1

 

 

 

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים אשר התכנסה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א - 2001 מיום 9.11.15 בראשות השופט אריה רזי - יו"ר והחברים: יונת ענבר, חינוך, עאטף טאטור, עו"ס ואורלי חלפון ר/כ.

 

 

 

השופט ש' אטרש

 

1.            בפנינו עתירה נגד החלטתה של ועדת השחרורים מיום 9.11.15 אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו.

 

2.            העותר יליד 1949 נושא מאסר חמישי למשך 54 חודשים בגין עבירות מרמה; בנוסף, העותר חויב בתשלום פיצויים לארבעה מתלוננים בסה"כ 343,000 ₪.

 

3.            במהלך מאסרו השתתף העותר במספר קבוצות טיפוליות שהאחרונה שבהן היא קבוצה ייעודית לעברייני מרמה; רש"א הגישה תכנית לשיקומו של העותר הכוללת קבוצה טיפולית לעברייני מרמה, טיפול פרטני אחת לשבוע, עבודה בחברת בניה ומעצר בית לילי.

 

2

4.            ביום 20.7.14 דחתה ועדת השחרורים לראשונה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם; ביום 12.10.15 התקיים דיון חוזר בבקשתו של העותר לשחרור מוקדם; הועדה דחתה בשנית את בקשתו; עתירתו של העותר על החלטת הועדה (עת"א 42416-10-15) נתקבלה משהוברר כי נפלה שגגה בהחלטת הועדה, אשר קבעה שהעותר סירב להשתלב בקבוצת שליטה בכעסים ללא אינדיקציה לכך בתיקו של העותר והדיון הוחזר לוועדה. ביום 9.11.15 התקיים דיון נוסף והועדה שבה ודחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם. העותר אינו משלים עם החלטתה של הועדה ומכאן עתירתו שבפנינו.

 

5.            בהחלטה מושא העתירה ציינה ועדת השחרורים, כי הועדה הקודמת מיום 12.10.15 אמנם שגתה בכך שציינה שהעותר דחה את האפשרות להשתלב בקבוצת שליטה בכעסים ואינו לוקח אחריות על מעשיו, אך סברה שאין בכך כדי להפוך את הקערה על פיה; הועדה הוסיפה, כי העותר טרם שילם את הפיצוי שהוטל עליו במסגרת גזר הדין ויש לתת משקל בלתי מבוטל לכך. הועדה סברה כי העותר לא הצליח להטות את הכף לטובתו, ובשל כך דחתה את בקשתו.

 

6.            העותר טוען, כי שגתה הועדה עת לא נענתה לבקשתו לשחרור מוקדם לאחר שנתברר כי הוא עומד בכל תנאי השחרור המפורטים בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א - 2001; העותר הוסיף וטען, כי השתתף בארבע סדנאות טיפוליות ובעיקר סדנה לטיפול בעבירות מרמה, והוגשה תכנית רש"א מתאימה כדי להשלים את טיפולו של העותר, לאחר שלקח אחריות על מעשיו והוכיח שינוי מהותי בדפוסי מחשבתו והתנהגותו. העותר הדגיש בנימוקי עתירתו, כי הועדה שגתה כאשר לא נעתרה לבקשתו מנימוק יחיד, "שהוא לא שילם את הפיצוי, מבלי להתייחס לכלל הנסיבות של העותר בייחסו לפיצוי, שהתבטא באכפתיות שהשתקפה בפניותיו החוזרות ונשנות למרכז לגביית קנסות, שזה יסכים להסדיר את התשלום לאחר שחרורו..."; עוד נטען, כי הועדה התעלמה מכך, שהעותר נמצא בהליכי פשיטת רגל מאז חודש מרץ 2008 ולא היה באפשרותו לשלם את הפיצוי אלא להגיע להסדר לאחר שחרורו.

 

7.            מנגד טוענת ב"כ היועמ"ש, כי החלטת הועדה הנה החלטה נכונה וראויה ואין מקום שבית המשפט יתערב בה; בנימוקי התגובה הודגש, כי "בניגוד לטענת העותר, הועדה לא קבעה בהחלטתה כי הוא עומד בתנאים לשחרור מוקדם ורק תשלום הפיצוי עומד בדרכו כאבן נגף. עיון בהחלטת הועדה מעלה כי זו ראתה עצמה כמי שדנה בעניינו של העותר על רקע החלטות של ועדות קודמות, ובסעיף 5 להחלטתה קבעה מפורשות כי אף לאחר תיקון הטעויות שנפלו בהחלטת הועדה מיום 12.10.15 עדיין לא התהפכה הקערה על פיה". ב"כ היועמ"ש הוסיפה, כי הועדה אכן ייחסה משקל רב לנושא אי-תשלום הפיצוי, ואין בכך כל פגם, שכן נקבע בפסיקה כי אי-תשלום פיצוי מהווה עילה מספקת לדחיית בקשה לשחרור מוקדם. לשיטתה, גם בחינת יתר נתוניו של העותר מוליכה למסקנה כי צדקה הועדה בהחלטתה.

 

8.            לאחר עיון בנימוקי העתירה והתגובה על נספחיהן ושמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, סבורני כי דין העתירה דחיה.

3

 

כידוע, על אסיר לרצות את מלוא התקופה שנגזרה לחובתו ואין עומדת לו זכות קנויה שעונש זה יקוצר. יחד עם זאת, לוועדת השחרורים מוקנית סמכות בשיקול דעת מכוח חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א - 2001 להעניק לאסיר שחרור מוקדם, אם ריצה לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, ובהינתן שני תנאים מצטברים: הועדה שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור ושחרורו אינו מסכן את שלום הציבור; נטל ההוכחה להצביע את התקיימותם של תנאים אלה מוטל על האסיר.

 

שני התנאים הנ"ל אינם מתקיימים בעניינו של העותר.

 

9.            ראשית, התנהגותו של העותר במהלך תקופת מאסרו אינה תקינה; לחובתו נרשמו 3 עבירות משמעת בשנים 2014-2013 בנוסף לידיעות מודיעיניות רבות ומוצלבות המצביעות על המשך התנהגות שלילית בין כותלי הכלא, לרבות התנהגות כזו שאפיינה את העותר בביצוע עבירותיו מושא מאסרו הנוכחי.

 

שנית, העותר הורשע בשורה ארוכה של עבירות מרמה חמורות בכך שבמהלך התקופה שבין החודשים אוקטובר 2010 עד יולי 2011 פעל יחד עם אחרים על מנת לבצע עסקאות בקרקעות שבעליהן נפטרו או מתגוררים בחו"ל וכדי להשיג במרמה את התמורה שתתקבל בגינן. העותר קיבל, עבורו ועבור אחרים, תמורה מידי רוכשים בסכום כולל של כ- 1,365,000 ₪, וניסה לקבל, עבורו ועבור אחרים, תמורה בסכום כולל של כ- 8,478,000 ₪. בנוסף, פעל העותר כעורך דין בהגשת המ"פ לבימ"ש השלום והתייצב לדיון בבקשה כשהוא מציג עצמו כעורך דין, אף כי הוצא לצמיתות מלשכת עורכי הדין ביוני 1990 (ראו: סעיף 2 לגזר הדין). בית המשפט המחוזי בת"א ציין בגזר דינו, כי "כתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה הנאשם, משקף מעשי מרמה מורכבים שהנאשם נטל בהם חלק משמעותי, אם לא מכריע, בביצועם." ובהמשך: "התיאור העובדתי בכתב האישום מלמד עד כמה היו מעשיו של הנאשם פרי מחשבה ותכנון וכמה רבות היו הפעולות שנדרשו על מנת להוציא את תוכניות המרמה לפועל. אין המדובר במי שהבין באופן מקרי כי יוכל לשלשל לכיסו כספים שלא הגיעו לו, אלא במי ששקד ופעל בתחכום על מנת לקבל במרמה כספים ולא בחל לבצע עבירות רבות לשם כך" (סעיף 6 לגזר הדין).

 

לא רק זאת, אלא שלחובת העותר עבר פלילי מכביד הכולל תשע הרשעות בעבירות דומות, החל משנת 1988 ועד שנת 2004, והוא נדון בגין הרשעות אלו לתקופות מאסר שונות. העותר אף שוחרר פעמיים שחרור מוקדם - פעם בשנת 1994 ופעם שנייה בשנת 2006 עם תכנית שיקום פרטית, אך לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו ושב לסורו.

 

4

שלישית, העותר לא נתרם מהשתתפותו בהליך הטיפולי בין כותלי הכלא ולא חל שינוי משמעותי בתובנה שלו לגורמים שהובילו אותו לביצוע העבירות ולהשלכותיהן. מעיון בדו"חות גורמי הטיפול עולה תמונה של שיקום חלקי ושל הכרה ראשונית בלבד בחומרת העבירות. מאחר ומדובר בעבירות חמורות ובמי שלחובתו הרשעות קודמות רבות בעבירות מאותו סוג, כדי לקבוע כי החלטתה של הועדה אינה סבירה באופן המצדיק התערבות בתוכנה, מוטל על העותר נטל כבד; עליו להוכיח שיקום של ממש, והדבר לא עלה בידו.

 

בדו"ח מיום 29.4.14 צוין, כי העותר מנסה להציג פסאדה חיובית של חייו, עסוק בעצמו וממוקד בהפסדים האישיים אשר אותם חווה בעקבות המאסר ואינו מגלה אמפטיה לקורבנותיו.

 

בדו"ח מיום 23.6.15 צוין, כי "כעת מגלה אמפטיה לקורבנות מעשיו ופחות עסוק וממוקד בעצמו ובהפסדים האישיים שחווה עקב המאסר".

 

בדו"חות מיום 4.7.15 ומיום 13.7.15 צוין, כי נראה שקיימים אצל העותר קווים נרקסיסטיים בולטים ועם זאת, במשך הקבוצה חל שיפור מסוים בתחומים אלה.

 

גם בתוכנית רש"א מיום 21.9.15 צוין, כי העותר ממעיט מחומרת עבירותיו, רואה את עצמו כקורבן שנפל קורבן בידי רמאים; בהמשך צוין כי העותר מביע חרטה על מעשיו ומגלה מוטיבציה לשקם את חייו אך ניכר כי קיימת הבנה ראשונית בנוגע למידת אחריותו למעשיו ולהשלכותיהם. בבואה להמליץ בפני הועדה על תכנית פיקוח בקהילה התלבטה עו"ס רכזת שיקום האסיר ברש"א, כאשר מחד התרשמה שהעותר אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו ומשך תקופת השליש הקצרה כחמישה חודשים אינה מאפשרת טיפול מעמיק המתאים לצרכיו, ומאידך, העותר עבר בכלא תהליך טיפול קבוצתי אמנם ראשוני אך מבין את משמעותו ומגלה מוטיבציה להמשך הטיפול.

 

עיננו הרואות, כי העותר לא הרים את הנטל הכבד המוטל עליו ולא הוכיח שיקום של ממש שיש בכוחו כדי להפחית את מסוכנותו. בנוסף, אין בתוכנית רש"א כדי להקנות לעותר טיפול מעמיק המתאים לצרכיו ואין בה כדי לאיין את מסוכנותו בצורה סבירה.

 

5

רביעית, בית המשפט שגזר את דינו של העותר דחה את טענתו כי שיעור הפיצוי צריך להיגזר משאלת היקף מקורותיו ויכולתו הכלכלית של העותר וקבע כי גובה הפיצוי שייפסק במסגרת ההליך הפלילי צריך שייקבע ביחס לנזק שנגרם לנפגעי העבירה, כפי שעולה מלשון סעיף 77 לחוק העונשין, ובסופו של יום חייב את העותר בתשלום פיצויים למתלוננים בסך 343,000 ₪ וקבע כי סכום זה ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 2.4.12; חרף זאת, לא טרח העותר עד כה לשלם סכום כלשהו ע"ח הפיצויים ולא טרח להגיע להסדר באשר לאופן תשלומו; כל הבקשות וההליכים של העותר בעניין זה נעשו על מנת לצאת ידי חובה ללא כוונה אמתית להגיע להסדר ולשלם את הפיצוי.

 

10.        לסיום, עסקינן בעותר שהנו עבריין מרמה סדרתי, שחטא בביצוע עבירות מרמה רבות וחמורות, שוחרר פעמיים בעבר שחרור מוקדם אך חזר לסורו, התנהגותו במהלך המאסר אינה תקינה והידיעות המודיעיניות ואי-תשלום הפיצוי ממחישים היטב, כי הוא לא הפיק תועלת מההליך הטיפולי שעבר ולא חל שינוי של ממש בתובנתו לחומרת מעשיו והשלכותיהם - כך שלא עלה בידי העותר לשכנע כי הוא ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור.

 

נוכח כל המקובץ לעיל, אמליץ לחבריי לדחות את העתירה.

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט בנימין ארבל, סגן נשיא:

אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתו של חברי כבוד השופט שאהר אטרש.

 

 

 

 

 

 

 

השופט יונתן אברהם:

אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתו של חברי כבוד השופט שאהר אטרש.

 

6

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוחלט איפוא פה אחד כאמור בחוות דעתו של כבוד השופט שאהר אטרש לדחות את העתירה.

 

 

ניתנה היום, א' טבת תשע"ו, 13 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

מירב