1

1.         לפניי בקשה להאריך המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים אשר ניתן בתיק מס' 737570-2-3.

            כעולה מהבקשה, הורשע המבקש לאחר שהחנה את רכבו שלא כדין ובית משפט קמא גזר את דינו. לטענת המבקש, האורכה נדרשת עקב בעיות בריאות רבות מהן הוא סובל.

עוד טוען המבקש, כי הוא מבקש תחילה למצות את ההליכים בבית משפט קמא.

            המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי גם אם בהליכים פליליים לא נדרש טעם מיוחד שירשם לצורך קבלת אורכה למועד שנקצב בחיקוק, יש להקפיד על מועדים שנקבעו בחיקוק והארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה.

            לשיטת המשיבה, כי אין בידי המבקש נימוקים העולים כדי טעם ממשי אשר יביאו לקבלת הבקשה והיא מוסיפה וטוענת כי המבקש לא סמך בקשתו לעניין מצבו הרפואי, במסמכים ובתצהיר.

            עוד יצוין, כי המשיבה הסכימה למתן החלטה על סמך הכתובים. המבקש בחר שלא ליתן עמדתו ומשחלף המועד, אין אלא להידרש לבקשה.

2.         סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, קובע: "בית המשפט רשאי, לבקשת מערער, להרשות הגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיפים 199 ו-200".

2

            שורה ארוכה של הלכות קבעה כי בשונה מהליך אזרחי, לא נדרש בית המשפט לטעמים מיוחדים על מנת שבקשה להארכת מועד בפלילים תתקבל. עם זאת, קבעה ההלכה הפסוקה כי עדיין יש לשקול בגדרי הבקשה, את עקרונות סופיות הדיון, הצבת גבולות והימשכות הליכים משפטיים ואינטרס ציבורי של וודאות ויציבות משפטית.

            על כן, נקבע כי "אין ליתן אורכה להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בפלילים, אלא בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת" ראו לעניין זה בש"א 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל, בש"פ 93/09 מוחסין נ' מדינת ישראל, בש"פ 6907/11 קניון שפרעם נ' מדינת ישראל וע"פ 7754/06 ציפר נ' מדינת ישראל (פורסמו במאגרים).

3.         בענייננו, המבקש לא הביא ולו בדל ראיה לעניין מצבו הבריאותי המונע ממנו להגיש את הודעת הערעור במועד. לא זו אף זו, במהלך התקופה הקצובה לערעור, יש לו אף את השהות לפנות לבית משפט קמא למיצוי ההליכים כהבנתו.

העולה מהמורם לעיל, כי אין בידי המבקש טעם ממשי המניח את הדעת המצדיק את הארכת המועד. משכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ח, 09 יולי 2018, בהעדר הצדדים.