1

בשם המערער:                       בעצמו

          לפניי ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ב' שגיא) מיום 17.5.2017 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 45253-03-11.

1.        הערעור שלפניי הוא ערעור הפסלות החמישי שהוגש במסגרת הליך זה (ראו: ע"פ 5012/15 בר שירה נ' מדינת ישראל (21.7.2015); ע"פ 7923/15  בר שירה נ' מדינת ישראל (23.11.2015); ע"פ 2050/16 בר שירה נ' מדינת ישראל (‏20.3.2016); ע"פ 9100/16 בר שירה נ' מדינת ישראל (24.11.2016)). לפיכך, יוצגו עובדות המקרה בתמצית.

2

2.        המערער הורשע בביצוע שורת עבירות מרמה ושימוע גזר דינו נקבע ליום 21.5.2017. המערער ביקש לדחות את מועד השימוע על מנת להגיש לבית המשפט חוות דעת רפואית מטעמו. בית המשפט דחה בקשה זו ובעקבות כך הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. בבקשתו, השיג המערער על מועדו של השימוע, הוסיף שהמותב "לא סכר את פיה" של התובעת והעלה טרוניות נוספות הנוגעות להתנהלות הפרקליטות ובית המשפט בתיק. ביום 17.5.2017 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות, בקבעו כי לא התקיימה כל עילה לפסילת המותב. זאת, על רקע כך שהמערער כבר הגיש לבית המשפט חוות דעת רפואית שנערכה על ידי מומחה מטעמו, לאחר שהדיונים בתיק נדחו במשך חודשים ארוכים לצורך זה.

3.        על החלטת בית המשפט לדחות את בקשת הפסלות הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, חזר המערער וטען מדוע היה צורך בדחיית הישיבה שנקבעה ליום 21.5.2017. המערער הדגיש בדבריו את חשיבות חוות הדעת ואת משמעות ההכרעה השיפוטית עבורו.

4.        דין הערעור להידחות. בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 נקבע כי המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. הטענות בערעור דנן הופנו כלפי החלטותיו הדיוניות של המותב, ובראשן ההחלטה שלא היה צורך לדחות את מועד השימוע. ערעור הפסלות אינו מהווה מסגרת מתאימה לערעור על החלטות כאלו, ואין בהן כשלעצמן כדי ליצור חשש ממשוא פנים (ע"פ 3520/17  פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לפסק הדין (7.5.2017)). לפיכך, ומשלא מצאתי יסוד לחשש ממשוא פנים במקרה דנן, לא ניתן לקבל את טענותיו של המערער.

          סוף דבר, הערעור נדחה.

          ניתן היום, ‏י"א בסיון התשע"ז (‏5.6.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   17040710_C01.doc   דז