1

          שקלנו את טיעוניהם המפורטים של הצדדים ושל קצינת המבחן לנוער בערעורים שלפנינו. שמענו בקשב את דברי אם נפגעת העבירה.

2

1.       המערער בע"פ 2064/22 (קטין בגיל 15 במועד ביצוע העבירה), הורשע על פי הודייתו בעבירה של אינוס קטינה מתחת לגיל 14. ערעורו נסב הן על הרשעתו בדין, הן על גובה הפיצוי בסך 75,000 ש"ח שנפסק כי עליו לשלם למתלוננת, הן על העברתו לשאת ביתרת עונשו ממעון "אחווה" בו הוא שוהה במשך פרק זמן ממושך למעון נעול.

2.       לא מצאנו ממש בבקשת המערער לבטל את הרשעתו בדין; והכל בהינתן המלצת שירות המבחן לנוער, עצמת הפגיעה במתלוננת, ומשקלו של האינטרס הציבורי. הכרעתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה, על יסוד שיקולי הענישה שמנה, מקובלת אף עלינו.

3.       בצד האמור, בהתייחס להמשך שהותו במעון "אחווה", ראינו לקבל את המלצתו של שירות המבחן לנוער, לאחר ששקלנו בצד התסקירים את דברי עו"ס סמואל, ומנהל מעון "אחווה" שסקר לפנינו את התהליך אותו עבר המערער ואת פוטנציאל הפגיעה אם יועבר משם.

          במישור העקרוני, הכרעתו של בית המשפט המחוזי בדבר נשיאה בעונש במסגרת מעון נעול בהינתן העבירה ונסיבותיה בדין יסודה. בצד האמור, נתנו דעתנו לכך שהמערער שוהה קרוב לשנתיים במעון "אחווה" (בנסיבות שבהן מקום במעון נעול מתפנה רק בסוף חודש אוגוסט הקרוב) ומצוי בתהליך שיקומי מתקדם, ולכך שבמעון "אחווה" ניתן להשיג את המטרות הטיפוליות, ונמצא כי המעון מאיין את מסוכנותו. להבדיל מכך, מסקנתו של שירות המבחן היא שמעבר למעון נעול עלול להביא לרגרסיה. במצב דברים זה מסקנתנו היא שהן האינטרס הציבורי, הן שיקולי שיקום, תומכים בקבלת הערעור בהיבט זה ובהשארתו של המערער למשך פרק הזמן המוגבל שנותר להשלמת שהותו במעון במקומו הנוכחי.

4.       לא מצאנו ממש בערעור על גובה הפיצוי בהינתן עצמת הפגיעה בנפגעת העבירה והטיפול הנדרש כפועל יוצא. בצד האמור, נתנו משקל לעמדת המדינה, שלפיה ניתן לבחון הסדר במסגרתו התשלומים ייפרשו על פני מספר שנים, וכי קיים ערך שיקומי לכך שחובת התשלום של הפיצויים תלווה את הנאשם גם לאחר שיסיים לשאת בעונשו. גם באת כח נפגעת העבירה לא שללה עמדה זו.

3

          אנו קובעים אפוא שהפיצוי שנפסק ישולם בתשלומים שווים ורצופים של 2,000 ש"ח לחודש, החל מיום 1.9.2022 בכל 1 לחודש.

5.       ערעורו של המערער בע"פ 2216/22, קטין אף הוא, נסב על הרשעתו בדין ועל המאסר המותנה שהוטל עליו כפועל יוצא. בטיעוניו הודגש כי שני הצדדים עתרו להימנעות מהרשעת המערער, וגם שירות המבחן לנוער המליץ על כך וחזר על המלצתו זו גם לפנינו. המערער טוען כי אל לו לבית המשפט להיות "יותר קטגור מהקטגור" וההרשעה חורגת, הן בהיבטים דיוניים, הן בהיבטים מהותיים, מהעונש הראוי.המדינה מצידה לא חלקה על תהליך השיקום המרשים שעבר המערער, אולם ציינה כי לאחר פסק הדין קמא שבה ושקלה את עמדתה והגיעה למסקנה כי אין עילה להתערב בהרשעתו של המערער בהינתן מכלול שיקולי הענישה.

6.       שקלנו את טיעוני הצדדים בהקשר זה. מצאנו כי בהיבט הדיוני נפרשה תמונה מלאה לפני הערכאה הדיונית, הגם שהצדדים לא היו חלוקים בהתייחס לעמדה העונשית. הגם שבית המשפט ראה לסטות מהעמדה העונשית שמוסכמת על הצדדים, הוא נימק זאת כדבעי.

          המערער ביצע עבירה של מעשים מגונים לפי סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(3) (האישה היא קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, אף בהסכמתה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המעשים הותירו פגיעה עמוקה בקטינה, ונמצא כי סוג העבירה, חומרתה, ונסיבות ביצועה, אינם מאפשרים להימנע מהרשעה בלא לפגוע באופן בלתי מידתי בשיקולי ענישה אחרים. בהינתן נימוקים אלו, לא ראינו עילה להתערבותנו בדרך של ביטול הרשעת המערער בדין.

7.       רואים אנו להדגיש כי בית המשפט הוסיף כי יש להניח כי תישקל אפשרות לגייס לצה"ל את המערער בהתאם לאמות המידה המקובלות, ובהינתן ההליך הטיפולי המשמעותי שעבר. אף אנו תקווה כי יינתן משקל להליך השיקום שעבר המערער, הן בשאלת גיוסו לצה"ל, הן בהמשך התוואי השיקומי בו הוא פוסע.

          בכך מסתיימים ההליכים שלפנינו.

          ניתן היום, ‏י"ט בתמוז התשפ"ב (‏18.7.2022).

_________________________

22020640_M06.docx  מב

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,