1

עתירה כנגד החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשות למשך 6 חודשים וזאת על רקע הפרת תנאים במסגרת חופשה אליה יצא העותר בתאריכים 2.9.16 עד 4.9.16 (להלן: החופשה).

העותר נדון, בתאריך 1.7.15, ל 32 חודשי מאסר בגין עבירות סמים ורכוש. עובר לחופשתו לעיל יצא ל 2 חופשות. במהלך החופשה הרלוונטית היה אמור לשהות בתנאי "מעצר בית" בכתובת שלא כאן המקום לפרטה (להלן: הכתובת), בחדרה, בפיקוח שני ערבים. דיווח בנדון הועבר, כמקובל, משב"ס למשטרת ישראל.

בתאריך 4.9.16 בסביבות השעה 03:35, בוצעה ביקורת של משטרת חדרה בכתובת. השוטר שהגיע למקום דפק על דלת הדירה הרלוונטית משלא היה מענה התקשר (בהתאם לפרטים שהיו רשומים במברק הדיווח של שב"ס למשטרה) לאביו של העותר. האחרון אמר לשוטר כי הוא אינו בדירה אך מסר הכוונה מדויקת לדירה (הקומה והמיקום בקומה). אותה הכוונה העלתה כי גם עובר לשיחת הטלפון הגיע השוטר לדירה הנכונה. משכך, הועבר דיווח לשב"ס אודות אי הימצאות העותר בדירה.

2

בעקבות אותו דיווח נערך שימוע לעותר. העותר טען בתוקף כי נכח בדירה יחד עם אמו ואשתו (השתיים מסרו תצהיר שצורף לעתירה). עוד נטען, כי לא ברור מדוע השוטר התקשר לאביו של העותר הגם שאחרון כלל לא הוגדר כערב לצורך אותה חופשה. במסגרת העתירה חזר העותר על הטענות לעיל והוסיף כי בכניסת הבניין בו שהה העותר מוצבת מצלמת אבטחה ומתיעוד אותו לילה ניתן לראות כי איש לא הגיעה למקום בשעה הרלוונטית. לכן, ככל הנראה השוטר טעה בכתובת.

מנגד, הפנתה ב"כ המשיב לזכ"ד שערך השוטר שביצע את הביקורת. ב"כ המשיב הפנתה לכך כי לא היתה חובה מצד השוטר להתקשר למי מהערבים ולכן לא ברורה טרוניית העותר כי נערכה שיחה דווקא לאבי העותר שלא השגיח עליו אותו לילה. יחד עם זאת, תהתה ב"כ המשיב מדוע לא טרח האב ליצור קשר מיידי עם בנו כדי ליידע אותו שהשוטר נמצא בפתח הדירה. לגופו של עניין, נטען שלנוכח מזכרו של השוטר והעובדה כי אין מחלוקת שהאב הכווין אותו לדירה הנכונה (אותה דירה שעל דלתה נקש מלכתחילה), עולה באופן ברור - ולו ברמת הראיה המנהלית הנדרשת - כי העותר לא נכח בדירה בעת הביקורת.

אציין, כי במהלך הדיון שהתקיים לפניי הציג ב"כ העותר את סרטון האבטחה המדובר. ואולם, התברר כי מדובר בסרטון שתיעד, על פני הדברים, את סביבות 04:00 בתאריך 3.9.16; בעוד שהתאריך הרלוונטי הינו 4.9.16. ב"כ העותר טען כי רק בעת הדיון בעתירה נודע לו כי זהו המועד הרלוונטי, בעוד שעד אותו שלב סבר העותר כי המועד הינו 3.9.16.

דין העתירה להידחות. אין מדובר בעתירה "רגילה" שכן ברור שאם העותר לא שהה בביתו במועד הרלוונטי, אזי החלטת שב"ס הינה סבירה ואין להתערב בה. למעשה, המחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית - האם העותר שהה בכתובת הרלוונטית בתאריך 4.9.16 בסביבות 03:35; ובמלים אחרות, האם ניתן להסתמך על הדיווח שמסר השוטר כפי שבא לידי ביטוי בזכ"ד שהוצג לעיוני. מכיון שמצויים אנו במישור המנהלי לא ניתן, מטבע הדברים, לחקור את העדים. זאת ועוד, אפנה לכך כי הדיווח שמסר השוטר מחוזק בשיחת הטלפון עם אבי העותר. במהלך השיחה הכווין האב את השוטר ומסר לו כי מדובר בדירה המצויה בקומה שלישית מצד ימין - היא הדירה אליה הגיע השוטר מלכתחילה.

3

יחד עם זאת, נתתי דעתי לכך כי במסמכי השימוע לא צוין מועד ההפרה (3.9.16 או 4.9.16). העותר, כאמור לעיל, טען באמצעות בא כוחו כי סבר שמדובר בתאריך 3.9.16 ולכן הציג סרטון של מצלמת האבטחה ממועד זה. לכן, ולו לשם הסר כל ספק, באם יציג העותר סרטון מהמועד והשעה הרלוונטיים (4.9.16 סביבות 03:35-03:50)- אני מורה למשטרת ישראל לבחון את הנתונים שיוצגו וזאת תוך 21 יום מהמועד שבו יוצג אותו סרטון. העותר או בא כוחו יוכלו למסור את הסרטון עד לתאריך 6.11.16 - למפקדת בית סוהר כרמל או למפקד משטרת חדרה. חזקה על שב"ס שיבחן את נתוני הסרטון ויפעל על פי מיטב שיקול דעתו.

לשלוח לצדדים וכן למפקד משטרת חדרה.

ניתן היום, ט' תשרי תשע"ז, 11 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.