1

בפניי בקשת המערער שהוגשה היום בתיק זה, לפיה מתבקש בית המשפט "לקבוע מחדש מועד לדיון בערעור". יובהר בנקודה זו כי ערעורו של המערער בתיק זה הופנה כלפי החלטת כב' השופטת כרמית פאר גינת, שניתנה ביום 6.12.15 בתיק תת"ע 848-02-10 בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה, ולפיה נמחקה בקשת המערער, לפיה התבקש חישוב מניין ימי הפסילה עפ"י גזר הדין שניתן בתיק הנ"ל ביום 23.3.10 (להלן: גזר הדין), זאת החל מיום 2.3.13. במועד הנ"ל נתפס, כטענת המערער, רישיון הנהיגה שלו ע"י משטרת ישראל כמי שנהג בפסילה, כאמור בהודעה שניתנה למערער במועד הנ"ל ע"י המשטרה- "הודעה בדבר תפיסת רישיון נהיגה של הנוהג בפסילה עפ"י מסוף".

בבקשה זו שבפניי נטען כי המערער פנה למשרד הרישוי בבקשה לחישוב מניין תקופת הפסילה שהושתה עליו בגזר הדין ואילו משרד הרישוי לא דן בבקשה והפנה את המערער להגשת בקשה בפני בית המשפט.

2

דא עקא, שמכוח הלכת ג'אבר (בש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נגד מדינת ישראל, 14.4.12), הסמכות לחשב את מניין ימי פסילת רישיון עפ"י גזר דין, נתונה לרשות הרישוי ונגד החלטתה ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

עוד יצוין, כי בהסתמך על הלכת ג'אבר הנ"ל, ביקש ב"כ המשיבה בדיון בערעור בתיק זה, שהתקיים בפניי ביום 7/1/16, לדחות את ערעורו של המערער. ב"כ המערער, לאחר שהעלה טיעוניו בפניי בדיון הנ"ל הסכים, בהמלצת בית המשפט, לחזור בו מהערעור בתיק זה וכי הערעור יימחק, בכפוף לשמירת זכותו לפנות לרשות הרישוי בבקשה לחישוב ימי הפסילה שהושתו עליו בגזר הדין. בהתאם להסכמתו הנ"ל של ב"כ המערער, הוריתי בהחלטתי, שניתנה בדיון ביום 7/1/16, על מחיקת הערעור בתיק זה.

לפיכך, לאחר שחזר בו המערער מערעורו, כאמור לעיל, ונוכח קביעתה של הלכת ג'אבר הנ"ל,

הרי שאין מקום להיעתר לבקשת המערער לקיים דיון מחודש בערעורו בתיק זה אך בשל העובדה שרשות הרישוי לא דנה בבקשתו לחישוב מניין ימי הפסילה והפנתה אותו להגשת בקשה בפני בית המשפט.

סיכומו של דבר, בקשת המערער לקיים שוב דיון בערעורו בתיק זה- נדחית.

החלטה זו תומצא לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשע"ו, 07 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.