1

1.    המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית מסוג קוקאין במשקל 50.04 גרם, עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המערער החזיק בסם, בין היתר, לצורך התמודדות עם כאבים קשים הנובעים ממחלת פרקים ממנה הוא סובל, וכי נסיבה זו הינה נסיבה הקשורה בביצוע העבירה לפי סעיף 40ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

      בגין כך נגזרו על המערער, בין היתר, 27 חודשי מאסר בפועל, ועל רכיב זה נסב ערעורו של המערער.

2.    הסניגור המלומד הרחיב בנושא מצב בריאותו של המערער, והצורך שלו לשכך הכאבים מהם הוא סובל על ידי השימוש בסם. אך גם לשיטת ההגנה, וכפי שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון, לא כל הסם שימש לצורך עצמי של המערער, ובשל כך הורשע בעבירה הנ"ל.

2

3.    נוכח כמות הסם שנתפסה – ובהתחשב בעברו העשיר של המערער אשר אף ריצה במהלך השנים עונשי מאסר (הגם שחלק נכבד מהעבר הפלילי הוא ישן יחסית) – אנו סבורים כי במכלול הנסיבות העונש שהושת על המערער אינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור.

4.    אשר על כן, אנו דוחים הערעור.

      ניתן היום, ‏ג' בתשרי התשע"ז (‏5.10.2016), בנוכחות הצדדים.

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  16023710_E03.doc  עכב