1

ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מאשה פיקוס בוגדנוב)
בת"פ 26825-06-19 מיום 13/3/22

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד תמי אולמן ועו"ד יעקב שלומביץ'

ב"כ המשיבה - עו"ד שונית קדם נימצן

המערער בעצמו

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

בפנינו ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מאשה פיקוס בוגדנוב)
שניתן במסגרת ת"פ 26825-06-19.

הערעור הוא על הכרעת הדין וגזר הדין.

לאחר שמיעת ראיות, קבע בית משפט קמא כי ביום 12/6/18 רדף הנאשם אחרי המתלוננת (אישה כבת 69) בעט בישבנה ובגבה התחתון, גרם לנפילתה, באותה נפילה היא נחבלה בצלעותיה ולפי המסמכים הרפואיים נשברו לה 4 צלעות.

2

בית משפט בפסק דין ארוך ומנומק כדבעי, ניתח את כל העדויות שהוצגו בפניו, הוא הגדיר את האירוע כאירוע שהתחלק לשני שלבים. השלב הראשון, אינו שלב שיש בו עבירות פליליות ולכן נתעלם ממנו. לגבי השלב השני, היו בו רק שלושה עדיי ראיה, המתלוננת, הנאשם והעובד שלו גשאו. לגבי כל אחד משלושת העדים, לאחר ניתוח מעמיק של העדויות, קבע בית משפט כי הוא מאמין למתלוננת, לא מאמין לנאשם וגם לא מאמין לגשאו את עדותו כינה עדות מוטעה.

עוד נציין כי, בית משפט קמא מצא חיזוקים לעדות המתלוננת בשתי אמירות שהתקבלו באמיתות התוכן מכוח הלכת רס גסטה ובאמירות אלו, למעשה, זמן קצר לאחר הנפילה אמרה המתלוננת כי הנאשם הוא זה שהפיל אותה.

נזכיר את ההלכה הידועה כפי שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, למשל, בערעור פלילי 7761/18 פלוני נגד מדינת ישראל (19/1/20) ולפיו, ערכאת הערעור לא מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות מאחר ולערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור בשל ההתרשמות הבלתי אמצעית מן העדויות הנשמעות בפניה. עוד נזכיר את ההלכה המנחה המעמיקה של כב' השופט עמית, בע"פ 8146/09 אבשלום נגד מדינת ישראל, 8/9/11 בו קבע בית המשפט העליון מה הם המקרים החריגים בהם התערב בית המשפט של הערעור בקביעות של הערכאה הדיונית ולטעמנו, לא מדובר במקרים חריגים אלו.

עוד נוסיף כי, הוכח בפני בית משפט קמא כי עובר לאירוע, צעקו למתלוננת תברחי, לא הייתה כל הצדקה שהמתלוננת תברח, אם הנאשם לא ניסה לפגוע בה וגם לא הייתה שום הצדקה כי הנאשם ירדוף אחריה, במיוחד שאין מחלוקת כי השלב הראשון היה ליד הרכב שלו והנפילה הייתה רחוק מאותו מקום, דהיינו, יש תמיכה לעובדה שהיה מרדף שהתבטא כפי שהעידה המתלוננת בבעיטות שהוא בעט בה.

אמנם, הועלו טענות לעניין הגנה מן הצדק ושימוע לא ענייני, טענות אלו הועלו לראשונה בערעור וגם אם נבחן אותן, לא מצאנו בסיס לטענות אלו. בהתחשב שמדובר באירוע, שלא היו עדי ראייה, ניתן להבין מדוע ב- 10/7/18 נסגר התיק בשל העדר ראיות מספיקות (נ/4) אלא שלאחר מכן בוצעו פעולות חקירה נוספות. נחקרה אירנה, נחקר ודים, נחקר גשאו ומכאן התבססו הטענות בדבר הצדקה להגיש כתב אישום, שבסופו של יום הוכח מעבר לכל ספק, כי המערער ביצע את המיוחס לו.

במאמר מוסגר נזכיר כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, הגנה מן הצדק לא עומדת למי שנקבע שהוא לא מהימן בגרסתו, ראו ע"פ 2648/18 פלוני נגד מדינת ישראל (19/3/20).

3

בית משפט לא הקל עם התביעה וביקר בהכרעת הדין את הדרך בה פעלה, ראו למשל קביעותיו בעניין התמליל של משל"ט ואת הדרך שבה נהג השוטר בזמן ביצוע העימות. אך כפי שציינה, ב"כ המשיב וכפי שמצויין במפורש בהכרעת הדין, לאחר שנחשף התמליל המלא של ת/8, ניתנה לסנגור הזדמנות לטעון טענות חדשות והוא בחר שלא לעשות כן.

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

המערער הורשע בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 368ו'(ב) לחוק העונשין. מדובר בעבירה שהמחוקק בחר להוסיף לחוק העונשין במסגרת תיקון כדי להצדיק מדיניות מחמירה בפגיעה בכל אדם שגילו מעל 65, לכן נקבע כי העונש המירבי בחוק עומד על 7 שנים וגם נקבע שלא ניתן להסתפק במאסר מותנה ואם נזכיר את קביעת כב' נשיאת בית המשפט העליון כי ערכאת הערעור מתערבת רק במקרים של חריגה קיצונית מרמת הענישה הראויה (ע"פ 8172/21) חג'אזי נגד מדינת ישראל (15/5/22), הרי שבמקרה זה של גרימת חבלה ממשית, שבירת צלעות של אישה בגיל מתקדם, אינה מצדיקה התערבות בעונש במקרה זה.

ביצוע עבודות השירות עוכב עד הדיון היום ולכן אנו קובעים כי העבודות יבוצעו ביום 24/10/22. באוו יום עד השעה 08:00 יתייצב המערער בפני הממונה על עבודות השירות, בהתאם לתנאים שפורטו בגזר הדין. מאחר ונמסר לנו כי המערער עומד בפני ניתוח, ניתן לשנות מועד זה ע"י פנייה ישירה לממונה ואנו מסמיכים את הממונה לקבוע כל מועד לפי שיקול דעתו, כמובן בהסתמך על מסמכים מתאימים.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לממונה על עבודות השירות.

ניתן והודע היום י"ט אלול תשפ"ב, 15/09/2022 במעמד הנוכחים.