1

1.         לפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' הש' שלהבת קמיר-וייס ), בח"נ 17631-06-15 ו- 53313-07-15 מיום 7.12.15, בגדרה נדחתה בקשת המערער לביטול פסקי דין שניתנו בהעדרו (להלן: "ההחלטה").            

2.         ביום 30.5.14 נרשם דו"ח לתשלום קנס בסך של 100 ₪ בגין חניית רכבו של המערער בניגוד לחוק העזר העירוני (להלן: "הדו"ח הראשון").

            ביום 15.8.14 נרשם דו"ח לתשלום קנס בסך של 100 ₪ בגין חניית רכבו של המערער בניגוד לחוק העזר העירוני (להלן: "הדו"ח השני").

המערער ביקש להישפט בגין שני הדו"חות.

2

3.         דיון בכתב האישום שהוגש בגין הדו"ח הראשון התקיים ביום 28.7.15 בהעדרו של המערער. בית משפט קמא מצא להרשיעו, נוכח זימונו כדין והשית עליו תשלום קנס בסך של 1,000 ₪.

            דיון בכתב האישום שהוגש בגין הדו"ח השני התקיים ביום 15.10.15 בהעדרו של המערער. בית משפט קמא מצא להרשיעו, נוכח זימונו כדין והשית עליו תשלום קנס בסך של 200 ₪.

4.         בקשת המערער לביטול פסקי הדין נדחתה על ידי בית משפט קמא, כמפורט בהחלטה: "הנאשם זומן כדין לדיון, כעולה מאישור המסירה שצורפו, בנסיבות אלו הרי אין כל בסיס משפטי לבקשה והינה נדחית."

5.         לטענת המערער לא התייצב לדיונים מאחר ולא זומן אליהם ודבר קיומם נודע לו אך בדיעבד ונוכח דרישת תשלום חוב שנשלחה אליו.

לדבריו, טעה בית משפט קמא משקבע בהחלטה כי זומן כדין, חרף כך כי עלה במפורש מאישורי המסירה שלא הגיעו ליעדם אלא חזרו בציון "לא נדרש". זאת תוך שנמנע ממנו יומו בבית המשפט ופגיעה בזכויות יסוד הנתונות לו.

6.         ב"כ המשיבה טען כי בדין קבע בית משפט קמא בהחלטה, כי המערער זומן כדין, נוכח "חזקת המסירה" הקמה, בעת שאישורי המסירה בעניינו של המערער חזרו בציון "לא נדרש".

דיון והכרעה

7.         מאישורי המסירה עלה כי ההזמנה לדיונים בגין הדו"ח הראשון והדו"ח השני, נשלחה בדואר רשום, לכתובת המגורים בה נקב המערער בבקשתו להישפט וחזרה בציון "לא נדרש."

8.         על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974 יהא במשלוח ההזמנה בדואר רשום משום המצאה כדין, גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה, זולת אם יוכיח המערער שלא קיבלה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.

בע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, (2007), נקבע בהקשר זה כדלקמן:  

3

"התקנה איננה דורשת בחינה מדוקדקת מה עלה בגורל המשלוח ודי כי חלפו 15 ימים מיום יציאתו למען הנכון בדואר רשום וכי המערער לא הרים את הנטל להראות כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. משקמה החזקה, יכול המערער לנסות ולסתור אותה בהליך העיקרי, תוך שיעלה טענותיו לעניין הכיתוב "לא נדרש" המופיע על אישורי ...."

9.         בענייננו קמה אם כן "חזקת המסירה" אשר המערער לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו כדי לסתור אותה. בגינה ייחשב כמי שזומן כדין, כמפורט בהחלטה ואכן, כפי שקבע בית משפט קמא, נוכח כך, לא נמצא בסיס משפטי, לקבלת הבקשה לביטול פסקי הדין שניתנו בהעדרו.

10.       אשר על כן אני מורה על דחיית הערעור.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ו, 18 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.