1

1.             לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ב' שגיא)מיום 4.4.2019 בת"פ 14615-04-17, במסגרתה נדחתה בקשת המערער למנות לו עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית שיעמוד לו לעזר ככל שיידרש (להלן: עו"ד לעזר) ולחייב את הסניגוריה בהוצאות הגנתו.

2.             ביום 6.4.2017 הוגש נגד המערער ונגד שני נאשמים נוספים כתב אישום (שמאז תוקן ארבע פעמים), האוחז בלמעלה מ-90 אישומים נגדם. פרטיו של כתב אישום זה אינם נדרשים להכרעה בערעור הנוכחי; ומשכך, איני רואה מקום לפרטם (פרטים אלו פורטו בבש"פ 2004/19 זר נ' מדינת ישראל (25.3.2019);‏ בע"פ 7211/18 הסנגוריה הציבורית נ' מדינת ישראל (12.12.2018); ובבש"פ 4410/17 ‏זר נ' מדינת ישראל (21.6.2017)).

2

3.             וזו בתמצית השתלשלות ההליכים הדרושים לעניין: ביום 4.4.2019 נעתר בית משפט קמא לבקשת הסניגוריה הציבורית, שהוגשה בהסכמת המערער, והורה על שחרורה מייצוגו של הלה; זאת, לאחר שביום 20.9.2018 נדחתה בקשה דומה שהוגשה מטעם הסניגוריה על ידי בית משפט קמא, כמו גם ערעורה על ההחלטה האמורה שהונח לפני בית משפט זה ביום 12.12.2018 (ע"פ 7211/18 הנ"ל). לצד בקשה זו, נדרש בית משפט קמא לבקשת המערער למנות לו עו"ד לעזר, שלדבריו "ילטש מסמכים ונוסחים טרם הגשתם לבית המשפט, שיקרא פסיקות, ימרקר את החקירות במשטרה, יבדוק את הרלוונטיות והקבילות של ממצאים דיגיטליים, יכין טיעונים, ויכין חקירות נגדיות (כש[המערער] מייצג עצמו ולוקח אחריות על גורלו)". בית המשפט דחה בקשה זו. נקבע, כי די לכאורה בעובדה כי מוסד "עורך הדין הכונן" לא הוכר על ידי בית משפט זה כדי להוביל לדחיית הבקשה. בית המשפט הוסיף כי מסקנתו זו מתחזקת לנוכח העובדה כי המערער הינו משפטן בהשכלתו ועורך דין בהכשרתו; ומשכך, הקשיים שעלולים להתעורר כתוצאה מייצוגו את עצמו אינם מסוג הקשיים המצדיקים מינוי של "ייצור כלאיים" בדמות עו"ד לעזר. כמו כן, קבע בית משפט קמא כי אמנם הדרך פתוחה לפני המערער להעסיק אדם מטעמו שיסייע בידו בהיבטים הטכניים של הייצוג, ואולם אין הצדקה לכך שהמדינה תישא בעלויות אלו.

4.             על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. לטענתו, שגה בית משפט קמא בקובעו כי המערער לא שיתף פעולה עם הסנגוריה הציבורית וזאת בפרט לנוכח העובדה כי הבקשה לשחררו מייצוג הוגשה בהסכמתו. בנוסף, מלין המערער על החלטת בית משפט קמא שלא למנות לו עו"ד לעזר. לדבריו, עו"ד לעזר יכול שימונה כחלק מזכותו של המערער לייצוג, או לחלופין, כחלק מזכותו לקבלת מימון בגין הוצאות הגנתו. המערער מדגיש כי מינוי של בעל תפקיד זה יש בו כדי להגדיל את מנעד האפשרויות העומדות בפני נאשמים חסרי יכולת כלכלית בכל הנוגע לדרך ייצוגם, ועל-ידי כך לקדם את ערכי הדמוקרטיה. עוד נטען, כי המקרה דנן מתאים לבחינה מחודשת של מודל זה אשר הוכר – אף אם לא אומץ – על ידי בית משפט זה בעבר. לסיום טוען המערער כי שגה בית משפט קמא עת ששחרר את הסניגוריה הציבורית מחובת מימון הוצאות הגנתו. לטענת המערער, המחוקק לא כרך את חובת הייצוג ואת חובת המימון זו בזו; ומשכך, הותרתו ללא מקורות למימון הגנתו מהווה פגיעה קשה בזכויותיו.

3

5.             דין הערעור להימחק על הסף. הלכה היא עמנו, כי "בהליך הפלילי נתונההחלטת ביניים לערעור רק במסגרת ערעור על פסק הדין כולו, אלא אם כן קיימת בחוקהוראה אחרת" (ראו ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה(2) 663, 683 (1991); וע"פ 588/15 דוויק נ' מדינת ישראל (26.1.2015)). זכות ערעור או ערר כאמור הוכרה במסגרתן של כמה מהוראות חוק (ראו למשל, סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:החסד"פ), שעניינו טענת פסלות שופט; סעיף 74(ה) לחסד"פ, שעניינו עיון בחומר חקירה; וסעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים), התשנ"ו-1996, שעניינו ערר על החלטה בדבר מעצר (לעניין זה ראו בש"פ 4804/17 ברמלי נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (9.8.2017)). יתרה מזאת: כחלק מהמדיניות השיפוטית הנוהגת, התערבות בהחלטות ביניים בהליך פלילי על ידי בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק תיעשה רק במקרים חריגים שבחריגים (ראו שם, פסקה 17; בג"ץ 8501/11 גבר נ' כב' השופט א' רון, פסקה 6 (15.12.2011); ובג"ץ 3233/12 ‏פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (28.4.2013)). ההחלטה מושא הערעור דכאן איננה נופלת בגדר חריג כאמור;ומשכך, ברי הוא, כי החלטה זו אינה ניתנת לערעור.

6.             הנני מוחק אפוא את הערעור על הסף.

           ניתנה היום, ‏א' בסיון התשע"ט (‏4.6.2019).

_________________________

19032690_F01.docx  עב