1

1.         המבקש הורשע בבית משפט השלום בבית שאן (ת"פ 23724-12-09) בעבירות בניגוד לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, שעניינן - בנייה ללא היתר ובסטייה מתכנית, שימוש חורג במקרקעין ואי קיום צו הפסקה שיפוטי, ונדון ל-4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 100,000 ₪ או 3 חודשי מאסר כנגדו, וכן חויב לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה, בסך 150,000 ₪.

2.         בפסק דין שניתן ביום 15/5/2016 נדחה הערעור שהגיש המבקש, אשר במסגרתו ביקש לזכותו מן העבירות בהן הורשע או לחילופין להקל בעונשים שהוטלו עליו.

2

3.         ביום 22/5/2016 הגיש המבקש בקשה דחופה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע גזר דין, בה הוא עותר לעיכוב ביצוע תשלום הקנס עד למועד החלטה סופית בבקשת הרשות לערער על פסק הדין, שבכוונתו להגיש. לחלופין, הוא עותר לעיכוב ביצוע תשלום הקנס עד ליום 1/9/2015.

            המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה.

נימוקי הבקשה

4.         המבקש טוען, כי נוכח מצבו הכלכלי הקשה, היותו פושט רגל ובעל חובות כבדים, אין באפשרותו לשלם את הקנס שהושת עליו. הוא מוסיף וטוען כי בשל מצבו הבריאותי הרעוע וגילו המתקדם, חלופת מאסר אינה רלוונטית עבורו.

תגובת המשיבה

5.         המשיבה מתנגדת לבקשה. היא מפנה להלכה לפיה עונש יש לרצות מיד עם מתן גזר הדין, כאשר עיכוב ביצוע העונש יעשה רק במקרים חריגים. עוד היא מפנה להלכה, לפיה הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על גזר דין אינה, לכשעצמה, עילה לעיכוב ביצוע העונש. כך כאשר עסקינן בעונש מאסר בפועל והדברים יפים מקל וחומר כאשר מדובר בעונש כספי בדמות תשלום קנס, אשר לגביו נקבע בפסיקה, כי ככלל אין מקום לעכבו, שכן בניגוד לעונש מאסר, שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיב, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי.

3

6.         המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי נתקיימו בעניינו שני התנאים המצטברים לעיכוב ביצוע: הראשון - כי קיימים סיכויים טובים לקבלת הערעור; השני - כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום נזק שאינו ניתן לתיקון.

לעניין זה נטען, כי המבקש לא הראה בבקשתו מדוע גדול הסיכוי כי בית המשפט העליון ייעתר לבקשת רשות הערעור. עוד נטען, כי אף לו היה המבקש מקיים תנאי זה, הרי שלא ניתן לטעון כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך או שמא יהיה זה מן הנמנע להחזיר את המצב לקדמותו, שכן הקנס שהוטל עליו הינו לטובת המדינה וחזקה עליה כי תשיב למבקש את כספו אם אכן יזכה בערעור.

עוד מציינת המשיבה כי המבקש לא פירט בבקשתו מאום, מלבד ציון העובדה כי "מצבו הכלכלי קשה ביותר" ולא הראה מדוע המקרה בו עסקינן נכנס לגדר אותם מקרים מיוחדים בהם יעכב בית המשפט הנכבד ביצוע רכיב כספי בגזר דין, תוך שהיא מדגישה כי עסקינן במבקש שהורשע בעבירה כלכלית לשמה. המשיבה טוענת כי אופיה הכלכלי של העבירה בה הורשע המבקש מחייבת עמידה על ביצוע הקנס ללא דיחוי.

דיון

7.         דין הבקשה להידחות וזאת מן הטעמים להלן:

נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב תשלום קנס שהוטל בגזר דין הינה כי, ככלל, אין לעכב את ביצוע העונש, וזאת מן הטעם כי במידה ויתקבל הערעור לא יגרם נזק בלתי הפיך (ראו למשל: ע"פ 9043/12 דהן נ' מדינת ישראל (23.04.2013), ע"פ 6421/08 אבו רויס נ' מדינת ישראל ( 22.07.2008);בש"פ 8574/96 מרקדו נ' מדינת ישראל (22.12.96)); ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל ( 26.11.03)]. הלכה זו יפה גם למקרים בהם נקבע מאסר חלף הקנס.

4

8.         בענייננו, מדובר בבקשה לעכב את תשלום הקנס לצורך הגשת בקשה לערעור, קרי, לשם דיון ב"גלגול שלישי" כשעל פי ההלכה, הנטיה היא שלא לקבל בקשות מסוג זה, אלא במקרים חריגים, "בהם עולה שאלה משפטית עקרונית רחבת היקף וכבדת משקל, אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך; או כאשר עולה חשש לעיוות דין חמור או לאי צדק אשר נגרם למבקש (רע"פ 1619/16 אבו עראר נ' מדינת ישראל - מע"מ ומס הכנסה, (29/02/2016)), אשר על פניי הדברים מקרה זה איננו נופל לגדרם, ולכן ניתן לומר כי סיכויי הערעור אינם טובים.

גם לגופו של עניין, סיכויי הערעור על הכרעת הדין אינם טובים במיוחד, וכך גם באשר לחומרת העונשים שהוטלו על המבקש, שכן בית המשפט קמא כבר עשה חסד עם המערער, כאשר סטה לקולא ממתחם העונש ההולם, על בסיס נימוקים אשר ספק אם הם הצדיקו צעד כזה.

9.         הקנס שהושת על המבקש מהווה רכיב מרכזי בגזר הדין, שהושת על המבקש בשל עבירות בעלות פן כלכלי. אינטרס הציבורי מחייב כי הקנס ישולם במקרים אלה ללא דיחוי (ע"פ 1467/01 ווזווז נ' מדינת ישראל (07.03.2001), בפרט כאשר מדובר בעבירות שבוצעו לשם הפקת רווח כספי, לאורך שנים, גם כאשר ההליך הפלילי כנגד המבקש היה תלוי ועומד.

10.       עוד יש לומר, כי טענתו של המבקש בדבר קשיים כספיים נטענה בעלמא, מבלי שנתמכה במסמכים מתאימים המעידים על מצבו הכלכלי, הנטען. כאשר אין בפי המבקש לעכב ביצוע עונשים כספיים טענה מבוססת המתייחסת לקושי כלכלי משמעותי, אין סיבה לעכב את ביצוע העונש (ראה למשל: ע"פ 9043/12 דהן נ' מדינת ישראל (23.04.2013), ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל (27.12.2001)). בנוסף, יש לציין כי תשלום הקנס נפרס בפסק הדין שניתן בערעור ל- 30 תשלומים חודשיים.

11.       אשר על כן, החלטתי שלא לעכב את ביצוע תשלום הקנס שהושת על המבקש.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ו, 01 יוני 2016, בהעדר הצדדים.