לפניי עתירה שבה מבקש העותר - אסיר - לצאת לחופשה מיוחדת כדי שיוכל ליטול חלק בחתונתם של שני אחיו אשר עתידה להתקיים מחר, 30.10.2020.

העותר נושא בעונש מאסר לתקופה של חמש שנים, זאת בגין הרשעתו - לאחר שמיעת ראיות - בעבירות מין בקטין ואיומים. תחילת המאסר ביום 22.7.2019. העותר מסווג בקטגוריה א', ולפי האמור בעתירה יוחסה לו רמת סיכון "בינונית-נמוכה". העותר מבקש כאמור לצאת לחופשה מיוחדת על-מנת להשתתף בחתונת אחיו - חתונה שלדבריו תתקיים בבית ההורים בקלנסווה תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות. המשיב דחה את בקשתו של העותר, ובכתב התשובה מעלה נימוקים כלליים הקשורים במשבר הקורונה ונימוקים פרטניים הקשורים בעותר.

לאחר עיון בחומר שלפניי ושמיעת טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי עם כל הצער שבדבר, דין העתירה להידחות. 

  כידוע, נוכח הסכנות הנובעות מנגיף קורונה הוטלו מגבלות על הפעילות בתחומי החיים השונים, ובכלל זה על פעילותם של מתקני הכליאה בהיבטים מגוונים (רע"ב 5615/20 מסיקה נ' שירות בתי הסוהר (23/08/20)). בתי המשפט הכירו לא אחת בצורך החיוני של שב"ס לנקוט פעולות על-מנת לצמצם את החשש מפני כניסתו של הנגיף אל בין כותלי בית הסוהר ולמנוע את התפשטותו, הכל למען בריאותם של האסירים, של אנשי הצוות ושל הציבור בכללותו. אחת ההחלטות שהתקבלה נוגעת למניעת או צמצום יציאתם של אסירים לחופשות. ואמנם, בית המשפט העליון הדגיש כי אין חולק על "ייחודם של ימי הקורונה בהם אנו מצויים, ואת הצורך בצמצום היציאה ואת הכניסה ממתקני שב"ס למינימום ההכרחי בשל מצב החירום" (רע"ב 4277/20 שירות בתי הסוהר נ' מרעי (24/06/20)).

2

בכל הנוגע ליציאה לחופשות מיוחדות, שב"ס פועל היום לפי הנחיות מיום 18/08/20, שלפיהן מפקד המחוז רשאי לאשר חופשה מסוג זה לפרק זמן שלא יעלה על 8 שעות, זאת מטעמים מיוחדים ובהתקיים נסיבות מיוחדות או נסיבות הומניטריות מיוחדות. בענייננו, החליט הגורם המוסמך שלא לאשר את בקשתו של העותר, והשאלה המונחת לפניי היא אם נפל פגם של חוסר סבירות בהחלטה זו.

לדידי התשובה לשאלה זו, בנסיבות העניין, היא בשלילה. ראשית אציין כי איני רואה בהכרח שקילות - מבחינת ייחודיות הנסיבות - בין השתתפות בחתונה של בן או בת (עניין שעלה בעתירות קודמות שבאו לפניי) לבין השתתפות בחתונה של אח או אחות. אמת, גם אירוע מהסוג האחרון הוא חשוב, אך אין בהכרח ללמוד גזירה שווה משם לכאן, ובסופו של יום יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך התחשבות בשאיפה הראויה של גורמי שב"ס למנוע פריצת גבולות בימי קורונה.

אני ער להחלטתו של כבוד השופט דרויאן-גמליאל בעת"א 36177-10-20 סרסור נ' שירות בתי הסוהר (22.10.2020), שם דובר על חתונה של שני אחים. יש לציין כי העובדה שתוך זמן קצר הוגשה בקשה דומה מעמידה בספק עד כמה המקרה חריג ויוצא דופן. מכל מקום, כאמור, ברי כי יש לבחון כל מקרה לגופו, ובעוד שבעת"א 36177-10-20 הנ"ל הודגש כי אין מניעה כלשהי הקשורה בעותר הפרטני (אשר הורשע בעבירות תעבורה ועמד לפני סיום תקופת המאסר), הרי שכאן מדובר באסיר אשר הורשע בעבירות מין חמורות, מסווג בקטגוריה א, טרם יצא לחופשה כלשהי וטרם השלים תהליך שיקומי (בא-כוח העותר טוען - ואין לפניי אסמכתא לכך - כי העותר מצוי בתהליך כזה ו"מרוצים מהתנהגותו").

           אני מבקש להפנות גם לדברים שכתב לאחרונה בית המשפט המחוזי בנצרת, בדחותו בקשה דומה לצאת לחופשה מיוחדת לרגל נישואין של אחות:

"ראשית, בתקופה זו, בה רמת התחלואה במדינה בכלל ובתוככי בתי הכליאה בפרט, היא גבוהה, כאשר רק היום הוכרז על הקלות מסוימות בסגר אשר הוטל על המדינה לפני שבועות ספורים, מן הראוי כי בקשות מסוג זה תישקלנה בכובד ראש ובזהירות, אך כמובן בשים לב לנסיבותיו של כל עותר. הגם שעל פי הצהרת העותר מדובר באירוע שבו יהיו 20 אנשים בלבד, לא ניתן לוודא מהי רמת בריאותם של כל המוזמנים כדי למנוע חשש מהידבקות. במצב דברים זה, ההחלטה שלא לאשר יציאה כדי למנוע את הסיכון שבמגע עם אדם חולה קורונה, היא החלטה סבירה, בפרט כאשר חובתו של שב"ס היא לשמור על שלומם של כל האסירים" (עת"א 26429-10-20 בן שושן נ' שירות בתי הסוהר (18.10.2020)).

3

          כאמור לעיל, בסופו של יום יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. כך נעשה במקרה דנן. המשיב שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ולא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו המצדיק התערבות. למעשה, גם בא-כוח העותר בהגינותו פתח את דבריו באמירה כי לא ניתן למצוא פגם מנהלי קיצוני בהחלטת שב"ס.

            כפי שצוין בהחלטות שניתנו בעתירות דומות, מן הראוי לבחון אפשרות שהעותר ייקח חלק באירוע באמצעות ZOOM, או יקיים שיחת טלפון עם משפחתו, על-פי שיקול דעתו של המשיב ובהתאם לנהלים (ראו למשל עת"א 52775-09-20 קרספיל נ' שירות בתי הסוהר (22.10.2020)). אבקש כי בחינה כזו תיערך ללא דיחוי.

            בשולי הדברים אציין כי העתירה נקבעה לדיון היום בשעה 9:00. בא-כוח העותר לא התייצב בשעה היעודה, והדיון החל בשעת צהריים. לא שמעתי מפי בא-כוח העותר הסבר לאיחור, והדבר מעורר קושי במיוחד כשמדובר בעתירה מסוג זה ובסד זמנים דוחק.

           לאור כל האמור, ועם כל הצער שבדבר, אין בידי להיעתר לעתירה, והיא נדחית בזאת.

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"א, 29 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.