1

           לפניי בקשה מטעם המערער 1 לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ והשבת דרכון לתקופה שבין יום 20.2.2018 ליום 6.3.2018.

           בהכרעת דין מיום 3.12.2015 הורשע המערער 1 בעבירה של גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ת"פ 21432-04-14, כבוד השופט צ' גורפינקל). בהמשך לכך, ביום 25.2.2016 נגזר דינו של המערער 1, והושת עליו עונש מאסר בפועל למשך 10 חודשים וכן מאסר על תנאי. המערער 1 הגיש ערעור לבית משפט זה, הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין, כאשר הדיון בערעור בעניינו ובעניינם של 8 אחרים שהיו מעורבים בפרשה, קבוע לימים 16.4.2018, 26.4.2018 ו-29.4.2018. ביום 1.4.2016 עוכב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער 1 עד למתן הכרעה בערעור, וזאת בהסכמת המשיבה.

2

           הטעם לבקשה שלפניי הוא רצונו של המערער 1 לצאת את הארץ עם בני משפחתו בתאריכים האמורים לעיל לחופשה בתאילנד. המשיבה מצדה מתנגדת לבקשה.

           כבר נקבע בפסיקה לא אחת כי מערער שהורשע בפלילים ונגזר עליו עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח לא ייצא את הארץ קודם לריצוי עונשו, אלא במקרים שבהם היציאה מן הארץ דרושה על מנת לאפשר צורך חיוני דוגמת טיפול רפואי נדרש; והדברים אמורים גם בנוגע למי שביצוע עונשו עוכב עד להכרעה בערעור, כבעניינו של המערער 1 (ראו למשל: ע"פ 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל (5.11.2013)). בקשת המבקש אינה מגלה כל אינטרס חיוני המצדיק את יציאתו את הארץ, ובמצב דברים זה אין מקום לקבלה.

           סוף דבר, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ב בשבט התשע"ח (‏7.2.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16026510_G20.doc  אש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,