1

לפני עתירת אסיר (להלן: "המבקש") להורות על העברתו למתקן כליאה אחר.

המבקש טוען בעתירתו כי מזה זמן הוא שב ומבקש מהגורמים הרלוונטיים אצל המשיב 1 להעבירו למתקן כליאה "אלה" או למתקן כליאה "מעשיהו". המבקש טוען כי יש לו סכסוכים רבים עם אסירים במתקני כליאה בצפון, הסמוכים לאזור מגוריו אשר מאיימים להזיק לו ועל כן פנה בבקשות מוקדמות בהליך מנהלי תקין, להעברתו למתקן כליאה כאמור לעיל. בקשתו, כך לשיטתו זכתה להתעלמות. מכאן העתירה.

במצורף לעתירה הגיש העותר בקשה לפטור מתשלום אגרה.

המשיבים בתגובתם טענו כי ביום 26.4.22, ועדת העברות ארצית, היא הגורם המוסמך לדון בבקשות העברה, דנה בבקשה ומצאה לדחותה, בין היתר בשל הליך משמעתי שננקט כנגד העותר, היותו תושב הצפון ומשולב באגף משולבים. המשיבים טענו כי בניגוד לעמדת המבקש אשר טוען כי פנייתו זכתה להתעלמות, הרי שהבקשה נבחנה ונשקלה וגם ניתנה למבקש תשובה, אלא שהתשובה שניתנה אינה מניחה את דעתו של המבקש.

2

המשיבים טענו כי בפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב-1971, מוסדרת סוגיית העברת אסירים בין מתקני הכליאה ובין היתר נקבע כי הסמכות להורות על העברת אסיר בין מתקני כליאה מסורה לנציב שירות בתי הסוהר. לאסיר או לעצור, אין זכות קנויה לבחור את מקום החזקתו, אך הוא רשאי לבקש כי יוחזק במתקן כליאה כלשהו ובתנאי שיעמוד בתנאים הקבועים, בהם לא עמד המבקש.

בנוסף, נטען כי החלטת הגורמים הרלוונטיים אצל המשיבים בסוגיה מסוג זה מצויה בלב שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים וכי בהעדר פגם מהותי היורד לשורש ההחלטה, הרי שאין הצדקה לבית המשפט להתערב בה. זאת ועוד טענו המשיבים כי למבקש פתוחה הדרך להגיש בקשה נוספת בחלוף 3 חודשים ממועד מתן ההחלטה הקודמת וזו תיבחן בהתאם לנסיבות במועד שבו תוגש. מכל המקובץ עתרו המשיבים להורות על דחיית העתירה.

המבקש טען בלהט כנגד המשיבים, כי הם מחפשים את רעתו והוסיף וטען כלפי בית המשפט כי בית המשפט נמצא "בצד" של המשיבים וכלל אינו דואג לאסיר. כאשר הבהיר בית המשפט למבקש כי הוא צובר לחובתו דין משמעתי שעתיד לפגוע גם בבקשתו העתידית להעברה, טען המבקש כי המשיבים הם האשמים בדין המשמעתי אשר לחובתו. בסיום הדיון הוסיף המבקש והאשים את הגורמים השונים תוך שהוא חוזר וטוען כי יש לו סכסוכים והוא חושש מאסירים אחרים, אך לא פנה בכך לגורמי המודיעין, אשר לשיטתו מתנכלים לו כל העת ולמעשה, מדבריו עולה כי גורמי המודיעין הם שעומדים מאחורי ההתנכלות וההתעללות בו, כך על פי טענתו.

אחר שעיינתי בכתבי הטיעון ושמעתי את הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין העתירה להידחות.

ראשית אבהיר כי מקובלת עלי עמדת המשיבים כי לא זו בלבד כי אין לאסיר זכות קנויה לבחור את מקום ריצוי עונשו, הרי שההחלטה בדבר העברת אסיר ממתקן כליאה אחד לאחד, מסורה לגורמים המקצועיים אצל המשיבים והיא מצויה בלב שיקול הדעת המקצועי של הגורמים הרלוונטיים. בית המשפט אינו שם עצמו במקומם של אותם גורמים מקצועיים, אלא אך ורק בוחן את סבירות ההחלטה.

לא התרשמתי שנפל פגם כלשהו בהליך או בהחלטה שהתקבלה בעניינו של המבקש באופן שמצדיק התערבותי בה. המבקש כבר הועבר מבית סוהר אחד לאחר, במחוז הצפון, אולם העברה זו לא סיפקה אותו והוא ממשיך וטוען כי מתנכלים לו, כך בבית הסוהר הקודם וכך בבית הסוהר בו הוא מוחזק כעת.

3

המבקש מוכר לי מעתירות שונות לאורך התקופה וגם בדיון בעתירה זו התרשמתי כי עיקר טענותיו ותלונותיו של המבקש נובעות ממצבו הנפשי של המבקש. הדבר עולה הן מן ההתנהלות המתוארת על ידי המשיבים, הן מן האופן שבו התנהג המבקש במהלך הדיון.

לא מצאתי דופי באופן שבו נבחנו תלונותיו ובקשותיו של המבקש. ככל שלמבקש יש מידע מסוים אודות אדם שמבקש לפגוע בו, הוא מוזמן להפנותן לגורמים הרלוונטיים אצל המשיבים, על מנת שיוכלו להגן עליו וליטול בחשבון את המידע שימסור להם בעת שמתקבלות החלטות בעניינו, אולם לעת הזו, כאמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות שהתקבלו בעניין המקום שבו מוחזק המבקש.

בנסיבות הללו אני מורה על דחיית העתירה.

ניתן פטור מתשלום אגרה בתיק זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, 03 מאי 2022, בהעדר הצדדים.