1

בפניי עתירת אסיר נגד החלטה לגבי הנוהל בעניין מכירת מוצרי מזון וכלים שונים בקנטינה של בית הסוהר.

העותר טוען כי עד לפני זמן לא רב, ניתן היה לרכוש בקנטינה של בית הסוהר תבלינים ואריזות במשקל של 1 ק"ג אולם לאחרונה מתאפשרת הרכישה של אריזות במשקל של 100 גרם , התוצאה היא שמחיר התבלינים עלה בכ- 700 אחוז.

עוד טוען האסיר כי לא מתאפשר לאסירים כיום לרכוש מצקות מפלסטיק, כלים הדרושים לו כדי להכין אוכל ולמזוג לעצמו.

נמנעת ממנו גם האפשרות לרכוש כפות מברזל המאפשרות לאכול אוכל חם.

העותר הינו אסיר פלילי המרצה מאסר עולם לא קצוב בגין גרימת מוות בכוונה החל משנת 2002 בקטגוריה א'.

המשיבה מתנגדת לסעד המבוקש, ומבקשת להורות על דחיית העתירה.

סעיף 11 ב' לפק' בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב - 1971 קובע, בין היתר, כי אסיר יהא זכאי בין היתר למוצרי היגיינה, למי שתיה ומזון בכמות ובהרכב המתאימים לשמירה על בריאותו, תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר מאפשרות לאסירים לרכוש מהקנטינה בכפוף לתנאי הפקודה.

2

רכישה במרכז המכר הינה בגדר "טובת הנאה", הניתנת לאסיר כמו טובות הנאה אחרות הניתנות.

המשיבה טוענת, כי במרכז המכר נמכרים עשרות רבות של פריטים ולאחרונה, בשל ריבוי המוצרים הרבים הנמכרים במרכזי המכר, העדר ביקוש לחלק מהם ומוגברת שטחי האחסון בהם, נערך מיפוי מחדש של מגוון המוצרים הנמכרים בקנטינה, ולאחר בחינת רשימת המוצרים והביקוש להם על ידי אסירים במתקני הכליאה, הוחלט על גריעת חלק מהמוצרים, שבמסגרת העבודה הוחלט על גריעת כ- 200 מוצרים וביניהם נגרעו חבילות תבלינים במשקל של 1 ק"ג.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי מתוך עיון בכרטיסו של העותר, ניתן לראות כי העותר עצמו העדיף לרכוש תבלינים באריזות קטנות כך בשנת 2019 רכש מספר תבלינים במשקל 80 ק"ג, גם כיום ניתן לרכוש תבלינים באריזות קטנות.

באשר לטענות העותר לעניין הפער במחירים בין תבלינים הנמכרים באריזות במשקל של 1 ק"ג לבין אריזות של משקל 100 ק"ג טוענת המשיבה כי לא ניתן לערוך השוואה כזו כשמדובר במוצרים שונים ובייצור שונה.

עוד טוענת המשיבה כי מחירי המוצרים הנרכשים במרכזי המכר נקבעים במסגרת מכרז לאחר ביצוע סקר מחירים ברשתות שיווק נפרדות המוכרות לציבור הרחב, ההצעה של חב' ד.ד. ש. המספקת את המוצרים לקנטינה הייתה הזולה ביותר מבחינת עלות סל המוצרים לצרכן הסופי.

באשר למכירת כפות ומצקות, החלטה על הפסקת מכירת מוצרי מתכת, נעוצה בשיקולי בטיחות מובהקים. המשיבה מפנה בעניין זה להחלטה שניתנה בת"א 71093-11-18.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור שדין העתירה להידחות.

רכישת מוצרי מזון וכלים בקנטינה מוגדרת כ"טובת הנאה" הניתנת לאסיר וזאת משום שצרכיו הבסיסיים של האסיר למזון, היגיינה וכו' מסופקים לאסיר על ידי שב"ס ועל חשבון שב"ס בהתאם להוראות סעיף 11 ב' לפק' בתי הסוהר. ההחלטה בדבר המוצרים שניתן לרכוש באמצעות הקנטינה הינה החלטה מנהלית הלוקחת בחשבון שיקולים שונים ונוגעת לענייני ניהול בתי הסוהר שהוא בסמכותו של הנציב בית הסוהר.

אין לאסיר זכות מוקנית לרכישת מוצרים על פי בחירתו שלו.

מאחר וקיימים נהלים לגבי המוצרים הנמכרים בקנטינה, נהלים הנבחנים מעת לעת בהתאם לצורך ובהתחשב גם בביקוש למוצרים, נראה לי שאין מקום להתערב בהחלטה מנהלית בנושא זה, ועל כן דין העתירה להידחות, וכך אני מורה.

3

ניתן היום, י' תמוז תש"פ, 02 יולי 2020, בהעדר הצדדים.