בפני

כבוד השופט דרור ארד-אילון

עותרים

שמעון קופר (אסיר)

נגד

משיבים

1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים

2. מדינת ישראל

פסק דין

העותר מלין על כך שיתרה כספית שהייתה לו בחשבון הקנטינה שהצטברה משכר עבודה עוקלה במלואה או כמעט במלואה ולא לפי הנוהל המחייב עיקול של 20% בלבד לפי פקודות הנציבות כמפורט בתשובת המשיב (רע"ב 44220-08-20 אברהם נ' שב"ס (2020)). המשיב הבהיר, שהוא אך גוף המבצע את העיקול, ולפיכך אינו הכתובת לטענות נגד המשיב.

אכן, את הטענות בעניין זה על העותר להפנות בהליך המתאים למרכז לגבית קנסות, שכן אינו עוסק בתנאי המאסר אלא בפרעון חוב (עת"א (חיפה) 17620-08-21 אטיאס נ' שב"ס (2022)). העותר קיבל עמדה זו ולא עמד על עתירתו בעניין.

בעתירתו טען העותר, שעיקול הכספים מוביל לכך שאין לו משאבים לממן את ערעורו לבית המשפט העליון, ובכך נפגעות זכויותיו. אכן, עיקול בשל חוב גורם למחסור במשאבים, שיסודו בכך שחוב קודם לא שולם. אולם הדבר אינו מבוסס על החלטה מנהלית של המשיב וממילא אין צורך להידרש לו. בטיעון בעל פה, העותר לא חזר על טענה זו.

טענה נוספת עלתה לראשונה בטיעון בעל פה, והיא שבשל העיקול הלכה למעשה, חשבונו של העותר סגור, וכל רכישה או שימוש בטלפון מחייב אישור של סגנית האגף, אם היא נמצאת ופנויה לכך, ויש בכך הכבדה לא סבירה.

בשל כך שטענה זו - שבבירור עוסקת בתנאי המאסר - עלתה רק בדיון, לא נתקבלה תשובה, היא לא נדונה ולא נדרשת בה הכרעה. מעבר לדרוש, אני מבקש שטענה זו תובע בפני הגורם המתאים במשיב, וחזקה שיבדוק את העניין, ויבחן אם יש דרך מעשית להקל על שימוש ביתרה הלא מעוקלת בחשבון האסיר בלי להטריח את גורמי האגף.

לאור האמור לעיל, העתירה נדחית.