט קמא נשוא הערעור, בהודעת הערעור ובתגובת המשיב, וכן בחוות דעתו של מהנדס העיר, ושקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום לפסיקת הוצאות.

המזכירות תשלח פסק דין משלים זה לצדדים.

ניתן היום, כד' אלול תשע"ח, 4 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.

3