1

1.            לפניי ערעור על החלטתו של שופט בית הדין האזורי בתל אביב (השופט הבכיר יצחק לובוצקי; סע"ש 59772-03-15) מיום 19.6.18, שלא לפסול עצמו מלישב בדין בתיק זה.

2.            המערערת כאן, היא הנתבעת בהליך בבית הדין האזורי המתגוננתמפני תביעת המשיב, להכיר במעמדו אצלה כ"עובד שכיר", להבדיל מהיותו "סוכן מכירות" במעמד של "קבלן עצמאי", וממילא לזכותו בזכויות הסוציאליות השמורות לעובד בלבד.

3.            ההחלטה מיום 19.6.18, מושא הערעור, נתנה לאחר שהמערערת בקשה לפסול את השופט לובוצקי מאחר שלטענתה לאור שורת החלטות שניתנו בהליך, יש חשש ל"משוא פנים" ו"לפגמים קיצוניים בהתנהלות הדיון".

4.            בהחלטתו דחה בית הדין האזורי את בקשת הפסילה וקבע כי:

2

"כל ההחלטות שניתנו הן החלטות מתחום הפרוצדורה של ניהול הדיון. שום החלטה שניתנה, לא קובעת מהותית את הזכויות שבין הצדדים. שכן, שמיעת ההוכחות טרם החלה. לפיכך, טענות הנתבעת, כי השופט הדן "גילה דעתו" עוד לפני ההכרעה המהותית, בעצם כך שהחליט החלטות פרוצדורליות - אינה יכולה להתקבל."

עוד נקבע כי מאחר שנימוקי הבקשה לפסילה כוללים טענה להחלטות שגויות, ממילא טענות אלו הן ערעוריות במהותן, ואין מקום להידרש לכך במסגרת בקשת פסלות.

בית הדין האזורי התייחס לטענות נוספות שהעלתה המערערת ובכלל זאת מהירות מתן ההחלטות. בהקשר לכך ציין בית הדין האזורי כי מדובר בהליך שהורתו בשנת 2015, ומן הראוי לקבוע בו סדרי דין יעילים, שיביאו את ההליך לשמיעת ההוכחות בו בהקדם.

אשר להחלטות בדבר מועדי הגשת תצהירים, הגבלת חקירות עדים וכיוצ"ב, קבע בית הדין האזורי כי אין זה נכון להעלות כעת השגות על שורת החלטות מן העבר שכל אחת מהן נומקה כפי שנומקה, ונתונה הייתה לביקורת של ערכאת הערעור.

אשר לטענה בדבר הערת בית הדין על קיומו של פסק דין מסוים אשר לדברי המערערת ניתן היה להסיק מכך כי השופט נעול בדעתו על תוצאת פסק הדין, קבע בית הדין האזורי כי מדובר בפסיקה ישנה בתיק שנדון בעבר בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, פסיקה שהשופט כלל לא זכר מה היו תוצאותיה, ובנסיבות המקרה אין מדובר ב"עילת פסילת השופט", מה גם שבמקרה הנוכחי, לא הובעה עמדה - ודאי לא נחרצת - והשופט הדן אפילו התקשה לזכור את תוצאת אותו הליך ישן שבו מדובר, וממילא לא ניתן לייחס לו דעה הנוטה דווקא לצד זה או אחר.

3

5.            בערעור שלפניי נטען כי החלטות ואמירות בית הדין האזורי יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך המשפטי. לטענת המערערת, בשורה ארוכה של החלטות פעל בית הדין האזורי ביד רכה מול מחדליו של המשיב, וביד קשה מול המערערת, מה שהביא לפגיעה אנושה בזכות העמידה שלה והיכולת הסבירה לנהל את הגנתה בצורה ראויה. לכך יש להוסיף את קציבת הזמנים הבלתי סבירה לצורך קיום ישיבת הוכחות, 30 דקות לכל צד בלבד. כן יש להוסיף את אמירת האגב של בית הדין האזורי בו הפנה לפסק דין שנתן בעבר, כאשר מצורת הדברים ניתן היה להבין כי אף שטרם נשמעו ראיות בהליך הנוכחי כבר התגבשה בלבו של השופט תוצאת פסק הדין.

דיון והכרעה

6.            לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לרבות טיעוני המערערת וכתבי בי-דין בהליך בבית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. על טעמיי לכך אעמוד להלן.

7.            הלכה היא כי "מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על שופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות" (ראו, למשל, עפ"ס 31944-03-12 פנחס מורגנשטיין - בנק המזרחי המאוחד בע"מ, ניתן ביום 4.4.2012). עילת הפסלות תיבחן באמת מידה אובייקטיבית, ואין די בתחושתם של בעלי הדין ובאי כוחם או בהשקפתם הסובייקטיבית (ראו, למשל, עפ"ס 57019-01-11 ליאת חן - בן עליזה חן ושות', ניתן ביום 21.2.2011, להלן - עניין ליאת חן). זאת ועוד. ככלל, חזקה היא "כי השופט היושב בדין, מקצועי ומיומן ובידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים. אף כלל הוא, כי יינתן משקל רב לעמדת השופט הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין, וערכאת הערעור לא תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, אלא במקרים קיצוניים בלבד" (עפ"ס 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ - אבנר מאירי, ניתן ביום 26.1.2012 והאסמכתאות שם; וראו גם עפ"ס 28458-10-11 עמותת אנואר לקידום מעמד האישה - אומיימה מחאמיד, ניתן ביום 10.11.2011 והאסמכתאות שם).

8.            במקרה דנן, השופט לובוצקי קבע בהחלטתו בבקשת הפסלות, שאין כל עילה לפסילתו מלישב בדין, וזאת באופן מפורט ומנומק, ובהתייחס לכלל הטיעונים שהעלתה המערערת בבקשת הפסילה.

4

9.            מעיון בתיק בית הדין האזורי שוכנעתי כי נסיבות העניין אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בהחלטתו של השופט, הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, ולא מצאתי כי יש בנימוקי בקשת הפסילה טעם המצדיק להתערב בכך.

10.       בשולי הדברים, אך לא בשולי החשיבות אוסיף, כי אכן מדובר בתיק שנפתח לפני מספר שנים וטרם החל הליך ההוכחות בו, ומוטב להביא לסיום ההליך ולמנוע עיכוב נוסף בדרך להכרעה בו.

11.       נוכח כל האמור לעיל, דינו של ערעור הפסלות להידחות.

12.       סוף דבר - הערעור נדחה. משלא הוגשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

5129371

54678313

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ח (10 יולי 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.