1

1.         המבקש הגיש ביום 11.11.18 "הצהרה", הכוללת מלל לא ברור, ובסופה בקשה לערער על מספר החלטות של בתי-משפט, כשהרלבנטית לענייננו היא זו שניתנה בת.פ. 62494-07-14 מיום 7.8.14.

2.         היות והבקשה לא היתה ברורה, פניתי לסניגוריה הציבורית לסייע בהבהרת הבקשה, עו"ד דנה גויסקי-רשמן מטעם הסניגוריה הציבורית אכן נפגשה עם המערער, ותגובת הסניגוריה התקבלה ביום 9.1.19. כבר בשלב זה אבקש להודות לסניגוריה הציבורית על הסיוע למבקש ולבית-המשפט.

2

3.         לגופו של עניין, המבקש עותר ככל הנראה לערער על פסק-דין חלוט משנת 2014, שניתן בהסכמה (וכן על תיקים נוספים). ביום 7.8.14, לאחר שהתקבלה חוות-דעת פסיכיאטרית, בית-משפט קמא הפסיק את ההליכים לפי סעיף 170 לחסד"פ וכן הורה על צו אשפוז כפוי מכוח סעיף 15ב' לחוק הטיפול בחולי נפש - הכל בעת שהמבקש היה מיוצג ובהסכמת ב"כ הצדדים.

4.         הבקשה דנן הוגשה בעוד המבקש נתון היה באשפוז "אזרחי" במרכז לבריאות הנפש בגהה (מיום 2018 - 2018). נציגת הסניגוריה הציבורית הסבירה למבקש את מצבו המשפטי, אך הוא חזר וטען כי הוא מלין כנגד הקביעה שהוא חולה נפש, בעוד אין מסמך בידו שסותר קביעה זו.

5.         נוכח כל האמור לעיל, ב"כ המאשימה מתנגדת, בצדק, להארכת מועד להגשת הערעור. פסק-הדין ניתן לפני יותר מ - 4 שונים, מבוסס על הסכמת ב"כ הצדדים, ואין בידי המבקש ראיה רלבנטית לטענותיו. משכך, סיכויי הערעור אפסיים.

6.         אשר על כן, הבקשה לערער (שמשמעותה מתן הארכת מועד להגשת ערעור) נדחית בזאת.

7.         המזכירות תעביר החלטה זו למבקש, לעו"ד אדוט-ברימה מהסניגוריה הציבורית ולפרקליטות.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ט, 14 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.