1

1.        לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ה' רוזנברג שיינרט) בת"פ 66842-06-17, במסגרתו הורשע המערער ביום 13.10.2021 בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע ארבע עבירות של פגיעה בערכי טבע מוגנים, בניגוד לסעיפים 33(ג) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק).

המערער נדון ביום 3.1.2022 לעונשים הבאים: קנס בגובה 40,000 ₪ והתחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע העבירה בה הורשע.

2.        הערעור מופנה נגד הכרעת הדין ולחלופין נגד גזר הדין.

ההליך לפני בית המשפט קמא

3.        נגד המערער הוגשו שני כתבי אישום לבית המשפט קמא שעניינם פגיעה בערכי טבע מוגנים: ת"פ 44995-03-17 ות"פ 66842-06-17.

2

4.        ת"פ 44995-03-17 החזיק שני אישומים ועניינו ביצוע עבודות כריית עפר שפגעו בערכי טבע מוגנים בתקופה שבין חודש אפריל 2015 ליום 12.7.2015 ובתקופה שבין 20.6.2015 ל-16.7.2015, בשני מקומות שונים. בית המשפט קמא זיכה את המערער מביצוע העבירות המנויות בכתב אישום זה, לאחר שמצא כי יסודות העבירה לא הוכחו כנדרש.

5.        ת"פ 66842-06-17 עניינו ביצוע עבודה של חישוף קרקע על ידי המערער בין התאריכים 12-23.3.2017, חרף פקיעתו של היתר שניתן בידו ומבלי לעמוד בתנאיו, בחלקה הסמוכה ליישוב קדימה (להלן: המקרקעין), תוך פגיעה בערכי טבע מוגנים.

בכתב האישום המתוקן נטען כי, לאחר האירועים המפורטים בכתב האישום בת"פ 44995-03-17, הוצא למערער היתר מיוחד לפגיעה בערכי טבע שתוקפו עמד מיום 13.8.2015 ועד 31.12.2015 (להלן: ההיתר). בהיתר נקבעו תנאים המחייבים את המערער, בטרם יבצע עבודות במקרקעין. זאת על מנת למנוע פגיעה בערכי טבע מוגנים. ההיתר לא חודש.

ביום 23.2.2017 בוצע במקרקעין סקר ערכי טבע מוגנים. מהסקר עלה כי במקרקעין ישנם ערכי טבע מוגנים רבות, לרבות שום תל אביבי, מצילות החוף, אירוס הארגמן, חצב מצוי ועוד. בימים 12.3.2017 ו-14.3.2017 ביצע המערער במקרקעין עבודות של חישוף קרקע חרף פקיעת ההיתר ומבלי לעמוד בתנאיו.

כתוצאה מן העבודות פגע המערער בערכי טבע מוגנים רבים על ידי כך שכלי העבודה לרבות שופל הוציאו קרקעי ועקרו את ערכי הטבע. בשל הפגיעה מסרה המשיבה למערער ביום 14.3.2017 דרישה לעצירת עבודה. חרף הדרישה ביצע המערער עבודות כריה נוספות עד ליום 23.3.2017 תוך פגיעה נוספת בערכי טבע מוגנים. מבדיקה שנערכה ביום 30.3.2017 עלה כי בשטח שבו נמצאו בעבר כאלף צמחי אירוס הארגמן, מאות חצבים וצבעוני ההרים, נעקר כל הצומח במקרקעין ונותר שדה חמרה חשוף מצמח. משמעות החישוף היא השמדת אוכלוסיית אירוס הארגמן בבית הגידול, דבר המחייב שיקום ממושך בן מספר שנים הכרוך בעלויות של מאות אלפי ₪.

3

6.        בית המשפט קמא קבע כי קיומם של ערכי טבע מוגנים במקרקעין הוכח באמצעות סקר צומח מיום 2.2.2016, עדותם המהימנה של פקח רשות הטבע והגנים אוהד מאס, ושל המומחה ד"ר יריב מליחי, אקולוג מחוז מרכז;

פגיעה בערכי הטבע על ידי המערער הוכחה באמצעות עדותם של הפקח אוהד מאס, ושני פקחים נוספים: עידן וסרמן ונועם מצרי, וכן תמונות שצולמו על ידם, כמו גם אמרותיו של המערער עצמו (ת/31, ת/24), למרות גרסתו המתכחשת בעדות, אשר לא זכתה לאמונו של בית המשפט קמא (פסקה 25 להכרעת הדין);

מודעותו של המערער לקיומם של ערכי טבע מוגנים במקרקעים מחודש מרץ 2017 ולאפשרות הפגיעה בהם באמצעות העבודות ביצע בשטח הוכחה מן העובדות הבאות, שלא היו שנויות במחלוקת:

·        נאמר למערער כבר ביום 12.7.2015 כי פגע בערכי טבע במקום;

·        למערער נמסרה דרישה כתובה לעצירת עבודה והוא חתם עליה;

·        המערער קיבל בחודש אוגוסט 2015 היתר מיוחד לפגיעה מסוימת, בתנאים, בערכי טבע מוגנים, ואין מחלוקת שהיה מודע לתנאיו ולמועד פקיעתו;

·        המערער אישר כי בשנת 2017, טרם האירועים שיוחסו לו בכתב האישום, התקיימה פגישה בירושלים בינו לבין אנשי הרשות, בנוכחות עורך דינו, במסגרתה נדונה האפשרות לרכישת השטח של המערער על ידי רשות שמורות הטבע, על מנת שניתן יהיה להגן על ערכי הטבע במקום;

·        המערער מסר בחקירתו בבוטות כדברים הבאים: "ההיתר בכלל לא מעניין אותי מאחר ומהקרקע הזו אני מתכוון להתפרנס ומתפרנס". בעדות בבית המשפט הבהיר המערער כי המשיך לעשות כרצונו במקרקעין חרף מודעותו לצורך בהיתר, לקיום ערכי טבע מוגנים ולכך שתוקף ההיתר פג.

4

7.        בית המשפט קמא גזר על המערער את העונשים המפורטים מעלה לאחר שערך דיון בטיב העבירה שביצע המערער, נסיבות ביצועה, כלל הנסיבות שאינן קשורות בביצועה ורמת הענישה הנוהגת (שהוצגה לו על ידי המשיבה בלבד). נקבע כי מתחם העונש ההולם את מעשי המערער הוא קנס שבין 30,000 ₪ ל-60,000 ₪ והעונש המתאים למערער הוא, כאמור, קנס בגובה 40,000 ₪.

דיון והכרעה

8.        הערעור שהגיש המערער באמצעות עו"ד מרדכי סאסי, מכוון רובו ככולו נגד הכרעת הדין. הוא ערוך כסיכומים המוגשים לערכאה המבררת ואין בו התמודדות של ממש עם ממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית המשפט קמא, על ההנמקות לקביעתם של אלו. הערעור על גזר הדין היה לקוני ביותר. כל שנאמר בו הוא כי היה מקום לבטל את הרשעת המערער.

9.        בפתח הדיון בערעור ראה המערער לנכון לפטר את בא כוחו. שחררנו אפוא את עו"ד סאסי מייצוג המערער ואִפשרנו למערער לטעון לערעור בעצמו. דבריו של המערער לפנינו היו מעורפלים מאוד ומנותקים לחלוטין מנימוקי הערעור שהגיש עו"ד סאסי. הם כללו שלל טענות חסרות כל בסיס או הקשר נגד עדי התביעה ובית המשפט קמא, וכן טענות נגד הליכים אחרים בהם, ככל הנראה, היה המערער מעורב. המערער אף הציג לנו תמונות שלא היה ברור מה מופיע בהן וכיצד הן שייכות לנושא הערעור.

10.    בחנו את טענות המערער, הן אלה שנכתבו על ידי עו"ד סאסי, הן אלו שטען בעצמו. לא מצאנו כי יש בהן כוח משכנע לסטות מן הכלל הוותיק והמושרש, שלפיו אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה וקביעות מהימנות [ראו, מיני רבים, ע"פ 319/21 אבו אל היג'א נ' מדינת ישראל (10.4.2022); ע"פ 7229/20 מירזייב נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (20.12.2021)].

11.    גם הערעור על גזר הדין דינו דחייה, שכן על פני הדברים זהו ערעור סרק לא מנומק, שאינו מתמודד כלל עם הכרעות בית המשפט קמא.

12.    דין הערעור להידחות. הכרעת הדין וגזר הדין שיצאו תחת ידו של בית המשפט קמא לא עורערו כלל על ידי הנטען בערעור.

5

13.    נוכח התוצאה שהתבקשה בערעור זה כבר מקריאת נימוקיו, ראינו להפנות בהסכמה לדברים שכתב לאחרונה כב' השופט י' עמית בפסק דינו בע"פ 7162/19 ראש נ' מדינת ישראל (3.1.2021):

"הגנתו של המערער הייתה הגנת סרק ולא בכדי פסק דינו של בית המשפט קמא היה קצר וקולע. הערעור דנן הוא מסוג הערעורים שגורמים לשופט ערכאת הערעור בפלילים געגועים עזים להוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולהוראת תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 - תקנות המאפשרות לערכאת הערעור לאמץ בקצרה את פסק הדין של הערכאה הדיונית, על מנת לחסוך במשאבי שיפוט. ייתכן כי הגיעה העת לאמץ הוראה דומה בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982."

14.    הערעור נדחה.

בהתאם לבקשת הצדדים, המזכירות מתבקשת לשלוח אליהם את פסק הדין באמצעות הדואר.

ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"ב, 30 מאי 2022, בהעדר הצדדים.