1

11 פברואר 2019

ב"כ המערערים עו"ד נתאי נדר

ב"כ המשיבה עו"ד ענבר סהראי

1.         לפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אופירה דגן-טוכמכר; ת''פ 26163-06-15) שבו הורשעה המערערת 1 (להלן - החברה) בעבירה של העסקת 15 עובדים זרים מבלי שהועמדו להם תנאי מגורים הולמים, והמערער 2 (להלן - המערער) הורשע גם הוא בעבירה האמורה מכח אחריותו כמנהל החברה.

            יודגש כי הערעור לא סב על גזר הדין במסגרתו חוייבה החברה לשלם קנס בסכום של 170,000 ₪ והמערער חוייב לשלם קנס בסך של 45,000 ₪, וכן חוייבו הן החברה והן המערער לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירה.

2.         הערעור כנגד הכרעת הדין סב בעיקרו על כך שהכרעת הדין ניתנה מבלי שנשמעה עדותו של מר טארק סוורקה (להלן - טארק), שהוא הקבלן בשירותו הוצבו לעבוד עובדי החברה - תאגיד להעסקת עובדים זרים בענף הבניין.

3.         בקליפת אגוז נציין כי מלכתחילה ציינה המשיבה את שמו של טארק כעד תביעה, אלא שלאור הקשיים בהבאתו לעדות החליטה לוותר על העדתו. נוכח וויתור זה, ביקשו המערערים לזמנו לעדות מטעמם, ולשם כך אף הוצא צו הבאה שלא בוצע מטעמים שלא הובררו.

2

בתחילת הדיון שהתקיים ביום 10.5.18 ב''כ המערערים ביקש כי יוצא לטארק צו הבאה. לאחר דין ודברים הציע ב''כ המערערים לב"כ המשיבה להסכים כי הליקויים שנמצאו במגורי העובדים תוקנו למחרת הביקורת ובכך לייתר את העדתו של טארק.

ב"כ המשיבה דחתה הצעה זו תוך שצויין לפרוטוקול הדיון מפיה ''שמעתי את הערת בית הדין שלפיה אפשר שבנסיבות העניין וככל שהדיון לא ידחה, אפשר שתעמוד לנאשם הגנה במסגרת הסיכומים עת יוכל לטעון שלא התאפשר לו לחקור את העד על מנת שהוא יתמוך בעדותו בעניין''.

נוכח עמדת ב''כ המשיבה כאמור הודיע ב''כ המערערים כי ''לאחר ששמעתי את עמדת המאשימה, אשמור את טענותי לעניין העדר אפשרות לחקור את העד סוורקה לשלב הסיכומים''.

4.         במסגרת הכרעת הדין התייחס בית הדין האזורי למשמעות של אי העדתו של טארק. בית הדין היה מוכן להניח כי טארק יתמוך בטענת המערערים ומכאן שיעלה כי אכן הליקויים במגורים תוקנו למחרת הביקורת וכי הוא אכן נטל על עצמו את האחריות לתקינות המגורים. בית הדין האזורי קבע כי אין בכך כדי לאיין את הטלת האחריות על המערערים. שכן, אין בתיקון הליקויים למחרת הביקורת כדי לבטל את העולה מן הממצאים בדבר הליקויים החמורים במגורים ביום הביקורת. טעם שני הוא, כי אין בהסכמת טארק לקחת על עצמו את האחריות לתקינות המגורים, כדי לפטור כליל את המערערים מהאחריות לתקינותם של המגורים.

5.         לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לפנינו בעניין זה - לא מצאנו כי יש מקום להתערב במסקנת בית הדין האזורי בכל הנוגע להתייחסות למשמעות של אי העדתו של טארק.

3

צדק בית הדין האזורי כי העובדה כי נמנעה העדתו של עד מסוים אינה מובילה בהכרח לזיכוי אוטומטי. עניין זה צריך להיבחן בשים לב למכלול הנסיבות ולמארג הראייתי כמו גם להשפעה האפשרית של העדות שנמנעה על אותו מארג. הדבר אינו סותר את הנפסק בעניין ביטון עליו השליך ב''כ המערערים את יהבו (בש''פ 11/89 מדינת ישראל נ' אהרון ביטון, פ''ד מ''ד (3) 441 (1989)). בנסיבות העניין שוכנע בית הדין כי אין באי העדתו של טארק כדי להשליך על המסקנה העולה ממכלול הראיות בדבר היותם של המגורים במועד הביקורת בלתי הולמים, ובדבר אחריותם של המערערים למגורי העובדים שהועסקו על ידם.

אשר לטענה שהועלתה לראשונה במסגרת הדיון בעל פה לפנינו, לפיה יתכן כי טארק היה מעיד כי העובדים בכלל התגוררו במקום אחר - לא מצאנו כל ממש בטענה זו. ראשית, טענה זו עלתה כאמור לראשונה רק בדיון. שנית וזה העיקר - אין לספקולציה זו כל אחיזה בטענות המערערים ובראיות שהובאו לאורך כל שלבי ההליך. נדגיש כי ספקולציה זו עומדת בסתירה להצעת המערערים להסכים לוותר על עדותו של טארק כנגד הסכמה כי הליקויים במגורים מושא כתב האישום תוקנו למחרת הביקורת, הא ותו לא.

6.         גם בטענה הנוגעת לפגם בזימונו של המערער לחקירה לא מצאנו ממש. מקובלת עלינו טענת המשיבה כי המערער נערך לקראת החקירה וידע שהחקירה עוסקת בסוגית המגורים.

7.         לבסוף יש להתייחס לטענות הנוגעות לפגם בהחלטת התובע להגיש כתב אישום. עיון בסיכומי המערערים מעלה כי מוזכרים בהם שני פגמים:

האחד - היות מזכר הנימוקים לא חתום. פגם זה הוא פגם טכני, משלא היה חולק שההחלטה של התובע התקבלה ותועדה במחשבי המשיבה (השוו: סעיף 238 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ''ב-1982).

השני - חוסר הלימה בין מזכר הנימוקים לדו"ח ההרשעות. לא שוכנענו כי קיים חוסר הלימה. מעבר לאמור, ההחלטה להגיש כתב אישום בוססה על מספר נימוקים, וגם אם נפלה טעות בהיבט זה, אין הדבר מצדיק וודאי לא בנסיבות העניין את בטלות ההחלטה להגיש כתב אישום.

4

8.         במסגרת הדיון התייחס ב''כ המערערים לפגם נוסף בקשר להחלטת התובע - פגם שהוזכר בהודעת הערעור ועליו לא חזר בסיכומים. הפגם נעוץ, כך על פי הנטען, בכך שהתובע שהחליט על הגשת כתב אישום הוא תובע פרטי. לטעמו מדובר בניגוד עניינים מובנה המצדיק את ביטול ההחלטה. די בכך שלא חזרו על הטענה במסגרת הסיכומים כדי לדחותה. אולם, גם אם נידרש אליה דינה להידחות לגופה, זאת מהטעמים שפורטו בפסק דין קודם הנוגע למערערים שלפנינו (ע''פ (ארצי) 55267-05-16 איתן אמי - עובדים זרים לבנין בע''מ נ' מדינת ישראל (1.2.18) פיסקאות 39-40; בקשת רשות ערעור נדחתה: רע''פ 2622/18 איתן אמי - עובדים זרים לבנין בע''מ נ' מדינת ישראל (18.7.18)).

9.         סוף דבר - הערעור נדחה.