1

הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית:

לפני עתירת העותר שהוגשה נגד החלטת המשיב בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל בבית סוהר.

העותר נדון ביום 22.4.2018 בבית משפט השלום בעכו לריצוי שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות. העותר התייצב לתחילת עבודות השירות ביום 31.5.18, חתם על הכללים ובאותו מועד נעשה אימות לפרטיו וכתובתו שעליה הצהיר. העותר נעדר רבות מעבודות השירות, נערכו לו שלוש שיחות אזהרה, מספר רב של שיחות לשם איתורו ושני שימועים - אחד בפניו ולשני לא התייצב.

2

העותר טוען כי הגיע מדי יום ביומו לעבודות השירות בתחבורה ציבורית, אך מפעם לפעם, בשל פקקים, איחר בכמה דקות והתבקש על ידי האחראים לעזוב את המקום ולא לבצע באותו היום את עבודות השירות. נטען כי העותר וכן עובדי שירות אחרים הביעו מחאתם על היחס לו זכו. נטען כי העותר הסביר בשימועים שנערכו לו על היחס הנוקשה בשל איחורים בני דקות ספורות. נטען כי ביום 23.1.19 קיבל העותר מכתב בו הסתבר לו כי יתרת עונשו הופקעה מאחר שלא ביצע את עבודות השירות כראוי, לא ציית להוראות הממונה ונעדר ממקום העבודה. נטען כי העותר כלל לא הוזמן לשימוע עובר להפקעת העונש. רק בדיעבד הסתבר לעותר כי ההודעה על השימוע נשלחה לו בוואטסאפ, כאשר העותר קורא הודעות וואטסאפ לעתים רחוקות. נטען כי אין מדובר בדרך זימון ראויה ולו היה יודע על השימוע היה מתייצב ומשמיע טענותיו. עוד נטען כי לא היה מקום להפקיע את עבודות השירות וכי העותר עשה כל שיכל כדי להגיע בזמן בתחבורה ציבורית מאבו סנאן לעכו. נטען כי לא היה מקום לפסול יום עבודה בשל איחור של כמה דקות ולחילופין היה מקום למצוא לעותר מקום עבודה חלופי.

המשיב טוען כי מדובר בעובד שירות עם הרבה היעדרויות ומחלות. נערכו לו 2 שיחות בירור וניתנה לו הזדמנות לחזרה תקינה לעבודה, אך הוא לא ניצל את ההזדמנות. נערך לו שימוע והומלץ שיופיע מול ועדה רפואית שתבדוק את כשירותו לעבודה, אך הוא לא הופיע לוועדה הרפואית בטענה ששכח להתייצב. נקבע לו תאריך נוסף לוועדה, העותר התייצב והציג מסמכים המעידים על כשירותו לעבודה. ניתנה לו עוד הזדמנות לחזרה תקינה לעבודה אך היו לו שוב הרבה היעדרויות ללא אישור והוא ניתק קשר. בוצע מספר רב של ניסיונות לאתרו בכל מספרי הטלפון המעודכנים במערכת אך ללא מענה. בחודש יולי הגיש העותר תלונה נגד המפקח שלו על שיבוצו ואי מענה לתלונותיו. נעשה בירור מקיף על ידי היועצת המשפטית ונמסרה לו התייחסות. לא נמצא ממש בתלונתו. נטען כי המשיב ניסה לאורך כל הדרך לתת לעותר הזדמנות להשתקם וכל ההזדמנויות והאמצעים שניתנו לעותר עלו בתוהו. באשר לזימון לשימוע טוען המשיב כי לעותר הועברו הודעות בדואר בצורה מסודרת לגבי הזימון לשימוע וכן הודעות תזכורת טלפוניות והודעות וואטסאפ, שהן רק אמצעי גיבוי, זאת לאחר שהעותר אישר בחתימה על הכללים את הכתובת כפי שמסר. הוסברו לעותר כללי העבודה בעבודות השירות לרבות עמידה בזמני התייצבות למקומות התעסוקה וניתנו לו הזדמנויות, אך הוא בחר לנתק מגע. נטען כי העותר ויתר על זכותו לשימוע האחרון כאשר לא התייצב. לכן נטען כי החלטת המשיב סבירה ואין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה, שכן לא נפל בהחלטת המשיב או בהתנהלותו פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

3

מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי העותר נעדר רבות מעבודות השירות ללא אישורים. מהדוחות והמסמכים שהוצגו בפני עולה כי אין מדובר באיחורים של מספר דקות כטענת העותר, אלא בימים רבים של היעדרויות ללא אישור. טענותיו של העותר לעניין התנהגות האחראים על עבודות השירות, שלטענתו מחשיבים מספר דקות איחור כהיעדרות של יום מלא, נבדקו על ידי המשיב ונמצאו כלא מוצדקות. בכל מקרה, מדובר בכללי עבודות השירות שהעותר חתום עליהם והיה מודע להם ונעשו מירב המאמצים לשבצו במקום עבודה קרוב ביותר למקום מגוריו ולכן לא מצאתי כי התנהלותו של המשיב הינה בלתי סבירה. יצוין גם כי בשיחת בירור שנערכה עם העותר ביולי 2018 טען כי קשה לו להגיע באוטובוס לעבודות השירות, כי האוטובוס מוריד אותו רחוק ואין לו כסף. לא נטען דבר לגבי איחורים שאינם נחשבים לימי עבודה. גם בשימוע שנערך לו ביום 12.09.2018 טען כי קשה לו ללכת לתחנת האוטובוס וכי הוא מבקש מקום עבודה קרוב יותר וביקש להתחשב במצבו. לאור טענותיו לבעיה רפואית זומן לוועדה רפואית שאליה לא התייצב. כאמור, גם בשימוע זה לא טען טענותיו לעניין איחורים שאינם נחשבים לימי עבודה על ידי האחראים.

מהמסמכים עולה כי לעותר נערכו מספר שימועים ובירורים וניתנו לו מספר הזדמנויות להשלים את עבודות השירות כסדרן, אך הוא המשיך להיעדר והפגין זלזול מוחלט בעונש שנפסק שעליו לרצות. ריצוי העבודות כסדרן מהווה תנאי עיקרי לתקינות והמשך ריצוי עבודות השירות. העותר פעל בניגוד לכללים ונראה כי החלטת המשיב הייתה סבירה בנסיבות העניין, זאת לאחר שניתנו לעותר הזדמנויות רבות לסיים את ריצוי העונש.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי בהתנהלות המשיב או בהחלטת המשיב נפל פגם או חוסר סבירות המצדיקים התערבות. ההחלטה ניתנה על רקע היעדרויות רבות ואי ריצוי סדיר של עבודות השירות. כמו כן, נראה כי העותר לא הפנים את משמעות עונש המאסר שנגזר עליו.

כאמור, המשיב התחשב בנסיבותיו האישיות של העותר וניתנו לעותר מספר הזדמנויות לשפר את התנהגותו ולסיים את עבודות השירות, אך העותר לא השכיל לנצל הזדמנויות אלו והמשיך להיעדר מעבודות השירות.

כן לא מצאתי כי נפל פגם בשימוע האחרון שנערך לעותר, שכן הזימון נשלח לכתובת הרשומה של העותר אצל המשיב והעותר לא אסף את הדואר. ההודעות הטלפוניות נשלחו כגיבוי כטענת המשיב. משבחר העותר שלא להתייצב לשימוע האחרון, ויתר על זכותו לשימוע.

בנסיבות אלו, אין מנוס מלדחות את העתירה נגד החלטת המשיב להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, שכן מדובר בהחלטה סבירה, שהתקבלה משיקולים ענייניים ובהליך ראוי.

העתירה נדחית.

העותר יתייצב לרצות את יתרת עונשו בהתאם לרישומי שב"ס בבית הסוהר צלמון ביום 24.2.19 עד השעה 9:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. ניתנת לעותר האפשרות לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים:

08-9787377, 08-9787336.

ניתן היום, ה' אדר א' תשע"ט, 10 פברואר 2019, במעמד העותר וב"כ הצדדים.