1

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר לצאת לחופשה מיוחדת בכדי להשתתף בחתונת אחיו בשעה טובה.

דא עקא, העותר אינו אסיר אלא עצור שהליכי המעצר בעניינו טרם הסתיימו, וכפי שנאמר כבר בפתח העתירה, העותר עצור לעת הזאת עד למתן החלטה אחרת. מעמדו של העותר כעציר, בשונה מאסיר שנגזר דינו ומרצה את עונשו, בשים לב לסעד המבוקש של יציאה לחופשה מיוחדת, בשונה מיציאה בליווי, מעורר שוב את השאלה מהי הפרוצדורה הדיונית הנכונה לדון בבקשות מסוג זה.

2

שאלה זו נדונה בעבר בהרחבה בפסיקת בית המשפט העליון, בהחלטתה של כב' השופטת דפנה ברק ארז בבש"פ 5857/17 מדינת ישראל נ' קרובקוב (פורסם בנבו, 15.8.2017), וההלכה הנוהגת הובאה בפסקה 28 לאמור: "אם כן, ככל שעצור מבקש לצאת ממתקן כליאה שלא על דרך של ליווי, כפי שאירע במקרה דנן, הדרך הדיונית היחידה הפתוחה בפניו היא המסלול הפלילי. לעומת זאת, ככלל, במקרה של בקשת יציאה בליווי המסלול שעומד לרשות העצור הוא המסלול המינהלי (עניין אטיה, בעמ' 869-868)".

לכך יש להוסיף את האמור בהמשך ההחלטה, בפסקה 40 ב, בדבר הצורך בקיומו של מסלול משולב פלילי - מנהלי, אולם גם שם נקבע כי "במקרה שבו עצור סבור כי עניינו מעורר שיקולים מיוחדים שמצדיקים יציאה לחופשה באופן שחורג מהוראותיה של פקודת יציאה באבטחה, יש באפשרותו לפנות לבית המשפט שדן במעצרו בבקשה לעיון חוזר לפי דיני המעצרים...".

סוף דבר, המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי הפרוצדורה הדיונית הראויה לדון בבקשתו של העותר, בהיותו עצור שמבקש לצאת לחופשה מיוחדת, היא הגשת בקשה מתאימה במסגרת ההליך הפלילי בפני מותב המעצרים, ולא בדרך של עתירת אסיר במסגרת הליך מנהלי.

נוכח האמור, אני מוחק את העתירה במתכונתה הנוכחית, ובנסיבות העניין אני פוטר את העותר מתשלום אגרה בגין עתירה זו. אגרה ששולמה תוחזר למשלם.

המזכירות תודיע ללא דיחוי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ט, 28 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.