1

1.        שמענו באריכות את טיעוני הצדדים – המדינה שמבקשת להחמיר בעונשו של המשיב בע"פ 2912/20 (להלן: המשיב) והמשיב שמבקש בערעורו להקל בעונשו (ע"פ  2996/20).

2.        נקדים ונאמר כי אין כל מקום להקלה בעונש במקרה דנן. המערער פגע בקטין שבאותה עת טרם מלאו לו 12, בנסיבות שבהן לא רק הפר את האמון שנתנו בו בני הבית, אלא גם הפך את הקטין ל"אסיר" במיטתו-שלו. לכך יש להוסיף את מגוון ומספר המעשים הקשים שביצע בקטין, הגם שהשתרעו על פני פרק זמן קצר. רישומם של הדברים על הקטין, שעמד בפני חקירה נגדית מורכבת בהינתן גילו הצעיר, עודם ניכר.

2

           לא נעלם מעינינו כי בשלב מתקדם של המשפט המשיב התעשת ונטל אחריות. אף רשמנו בפנינו כי המשיב מבקש לילך בדרך השיקום ולקבל טיפול, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. לכל אלה יש חשיבות, והתחשבנו בכך בהחלטתנו שלא למצות עמו את מלוא חומרת הדין, וזאת בנוסף לכך שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את העונש.

           על כן, מצאנו לקבל את ערעור המדינה ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער על חמש שנים. יתר הוראות גזר הדין יעמדו בעינן.

3.        לא נסיים מבלי לשבח את המתלונן, שעל אף גילו הצעיר, גילה אומץ לב ולא נצר את הדברים בליבו, ומן הסתם, בפעולתו זו מנע פגיעה בילדים אחרים וזיכה את הרבים. על כך יבוא המתלונן על הברכה.

4.        סוף דבר, שערעור המדינה (ע"פ 2916/20) – מתקבל. ערעור המשיב בע"פ 2996/20 - נדחה.

           ניתן היום, ‏כ"ג בטבת התשפ"א (‏7.1.2021).

_________________________

20029160_E01.docx  עכב

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l