1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

על-פי סעיף 208 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, הנני דן בערעור בהיעדר התביעה.

נגד המערער הוגש כתב אישום על כך שביום 10.02.15 בשעות אחר הצהריים בהרצליה נהג כשהוא פסול מלנהוג. יוצא מכך שנהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח, ומעבר לכל אלה גם לא ציית לתמרור המחייב מתן זכות קדימה בצומת.

עבירה של נהיגה בפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה הינה מן העבירות החמורות שבפקודת התעבורה. היא מצביעה על כך שמי שעובר אותה אינו מכבד הן את החלטות בית המשפט, פוגע בנורמה של שמירה על שלטון החוק, והן חשש לפגיעה בעוברי דרך. כפי שקרה במקרה ספציפי זה, המערער, כאמור, אף לא ציית לתמרור ב'37. כל אלה עמדו לחובתו בפני בית משפט קמא.

2

מנגד, בית משפט קמא זקף לזכותו של המערער את היותו אדם נורמטיבי על דרך הכלל, אדם עובד, קיבל תסקיר שירות מבחן בעניינו שהמליץ על ביצוע עבודות של"צ ובית משפט קמא אכן הטיל על המערער 140 שעות של"צ כתכנית שירות המבחן.

יחד עם זאת, הטיל בית משפט קמא על המערער עונשים נוספים - קנס בשיעור של 2,500 ₪, הורה לו לחתום על התחייבות, הטיל עליו מאסר מותנה ממושך של 12 חודשים למשך 3 שנים, וכן הטיל עליו פסילה בפועל של 20 חודשים ועל כך הערעור, רק על כך הערעור.

בית משפט קמא בגזר הדין קבע, שמתחם הענישה לעניין הפסילה ההולם הינו פסילה שנעה בין 12 חודשים ל-20 חודשים וקבע בעמ' 7 לגזר דינו בין הש' 11-14 כי הוא איננו סבור שיש לאמץ את הרף העליון של המתחם בעניינו של המערער בשל אותם שיקולים עליהם הצבעתי לעיל, אך מאידך, "אינני סבור גם שיש מקום לאמץ את חלקו העליון של המתחם".

הנני סובר שלא נפלה טעות תחת ידו של בית משפט קמא בקביעת המתחם ואף בכך שמצא שאין הצדקה שהמערער ייפסל מלנהוג ברמה הגבוהה של המתחם שאותו עצמו קבע. יוצא מכך, שיש הצדקה, וכנראה גם בית משפט קמא כיוון לכך, להפחית מעונש הפסילה בפועל ולא להשאירו ברף העליון של מתחם הענישה.

התרשמתי גם מכך ששמעתי את המערער, גם מהחומר שהוצג בפניי, גם מתסקיר שירות המבחן, שעסקינן באדם שנקלע למצב שבו עשה טעות קשה, אך טעות חד-פעמית, והחשש שיחזור עליה אינו רב. ובנוסף לכך, בגזר דינו של בית משפט קמא כלים להבטיח שהמערער לא יחזור על עבירה זו שוב - כלים המתבטאים בחתימה על התחייבות ע"ס 10,000 ₪, מאסר מותנה ממושך, עבודות השל"צ והפסילה המותנית.

הנני אפוא נעתר לערעור באופן חלקי ומורה שהפסילה בפועל אותה ירצה המערער תהיה בת 13 חודשים במקום 20 חודשים, שקבע בית משפט קמא.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

הוקלד על ידי נופר דוידי