1

בשם המערערת:                  בעצמה

           ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ג' אבנון) מיום 7.7.2020 בה"ת 23546-02-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.      נגד המערערת ובן זוגה (להלן יחדיו: בני הזוג) מתנהלת חקירה בחשד למספר עבירות ובהן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי חוקאיסורהלבנתהון, התש"ס-2000 והפרת זכויות יוצרים. ההליך מושא הערעור דנן עניינו בצו תפיסה שהוצא בנוגע לרכב מסוג "קיה" שבבעלות המערערת (להלן: הרכב). במהלך הדיונים בהליך, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הרכב יימכר על מנת למנוע ירידה נוספת בשוויו בעודו מוחזק בידי המשיבה. ביום 13.6.2019, משלא עלה בידי בני הזוג למכור את הרכב, קבע בית המשפט קמא כי תינתן בידם הזדמנות נוספת למכור אותו בעצמם, וככל שהדבר לא יצלח, רשאית המשיבה למכור אותו במכרז משטרתי.

2

           ביום 30.4.2020 הגישה המערערת לבית משפט השלום בראשון לציון "בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט", בה הלינה על כך שהמשיבה טרם מכרה את הרכב וערכו הולך ויורד (להשלמת התמונה יוער כי סוגיית צו התפיסה בעניינו של הרכב נדונה במקביל גם בפני בית משפט השלום בחדרה, אשר הורה ביום 22.4.2020 על הארכת הצו,ובמסגרת ערר על החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי הדיון באשר לרכב ימשיך להתקיים בפני בית המשפט קמא, ולא בפני בית משפט השלום בחדרה). דיון בבקשה התקיים ביום 3.6.2020, וביום 7.6.2020 קבע בית המשפט כי המשיבה "חורגת באופן קיצוני מחובתה על פי דין (ועל פי בקשתה והתחייבותה) – לשמור על ערך הרכוש התפוס". בנסיבות אלה, הורה בית המשפט קמא על השבת הרכב למערערת "בכפוףלכךשתחתוםעלהתחייבותעצמיתבגובהמחירהרכבנכוןלמועדמתןההחלטהלפימחירון'לוייצחק', לכךשתחזירלמשיבהאתהרכבאואתשוויו, בהתאםלהחלטתביתמשפט". בהמשך, קבע בית המשפט כי על המערערת לפעול לשם השבת הרכב לחזקתה, וכי אין לדרוש מן המשיבה לשאת בעלויות הכרוכות בכך.

           ביום 28.6.2020 הגישה המערערת "בקשה לביזיון בית המשפט" בה ביקשה, בין היתר, כי בית המשפט יורה על ביטול צו העיקול ברישום שהוצא בעבר לרכב. בהחלטתו מיום 1.7.2020 קבע בית המשפט כי אין מקום להליכי ביזיון בית משפט מכיוון שהמשיבה קיימה את הוראותיו, והוסיף כי "אשר לצו העיקול (ברישום) שנותר בתוקפו – בשום שלב לא ניתנה הוראה בדבר הסרתו, וממילא אינני מוצא להורות כן. אזכיר כי [המערערת] התחייבה להחזיר למשיבה את המכונית או את שוויה בכפוף להחלטה מתאימה של בית משפט. כדי להבטיח אפשרות להשבת המכונית, יש למנוע את מכירתה, ולשם כך נותר צו העיקול על כנו". בקשת המערערת לבטל את ההתחייבות העצמית שעליה חתמה לשם קבלת הרכב נוכח האמור בהחלטת בית המשפט מיום 1.7.2020 נדחתה אף היא על ידי המותב ביום 3.7.2020. במסגרת החלטה זו צוין כי "לא ניתן לחתום את ההחלטה מבלי לתת את הדעת לביטויים המבזים והמשפילים אותם נקטה [המערערת] לאורכו של כתב הטענות, כלפי היחידה החוקרת וכלפי בית המשפט [...] [המערערת] לא בחלה בשימוש בביטויים נלוזים ומקוממים, ועד זכר השואה הגיעה כדי להמחיש את הבוז והשטנה שהיא רוחשת כלפי מערכות אכיפת החוק".

3

2.      ביום 5.7.2020 ביקשה המערערת את פסילת המותב, בטענה כי בית המשפט גיבש לגביה דעה שלילית ומפלה אותה לרעה. המערערת טענה, בין היתר, כי המותב "ביצע פניית פרסה" באשר לסוגיית הסרת העיקול הרשום על הרכב ו"נדרש 'לשינוי' ההחלטה בעקבות מעשיה המזלזלים של המשיבה ואי יכולתו של בית המשפט לכפוף את כובד משקלו על המשיבה". המערערת הוסיפה כי המותב "נוטה לסמוך על דברי השוטרים" ולהגן על המשיבה בנוגע לאי מכירת הרכב וכן בסוגיות נוספות. ביום 7.7.2020 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, אף מבלי לבקש את עמדת המשיבה, בקבעו כי בבקשה "לא הונחה תשתית כלשהי להוכחתה של עילת פסלות, אף לא בקירוב", כי עיון בטענות המערערת מעלה כי היא אינה שבעת רצון מההחלטות שהתקבלו בעניינה, וכי הגשת בקשת פסלות אינה הדרך להשיג על החלטות אלה. בית המשפט הוסיף כי למערערת מוקנית זכות ערעור לבית משפט זה תוך חמישה ימים.

3.      מכאן הערעור דנן, בו חוזרת המערערת על הטענות שהעלתה בבקשת הפסלות. עוד טוענת המערערת כי במסגרת הליכים אחרים בעניינה נחשף המותב ל"דוחות סודיים [ו]יתכן אף מגמתיים", כך שדעתו בעניינה כבר נקבעה. חיזוק נוסף לטענותיה מוצאת המערערת בקביעתו של בית המשפט לפיה הוקצבו לה חמישה ימים בלבד לשם הגשת הערעור, החלטה אשר עולה לשיטתה כדי ניסיון "לשלול דינים מהמערערת".

4.        לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, המבחןלפסלות שופט הואקיום נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. עיון בהחלטותיו של בית המשפט קמא מעלה כי לא עלה בידי המערערת לבסס חשש מעין זה בענייננו. מההחלטה מיום 7.6.2020 ניכר כי המותב נכון היה לבחון את התנהלותה של המשיבה באופן ביקורתי. המערערת אינה מרוצה מקביעתו של המותב כי שחרור הרכב לידיה אין משמעותו הסרת העיקול הרשום על הרכב. כפי שציין בית המשפט בהחלטתו, טענות אלה הן "ערעוריות" באופיין ובקשת פסלות אינה האכסניה הראויה לבירורן (ע"פ 6820/19שטריתנ' מדינתישראל, פסקה 5 (‏29.10.2019)). באשר לטענה שהמותב נחשף לחומר סודי מגמתי בעניינה של המערערת, טענה זו לא הובאה בפני בית המשפט קמא במסגרת בקשת הפסילה ודי בכך כדי לדחותה. למעלה מן הצורך אציין כי חשיפתו של המותב לראיות שאינן קבילות אינה מבססת כשלעצמה עילת פסלות (ע"פ 5113/19זגורינ' מדינתישראל, פסקה 3 (‏7.8.2019)). בנוסף, טענה זו של המערערת הועלתה באורח כוללני וללא התייחסות למקרים פרטניים שבהם נחשף המותב לראיות אשר יצדיקו את פסילתו, וגם מטעם זה יש לדחותה (ע"פ 3961/19פלונינ' מדינתישראל, פסקה 4 (18.6.2019)).

5.      אשר על כן, הערעור נדחה.

4

           ניתן היום, ‏א' באב התש"ף (‏22.7.2020).

_________________________

20047660_V02.docx  דז

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l